The Beach Boys

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: משהו לגמרי השתבש במהלך העריכות השונות, מידע הלך לאיבוד וזה שנותר התבלגן קשות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
The Beach Boys
The Beach Boys TV.jpg
הלהקה בהופעה בשנת 1964
מידע כללי
מקור קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1961—היום
סוגה רוק אנד רול, רוק, פופ
חברת תקליטים Capitol, Brother, Reprise, Caribou, X Records, Ariola, Columbia
חברים
אל ג'ארדין
ברוס ג'ונסטון
בריאן וילסון
מייק לאב
חברים לשעבר
דניס וילסון
קארל וילסון
דייוויד מרקס
ריקי פאטר
בלונדי צ'פלין
גלן קמפבל

ביץ' בויזאנגלית: The Beach Boys) היא להקת רוק אנד רול אמריקאית, אשר החלה לפעול בשנת 1961 וזכתה להצלחה רבה בזכות שילוב של "הרמוניה צפופה" (close harmony) ופזמונים המשקפים את תרבות הנוער של דרום קליפורניה בשנות ה-60.

ההרכב המקורי של הלהקה כלל את הזמר-מוזיקאי-מלחין בריאן וילסון, שני אחיו, קארל ודניס, בן דודם מייק לאב, וחברם אל ג'רדין. בשנת 1988 התקבל הרכב מקורי זה להיכל התהילה של הרוק אנד רול. להקת הביץ' בויז היא אחת מלהקות הרוק הראשונות והבולטות בארצות הברית. במהלך פעילותם יצרה הלהקה 36 להיטים אשר הגיעו ל-40 המקומות הראשונים במצעד הפזמונים האמריקאי (יותר מכל להקת רוק אמריקאית אחרת), ו-56 להיטים שנכנסו ל-100 המקומות הראשונים במצעד, כולל ארבעה שהגיעו למקום הראשון. בשנת 2004 דרג מגזין הרולינג סטון את הלהקה במקום ה-12 ברשימת 100 האמנים המבצעים הגדולים בכל הזמנים. על פי מגזין תעשיית המוזיקה בילבורד, הלהקה מכרה יותר סינגלים ואלבומים מכל להקה אמריקאית אחרת בהיסטוריה.

במהלך קיומה של הלהקה היא ידעה שינויים רבים בסגנונה המוזיקלי ובהרכבה האנושי, אחד הבולטים בהם הוא פרישתו של מלחינה הפורה בריאן וילסון, על רקע מצבו הנפשי והתמכרותו לסמים וכן מותם של אחיו דניס (בשנת 1983) וקארל (1998). בין חברי הלהקה אף פרצו מאבקים משפטיים אשר פגעו בפעילותה. חברי הלהקה המקורית, אשר עדיין בחיים, ממשיכים להופיע בנפרד אף בעשור הראשון למאה ה-21.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאן וילסון נולד באינגלווד, קליפורניה, בשנת 1942 ומשפחתו עקרה להות'ורן הסמוכה עוד בהיותו בן שנתיים. בילדותו חלק חדר עם אחיו דניס וקארל. אביהם, מורי וילסון, ניגן בפסנתר. ביוזמתו, החלו אחיו לשיר יחדיו, כשהם מלווים אותו בהרמוניות קוליות. בבית הספר התיכון הקים להקה בה השתתף בן-דודו מייק לאב ושני חברים נוספים. בהדרגה התגבש הרכבה של הלהקה כך שחברו בה שלושת האחים וילסון, בן דודם מייק לאב ובן כיתתו של בריאן וילסון, אל ג'רדין. שמה הראשון של הלהקה היה הפנדלטונס (The Pendletones) על שמן של חולצות שהיו אופנתיות אותה עת. בשנת 1962 החלו חברי הלהקה לובשים את התלבושת שליוותה אותם משך שיא הצלחתם, חולצות מכופתרות בפסי תכלת/אפור ומכנסיים לבנים. תלבושת עליה הקפידו עד לשנת 1966.

