קומרסאנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Internet-news-reader.svg קומרסאנט
Коммерсантъ
Logo Kommersant.svg
מו"ל Kommersant publishing house עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים אלישר אוסמנוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ISSN 1563-6380, 1561-347X
www.kommersant.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קומרסאנטרוסית: Коммерса́нтъ; לעיתים נכתב ללא האות Ъ, באופן הזה, Коммерса́нт) הוא עיתון יומי לאומי ברוסיה המוקדש בעיקר לפוליטיקה ועסקים. זהו גיליון עסקי ליברלי מוביל הנחשב לעיתון נפוץ.[1] TNS Media ו-NRS Russia רשמו לעיתון תפוצה יומית ביולי 2013 הנעה בין 120,000 ל-130,000 עותקים.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989, עם תחילת חופש העיתונות ברוסיה, הוקם קומרסאנט בבעלותו של איש העסקים והפובליציסט ולדימיר יעקובלב.[3] כותרת העיתון מאויתת ברוסית עם האות ъ – שאינה מופיעה באלפבית הרוסי המודרנית ובוטלה במידה רבה על ידי הרפורמה באיות הרוסי לאחר המהפכה. שם העיתון מתייחס לעיתון רוסי באותו שם שהיה פעיל בשנים 1909–1917.

בשנת 1997 קנה האוליגרך בוריס ברזובסקי – מחוג מקורביו של הנשיא לשעבר בוריס ילצין[4] – את בית ההוצאה קומרסאנט, שכלל את היומון קומרסאנט, שני כתבי-עת שבועיים רציניים (קומרסאנט-ולאסט הפוליטי וקומרסנט דנגי הכלכלי) – כמו גם מגזיני הבידור Domovoi, Avtopilot ו-Molotok, עיתון נוער, אשר מאוחר יותר העלה את חמת הרשויות ונסגר.[5]

ברזובסקי פיטר את מנכ"ל קומרסאנט, אנדריי וסילייב, והעורך הראשי, אלכסנדר סטוקאלין, ב-14 ביולי 2005[6] במהלך שרבים ראו בו כהכנה לבחירות לנשיאות רוסיה ב-2008.

בינואר 2005 פרסם קומרסאנט דפים ריקים כמחאה על פסק הדין בבית המשפט המורה לו לפרסם הכחשת סיפור על משבר שפרץ באלפא-בנק. המאמר היחיד בעיתון היה זה, שפורסם במהופך, בעמוד הראשון. הכותרת של המאמר הייתה "תביעה מלאה" (полный истец), שיש לו משמעות מועטה, אבל מתחרז עם קללה רוסית, כלומר "אסון מוחלט" (полный пиздец).[7] הגרסה האנגלית של המאמר נשאה את הכותרת "Alfa-d Up".[8]

ברזובסקי מכר את הוצאת קומרסאנט לחבר ותיק ושותפו העסקי הוותיק, בדרי פטרקצישווילי, שכבר היה יו"ר מועצת המנהלים של חברת קומרסאנט.[9] באוגוסט 2006 מכר פטארקצישווילי את אחזקותיו בהוצאה לאלישר אוסמנוב,[10] שעמד בראש חברת הבת Gazprominvestholding של גזפרום.

לאחר סכסוך עם אוסמנוב, עזב העורך הראשי של קומרסאנט ולדיסלב בורודולין את העיתון.[11] "החלטתו [של בורודולין] להתפטר לא הייתה מאולצת, אך ככל הנראה הם הביעו דעות שונות כיצד לפתח את ההוצאה לאור", אמר המנהל המסחרי של החברה. אנדריי וסילייב, שמונה שוב לנהל את היומון – לאחר שניהל אותו תקופה ממושכת משנת 1999 עד 2005 – אמר כי היומון קומרסאנט לא התכוון למלא מדיניות כפויה כלשהי והוסיף כי העיתון יפרסם מאמרים שאולי לא ימצאו חן בעיני הבעלים.[12]

