קלוד קאהון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלוד קאהון
Claude Cahun
אין תמונה חופשית
לידה 25 באוקטובר 1894
נאנט, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1954 (בגיל 60)
סנט הלייר, ג'רזי עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום, ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
www.claudecahun.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קלוד קאהון (צרפתית: Claude Cahun;‏ 25 באוקטובר 18948 בדצמבר 1954) הייתה אמנית רב תחומית צרפתיה, הידועה בעיקר כצלמת וסופרת. עבודתה הייתה אישית ופוליטית ולעיתים קרובות ערערה את תפקידי המגדר המקובלים. קאהון הייתה פעילה פוליטית ובמהלך מלחמת העולם השנייה פעלה נגד הכיבוש הגרמני בג'רזי.  

אף על פי שקאהון הגדירה את עצמה כא-ג'נדר, רוב הכתיבה האקדמית אודותיה השתמשה בכינויים נשיים בשעה שדנה בה ובעבודותיה. מה גם שאין תיעוד שקאהון העדיפה שימוש מגדרי נייטרלי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאהון נולדה בנאנט בשם לוסי רנה מתילדה שווב  (Lucy Renee Mathilde Schwob). היא בת למשפחה יהודית אינטלקטואלית. אביה, מוריס שווב, היה מוציא לאור של עיתון מקומי. דודה היה סופר האוונגרד מרסל שווב והמזרחן והסופר דוד לאון קאהון, היה דוד שני[1]. בגיל ארבע, התפרצה אצל אמה, מרי-אנטואנט קורבבאיס (Courbebaisse), מחלת נפש אשר הובילה, בסופו של דבר, לאשפוז קבוע בבית חולים פסיכיאטרי. סבתה של קאהון, מתילד קאהון, גידלה אותה. היא למדה בתיכון פרטי בסארי אחרי שחוותה אנטישמיות בתיכון בנאנט והמשיכה ללימודים בסורבון[2]

בשנת 1919 לערך, שינתה את שמה לקלוד קאהון, לפני כן השתמשה בשם קלוד קורליס Courlis (על שם הציפור חרמשון. באנגלית: curlew) ובשם דניאל דאגלס (בעקבות לורד אלפרד דאגלס). הבחירה בשם קאהון, קשורה לסבתה שגידלה אותה[1].  

במהלך שנות ה-20 המוקדמות, היא השתקעה בפריז עם שותפתה לחיים, מרסל מור. אמה של מור התחתנה עם אביה של קאהון. הקשר המשפחתי בין הנערות לא רק עודד את יצירה אמנותית המשותפות אלא גם הסיט את תשומת הלב ממערכת היחסים הלסבית שלהן[3]. עבודתן האמנותית המשותפת כללה פיסול, פוטומוטז', קולאז'ים וטקסטים. שני מאמרים ורומנים, פורסמו בכתב עת "מרקור דה פראנס", בשיתוף עם אנרי מישו (Henri Michaux), פייר מורנג' (Pierre Morhange) ורוברט דסנוס (Robert Desnos). בשנת 1922 לערך קאהון ומור החלו לערוך סלונים אמנותיים בביתם. בין המשתפים הקבועים היו אמנים כאנרי מישו, אנדרה ברטון, המוציאה לאור סילביה ביץ' והסופר המוציא לאור אדריאן מונייה[4].

עבודה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של קאהון התמקדו בעיקר בכתיבה וצילום. היא ידועה בזכות עבודות הדיוקן האישיות המבוימות שלה ו"תמונות חיות" (tableaux) ששילבו אסתטיקה ויזואלית של סוריאליזם.

היא החלה לצלם דיוקנאות עצמיים, ככל הנראה, משנת 1912 (בגיל 18) והמשיכה לצלם את עצמה עד שנות השלושים[5]. בדיוקנאות המצולמים היא ממציאה את עצמה מחדש בכל דימוי. מתוך התצלומים לא עולה זהות אחת אלא זהות חדשה בכל פעם. העבודות מאתגרות את הדימויים של נשיות ומיניות כפי שהוצגו בסוריאליזם ובתרבות הפופולרית[1]. בעבודה אחת היא מחופשת לשרירן ועל הבגד, בין שתי פטמות מצוירות, נכתב: "אני מתאמן, אל תנשק אותי". היא מחזיקה ביד חפץ הנראה כמשקולת להנפה אך ברור כי אין לה משקל כבד. בעבודה אחרת היא מחופשת לדמות נשית מהאגדה כחול הזקן[6].