אף שמוטיב גלישת גלים בלט בשיריהם הראשונים, דניס וילסון היה החבר היחיד בלהקה שעסק בגלישת גלים וחי את התרבות האופיינית לגולשי הגלים בדרום קליפורניה. בחודש ספטמבר 1961, דאג מורי וילסון, אשר היה מוזיקאי בעצמו, לקבוע ללהקה פגישה עם המפיקים היט ודורינה מורגן בהוליווד. הלהקה ביצעה בפגישה זו את שיר העם הקריבי Sloop John B, אולם המפיקים לא התרשמו. להצעת דניס ביצעה הלהקה את שירם המקורי Surfin, אף שבריאן וילסון לא סיים את עיבוד השיר, והמפיקים בקשו כי ישובו אליהם עם השיר המוגמר. הם שבו למפיקים לאחר שלושה ימי חזרות על השיר והקליטו את השיר ב-3 באוקטובר 1961, עדיין בשמם הראשון, להקת הפנדלטונס. אולם, כאשר חברי הלהקה קיבלו את חבילת הסינגלים הראשונה, הם הופתעו לגלות כי על העטיפה שונה שמם ללהקת הביץ' בויז. הסינגל נשלח לשתי תחנות רדיו הבולטות בלוס אנג'לס בחודש נובמבר 1961, הפך ללהיט בחוף המערבי והגיע למקום 75 במצעד הפזמונים הלאומי.

ההצלחה בשנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה בהופעה בשנת 1964

האלבום "Pet Sounds" הוקלט ב-1966 כהמשך להתפתחות שהחלה זמן קצר לפני כן בתחום הסאונד, והכיל מרכיבים שטרם נעשה בהם שימוש באלבומי מוסיקה אחרים. למעט הלהיטים שהנפיק האלבום כדוגמת "Wouldn't it be nice" ו-"God only knows" שיצאו יחידו כסינגל מצליח, "Sloop John B" שהגיע לראשי המצעדים וכן "Caroline, No" שהגיע למקום השני, חידש האלבום בתחום עריכת הסאונד. השיא הגיע עם סיומו של האלבום בו נשמעים קולות רכבת חולפת ונביחות כלבים, אלמנטים אלו, לצד עריכת הסאונד המופתית הצעידו את כל הקלטות המוזיקה באירופה ובאמריקה אל עידן חדש. בעוד שעל פי עדותו של מוביל הלהקה בריאן וילסון, "Pet Sounds" היווה תגובה לאלבומה של להקת הביטלס Revolver, הרי שעל פי עדותו של פול מקרטני מהביטלס, אלבומם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band, שיצא שנה לאחר מכן, היווה תגובה ל-"Pet Sounds".‏ "Pet Sounds" נחשב לפסגת יצירתם של להקת "The Beach Boys" בכלל ושל וילסון בפרט. לאחר יציאת סרג'נט פפר של הביטלס, ביקש וילסון להמשיך וליצור את היצירה המוזיקלית החדשנית ביותר. הפרויקט שכונה "Smile" ואותו החלה הלהקה להקליט, הפך לאחת מהיצירות המסובכות ביותר בתולדות המוזיקה.

בעקבות העבודה הקשה על האלבום, והלחץ העצום בו היה וילסון נתון, עבר וילסון התמוטטות עצבים אשר גרמה בסופו של דבר להפסקת העבודה על האלבום ולפרישתו מעולם המוזיקה ומהלהקה. עם פרישתו של וילסון, המשיכה הלהקה להקליט ולהופיע עד לדעיכתה הסופית שנים ספורות לאחר מכן. ב-4 ביולי 1985 ניגנו הביץ' בויז בפני קהל של מיליון בני אדם בפילדלפיה. מאוחר יותר באותו היום (4 ביולי) הופיעו בפני קהל של 750,000 איש בקניון בוושינגטון, בהישג שתועד בספר השיאים של גינס באותה שנה. ב-2001 זכתה הלהקה בפרס גראמי על מפעל חיים על הישגיה בתחום המוזיקלי. הלהקה נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 1988. בין שיריה המוכרים: "Surfin' USA"‏, "Good Vibrations", "I Get Around"‏, "God Only Knows"‏, "California Girls"‏, "Help Me Rhonda" ועוד. עיקר הצלחתה של הלהקה, היה בשנות ה-60 של המאה ה-20. בישראל קראו ללהקה "נערי החוף", בהתאם לנהוג באותה תקופה לתרגם לעברית את שמות הלהקות. סגנון הלהקה היה פופ, רוקנרול ובעיקר סגנון ה-Surf Rock. אלבומי הלהקה נמכרו בלמעלה מ-70 מיליון עותקים בכל רחבי העולם. השפעתם על הפופ הייתה גדולה והיא נחשבת לאחת מהלהקות המשפיעות ביותר על הפופ והרוק. התרומה המשמעותית ביותר למוזיקה, שיצרו חברי הלהקה היה אלבומם "Pet Sounds" משנת 1966.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]