ב-9 בדצמבר 2008 נפסק פרסום מאמרים באנגלית. מאז פברואר 2009 עיתון קומרסנט מודפס ומופץ גם בבריטניה.[13] בשנת 2015 החל העיתון לארח Crosstalk בין ארצות הברית ורוסיה, יוזמה משותפת בין קומרסאנט למועדון ואלדאי ברוסיה, לבין וושינגטון טיימס והמרכז לאינטרס לאומי בארצות הברית, ומהווה דיון תקשורתי משותף בנושא מדיניות חוץ ביחס ליחסים בין שתי המדינות.[14]

תיקים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2000 נמצא קומרסאנט אשם בהוצאת לשון הרע נגד היזם הרוסי אלכס קונאניחין והורה לשלם פיצוי בסך 3,000,000 דולר.[15]

במאי 2009 תבע חבר פרלמנט רוסי ואיש העסקים הבולט אולג מיחייב את הקומרסאנט בסכום של 217 מיליון דולר וטען כי אחד ממאמרי העיתון "הכפיש את הבנק שלו כל כך קשה שהיה צריך למכור אותו במחיר נחות". בית המשפט דחה את ההליך השיפוטי בשל סוגיות שיפוטיות שונות.[16]

פופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 "קומרסאנט" היה בין עשרת המקורות הפופולריות שצוטטו בערכי ויקיפדיה הרוסית.[17] נכון לעכשיו העיתון נמצא במקום ה-143 בדירוג האתרים הפופולריים ביותר ברוסיה.[18]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קומרסאנט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The press in Russia". BBC News. 16 במאי 2008. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2014. 
  2. ^ "Kommersant Website; (Russian)". 2013. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2015. 
  3. ^ "Kommersant; Presseurop (English)". Presseurop. 2012. בדיקה אחרונה ב-13 באפריל 2012. 
  4. ^ Fortune made in Yeltsin eraGuardian, 13 April 2007. Retrieved 24 July 2007.
  5. ^ Prosecutors to save Russian teenagers from SMS pornographyPravda, 30 June 2006. Retrieved 24 July 2007.
  6. ^ Boston University publication, July 2005. Retrieved 14 October 2007
  7. ^ Полный истец. Kommersant (ברוסית) (Moscow). 31 בינואר 2005. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2009. 
  8. ^ "Alfa-d Up". Kommersant (Moscow). 31 בינואר 2005. אורכב מ-המקור ב-6 June 2011. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2009. 
  9. ^ Russian publishing house Kommersant gets a new owner – Editors Weblog, World Association of Newspapers, 28 February 2006 quoting Ekspert magazine. Retrieved 24 July 2007.
  10. ^ Alisher Usmanov, Forbes Retrieved 24 July 2007.
  11. ^ Kommersant editor quits - World Association of Newspapers, quoting the Associated Press, 2 October 2006. Retrieved 24 July 2007.
  12. ^ New/old Kommersant editor vows to maintain line- RIA Novosti, 2 October 2006. Retrieved 24 July 2007
  13. ^ ""Коммерсантъ" United Kingdom". Kommersant. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2011. 
  14. ^ http://www.washingtontimes.com, The Washington Times. "U.S.-Russia Crosstalk - Washington Times". www.washingtontimes.com. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2016. 
  15. ^ "U.S. Court Finds Kommersant Guilty of Libel". The Moscow Times. 25 בינואר 2000. אורכב מ-המקור ב-18 April 2012. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2011. 
  16. ^ "Russian MP sues business daily". Mosnews. 28 במאי 2009. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2011. 
  17. ^ Lewoniewski, Włodzimierz; Węcel, Krzysztof; Abramowicz, Witold (23 בספטמבר 2017). "Analysis of References Across Wikipedia Languages". Communications in Computer and Information Science 756: 561–573. doi:10.1007/978-3-319-67642-5_47. בדיקה אחרונה ב-26 בספטמבר 2019. 
  18. ^ kommersant.ru Competitive Analysis, Marketing Mix and Traffic - Alexa Rank