פרסומיה כללו את "גיבורות," (1925) - קריאה מחודשת של נשים מהספרות, התנ"ך והמיתולוגיה. בין הדמויות: חוה, יהודית, דלילה, הלנה, סינדרלה וסאפפו. הפרסום החשוב ביותר שלה הוא Aveux non-avenus מ-1930. הספר כולל טקסטים מאוירים בפוטומונטז' העוסקים בחייה של קאהון. הספר נכתב ביחד עם מור. במהלך השנים קאהון כתבה מספר מאמרים בעיתונים ובכתבי עת. ב- 1929 קאהון תרגמה את התאוריות של הבלוק אליס על המגדר השלישי. ב-1934 היא פרסמה חיבור פוליטי קצר בשם Les Paris sont Ouverts[7][8].

בשנת 1932 הצטרפה לאגודה לאמנים מהפכנים  Association des Écrivains et Artistes Révolutionnaires  שם פגשה את אנדרה ברטון ואת רנה קרוול והתחילה להתרועע עם הקבוצה הסוריאליסטית. מספר שנים לאחר מכן, היא השתתפה במספר תערוכות שלהם, ביניהן בתערוכה הסוריאליסטית הבינלאומית בלונדון ובתערוכת אובייקטים סוריאליסטיים בפריז., בשנת 1936. בשנת 1935 לקחה חלק בהקמתה של קבוצת שמאל Contre halte. attaque, לצד אנדרה ברטון וז'ורז' בטאיי. זו הייתה קבוצה רדיקלית של אמנים סוריאליסטים שהתארגנו בתגובה לעליית היטלר לשלטון והתפשטות הפשיזם בצרפת[1]. במשך שנות המלחמה ניהלה קאהון יומן צילומי עבודות שלה (scrapbook).

ב-1994 הוצגו תצלומי הדיוקנאות העצמיים של קאהון מהשנים 1927–1947, לצד עבודות של שני אמנים בריטיים עכשווים Virginia Nimarkoh ו- Tacita Deanבמכון לאמנות עכשווית בלונדון. בדיוקנאות עצמיים הסוריאליסטיים המוצגים בתערוכה, קאהון מופיעה גלוחת ראש, אנדרוגינית, נימפה, ילדה וחייל[9].

מלחמת העולם השנייה ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצבה של קלוד קאהון ומרסל מור

בשנת 1937 השתקעו מור וקאהון בג'רזי. בעקבות נפילתה של צרפת והכיבוש הגרמני את איי התעלה, החלו להיות להפיץ תעמולה נגד הכיבוש והפיקו עלונים אנטי גרמניים. הן יצרו שירים קיצביים ביקורתיים מתוך קטעי מידע של ה-BBC על פשעי הנאצים. הזוג השתתף באירועים של הצבא הגרמני בג'רזי, שם פיזרו את הפליירים שהכינו בתיקי חיילים, בין כיסאות והניחו את העלונים באופן מוסתר על מכוניות וחלונות. במובנים רבים, היו לפעולות ההתנגדות של קאהון ומור צדדים אומנותיים[10]. קאהון נעצרה ב-1944 ונידונה למוות, אך גזר הדין לא יצא אל הפועל. בריאותה של קאהון הדרדרה בכלא והיא לא הצליחה לחזור לקו הבריאות. קאהון נפטרה ב-1954 וקבורה בג'רזי לצד זוגתה מסרל מור.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של קאלון זכו להכרה כ- 40 שנה לאחר מותה. ב-1992 François Leperlier כתב את הביוגרפיה שלה שהחזירה אותה לתודעה של חוקרי תולדות האומנות בכלל ובייחוד למחקר הפמיניסטי של תולדות האומנות[11]. הבחירה בשם מעורפל מגדרית והדיוקנאות העצמאיים שהציגו זהויות מגדריות מגוונות מציגים חשיבה יצירתית ומהפכנית לתקופתה.

