דלילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דלילה חותכת את שערו של שמשון, ז'ראר וון הונת'ורסט, 1615
שמשון ודלילה, פסל של ארטוס קלינוס האב, 1640

דְּלִילָה היא דמות תנכ"ית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. דלילה הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, היא גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מספר שדלילה התגוררה בנחל שורק, וסמוך ליישוב הולדתו של שמשון, צרעה, שבנחלת בני דן (אזור בית שמש של היום). הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות אותו על מנת שיתגלה מהו סוד כוחו העצום. תמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. ייתכן שהשם דלילה נגזר משורש ערבי שפירושו "לגלות".

דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה התל שמשון בה ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו. בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים, שנואי נפשו. בשביו ניקרו הפלשתים את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

מכל נשיו, רק על דלילה מוזכר במפורש ששמשון אהב אותה, אך לא מצוין שדלילה אהבה אותו.

זיהויה הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא לא מפורש זיהויה הלאומי של דלילה, ואין הכרח לראותה כפלשתית.[1] אמנם קיימת דעה רחבה הרואה אותה כפלשתית.[2] דעה אחרת מצביעה בעקבות מספר רמזים כי דלילה לא הייתה פלשתית, אלא כנענית ואולי אף הייתה ישראלית שבגדה בשמשון עבור בצע כסף.[3]

דמותה בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים ט"ז, ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו

ילקוט שמעוני שופטים רמז ע' וגם תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט ע"ב

דלילה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שמשון ודלילה", ציור מאת גוארצ'ינו, 1654

לדמות של דלילה ייצוג רב באמנות, כאשר המרכזי שבו באמנות הבארוק. דלילה נתפשת כדמות "פאם פאטאל", אישה הורסת שיש להיזהר ממנה. לכן ביקשו אמנים רבים לייצג אותה בתקופת הבארוק כציור חינוכי. בין האמנים שציירו אותה: פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן דייק, לוקה, פרנצ'סקו מורונה, פיטר קלאס ויאן ליבנס.

ישנם אמנים שציירו אותה בצורה אימהית, כרעיה ואם, יש שציירו אותה כזונה, ויש ששילבו בין השניים.

המשורר אהרון אשמן כתב ב-1975 את השיר "דלילה", בו ניסה להסביר את מערכת יחסיהם של שמשון ודלילה מנקודת מבטה של דלילה, ותלה את הסיבה להתנהגותה בקנאת אהבתה לו[4].

מספר יצירות מוזיקליות נכתבו סביב הסיפור של שמשון ודלילה, ובינם האופרה שמשון ודלילה מאת קאמי סן-סנס, והאורטוריה שמשון של גאורג פרידריך הנדל.

מספר סרטים נעשו ובינם הסרט שמשון ודלילה משנת 1949, בהפקתו ובבימויו של ססיל ב. דה מיל, ובכיכובם של ויקטור מצ'ור והדי לאמאר.

האסטרואיד 560 דלילה (אנ') שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב ליור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ערך דלילה, עמ' 656; דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, ערך דלילה, הוצאת יבנה, תל אביב 1975, עמ' 233.
  2. ^ הרלב"ג ורבי יצחק אברבנאל, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'; זאב יעבץ, תולדות ישראל, כרך א', תל אביב תרצ"ב, עמ' 106; יהודה דוד אייזנשטיין, אנציקלופדיה אוצר ישראל, ערך שמשון, כרך י', עמ' 190; יהודה אליצור, תנ"ך דעת מקרא, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'.
  3. ^ יגאל אריאל, עוז וענווה, חיספין תשנ"ד, עמ' 325; עולם התנ"ך, שופטים, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 132.
  4. ^ שמשון והנשים בחייו