בננט, צרפת, יש רחוב על שמה Allee Claude Cahoun.[1]

ביבליוגרפיה (אנגלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Weaver, M. and Hammond, A. "Claude Cahun and Marcel Moore: Surrealist Sisters." History of Photography, Summer 1993, 17 (2), 217.
  • Laurie J. Monahan, "Radical Transformations: Claude Cahun and the Masquerade of Womanliness". In: Catherine de Zegher (ed.), Inside the Visible, Institute of Contemporary Art, Boston & MIT Press, 1996.
  • Claude Cahun, Tacinta Dean and Virginia Nimarkoh: Mise-En-Scene: Institute for Contemporary Arts: London: 1996: ISBN 0-905263-59-6
  • Shelley Rice:Inverted Odysseys: Claude Cahun, Maya Deren and Cindy Sherman: Cambridge: Massachuesetts: MIT Press: 1999: ISBN 0-262-68106-4
  • Tirza True Latimer, "Narcissus and Narcissus: Claude Cahun and Marcel Moore," in Women Together/Women Apart: Portraits of Lesbian Paris. New Brunswick: Rutgers University Press, 2005. ISBN 0-8135-3595-6
  • 'Playing a Part: The Story of Claude Cahun,' drama documentary film by Lizzie Thynne, Brighton: Sussex University, 2004. Available from l.thynne-at-sussex.ac.uk.
  • Louise Downie: Don't Kiss Me: The Art of Claude Cahun and Marcel Moore: London: Aperture: 2006: ISBN 1-85437-679-9
  • Julie Cole: "Claude Cahun, Marcel Moore and the Collaborative Construction of a Lesbian Subjectivity." In: Norma Broude and Mary D. Garrard (eds.), Reclaiming Female Agency: Feminist Art History after Postmodernism, Berkeley, University of California Press, 2005.
  • Marcus Williamson: "Claude Cahun at School in England", Lulu, 2011. ISBN 978-1-257-63952-6
  • Jennifer L. Shaw: Reading Claude Cahun's Disavowals, Ashgate, 2013.
  • Jennifer L. Shaw, “From Cabanel to Claude Cahun: More Manifestations of Venus” in Venus as Muse: Figurations of the Creative ed. Sebastian Goth, Rodopi, 2015.
  • Jennifer L. Shaw, “Neonarcissism” in *Nierika* (Mexico City: Universidad Iberoamericana), "La Política Visual del Narcisismo: estudios de casos," Vol. 2, no. 2, May 31, 2013, 19-26.
  • Jennifer L. Shaw, “Deconstructing Girlhood: Claude Cahun’s ‘Sophie la Symboliste,’ in Working Girls: Women’s Cultural Production During the Interwar Years, ed. Paula Birnbaum and Edwin Mellen Press, 2009.
  • Jennifer L. Shaw, “Narcissus and the Magic Mirror” in Don’t Kiss Me: The Art of Claude Cahun and Marcel Moore, ed. Louise Downie, Tate Publishing, 2006.
  • Colvile, Georgiana M.M. "Self-Representation as Symptom: The Case of Claude Cahun." Interfaces: Women, Autobiography, Image, Performance. The University of Michigan Press, Ann Arbor, 2005. p. 263-288.

ביבליוגרפיה (צרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • François Leperlier, Claude Cahun. L'écart et la métamorphose, Paris, Jean-Michel Place, 1992, 314 p.
  • Georgiana Colvile, Scandaleusement d'elles. Trente-quatre femmes surréalistes, Jean-Michel Place, Paris 1999, pages 48 à 59 (ISBN 2858934967)
  • Laura Cottingham (en)Cherchez Claude Cahun, éditions Carobella ex-natura, Lyon, 2002, 60 p. (ISBN 9782914791014)
  • François Leperlier, Claude Cahun : l'exotisme intérieur, Fayard, Paris, 2006.
  • Andrea Oberhuber (dir.), Claude Cahun : contexte, posture, filiation. Pour une esthétique de l'entre-deux, Université de Montréal, département des littératures de langue française, collection « Paragraphes », Montréal, 2007.
  • Anne Egger, Claude Cahun, l'antimuse, préface de Richard Walter, Les Hauts-Fonds, Brest, 2015.

ספרים צרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vues et visions, recueil de poèmes, 1914
  • Aveux non avenus, Éditions du Carrefour, Paris, 1930, 238 p, illustré d'héliogravures composées par Moore d'après les projets de l'auteur. Préface de Pierre Mac Orlan (réédition : Mille et une Nuits, Paris, 2011, 253 p. Préface de Pierre Mac Orlan, postface de François Leperlier. (ISBN 978-2-7555-0581-8))
  • Les paris sont ouverts. Quel parti prenez-vous pour en finir avec l'exploitation de l'homme par l'homme avec votre propre dilemme : exploité exploiteur ? exploités exploiteurs jusque dans l'amour la poésie et la défense de la cause prolétarienne, José Corti, Paris, 1934, 32 p. Essai politique.
  • Scrap-book, 1940-1945
  • Héroïnes, 1920-1924, (édition : Mille et une nuits, 2006, 127 p. par François Leperlier. (ISBN 978-2-84205-927-9))

מאמרים צרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • « La Salomé d'Oscar Wilde » et « Le Procès Billing et les 47 000 pervertis du Livre noir », dans le Mercure de Franceno 481, 1er juillet 1918
  • « Les Héroïnes », dans le Mercure de France, 1925 (réédition par François Leperlier, Mille et une nuits, Paris, 2006, 126 p. (ISBN 2-8420-5927-1)
  • « Prenez garde aux objets domestiques », dans les Cahiers d'art, 1936

עבודות צילום (צרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • série des Autoportraits : Claude Cahun s'est régulièrement photographiée à partir de 19158, sans perspective d'une publication d'ensemble. On peut citer
    • l'autoportrait de 19199,
    • celui de 1926 ) Institut Valencià d'Art Modern)
    • celui de 1928Jersey) Heritage Collection)
    • celui de 1929, en costume de la pièce de théâtre Barbe-Bleue)10 Musée des Beaux-Arts de Nantes)
  • Aveux non avenus, 1930, photomontages en collaboration avec Suzanne Malherbe3
  • Lise Deharme et Claude Cahun, Le Cœur de pic, José Corti, 1937. 32 poèmes pour les enfants illustrés de 20 photographies de Claude Cahun (réédition : MeMo, Nantes, 2004, 52 p. Fac-similé (ISBN 2-910391-52-3))
  • Poupée, 1936, série de photographies d'objets11
  • Jacqueline Lamba, portrait, 193912

אנתולוגיות (צרפתית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • François Leperlier (éd.), Claude Cahun photographe, Nathan, coll. Photo Poche, Paris, 1999, non paginé (150 pages). Introduction de François Leperlier. (ISBN 2-09-754136-4
  • François Leperlier (éd.), Claude Cahun, Écrits, Éditions Jean Michel Place, Paris, 2002, 786 p. (ISBN 2-85893-616-1)

מוזיאונים המציגים את עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיאון לאמנויות יפות בננט, צרפת  Musée des beaux-arts de Nantes 
  • מוזיאון בג'רזי גלריית בורו ( Musée de Jersey, galerie Barreau Le Maistre présentées sur le site du Jersey Heritage Trust13).
  • הספרייה המרכזית של ננט - תמונות של קלוד קוהאן של האי ג'רזי.

מאז 1992 מוזיאונים חשובים ברחבי העולם (המוזיאון הלאומי לאמנות בפריז, המרכז לאמנות בת זמננו, הטייט מודרן בלונדון, הגלריה לאמנות-גריי בניו יורק), הקדישו רטרוספקטיבות לעבודתה בעלת האיכות והרגישות יוצאות הדופן. תערוכה של עבודת הצילום שלה התקיימה במוזיאון jeu du pomme בפריז ב-2011.

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Playing a Part: The Story of Claude Cahun, de Lizzie Thynne, Beta (UK), 2004, 45'15. Présenté au festival Films de femmes de Créteil en 2006. Certaines scènes de la vie de Claude Cahun sont dramatisées.
  • Claude Cahun. Elle et Suzanne, film de Fabrice Maze, 2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלוד קאהון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Michelle Gewurtz (2012). "Equivocally Jewish: Claude Cahun and the Narratives of Modern Art". 
  2. ^ Gen Doy, Claude Cahun: A Sensual Politics of Photography, I.B.Tauris, 2008, עמ' xv–xvi
  3. ^ Acting Out: Claude Cahun and Marcel Moore, www.queerculturalcenter.org
  4. ^ Lothar Schirmer, Women Seeing Women: From the Early Days of Photography to the Present, Norton, 2001, עמ' 208
  5. ^ Aindrea Emelife, Claude Cahun: The trans artist years ahead of her time
  6. ^ AnOther. "Claude Cahun: A Very Curious Spirit". AnOther. בדיקה אחרונה ב-30 בדצמבר 2016. 
  7. ^ Penelope Rosemont (Editor), Surrealist Women, University of Texas Press, 1998
  8. ^ Lizzie Thynne, Indirect Action: Politics and the Subversion of Identity in Claude Cahun and Marcel Moore’s Resistance to the Occupation of Jersey, Surrealism, Issue 8, Spring 2010
  9. ^ Magic Mirror, www.ica.org.uk
  10. ^ Liza Foreman, Claude Cahun, the Lesbian Surrealist Who Defied the Nazis, The Daily Beast, ‏2015-04-21
  11. ^ "Claude Cahun | French writer, photographer, Surrealist, and performance artist". Encyclopedia Britannica. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2017.