קסדת שעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קסדת שעם שיוצרה בהודו בתקופת מלחמת העולם השנייה.

קסדת שעם היא קסדה העשויה מחומר קל, לרוב שעם או פית', אשר הייתה נפוצה במספר מדינות וכוחות צבא במהלך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20. קסדות שונות מסוג זה זכו לשמות שונים לאורך השנים בהם קסדת פית' (Pith Helmet), קסדת שמש (Sun Helmet), קסדת ספארי (Safari Helmet) וסולה טופי (Sola Topee) או טפוי (Topee או Topi; מהודית 'כובע'). בארץ הקסדה הייתה מוכרת גם בשם כובע פקק.

מקור הקסדה מגיע מדרום מזרח אסיה ובעיקר תת-היבשת ההודית, שם התפתחה מסורת של יצור כובעי שמש קשיחים וקלים, העשויים מצמח מימי מתת-משפחת הפרפרניים בשם סולה פית' (Sola Pith). מי שהובילה לפופולריות הרבה של הקסדה במערב והייתה מהמשתמשות העיקריות בסוג זה של קסדה, הייתה האימפריה הבריטית שאימצה את העיצוב הייחודי כבר בעשורים הראשונים של השלטון הבריטי בהודו. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 גברה הפופולריות של קסדת השעם בקרב אזרחים מערביים וכוחות צבאיים בייחוד בשירות אימפריאלי במזרח, באפריקה ובדרום אמריקה. משום כך, קסדת השעם מזוהה במיוחד עם האימפריאליזם האירופי כשהיה בשיאו סביב תחילת המאה ה-20.

שימושים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל הורשיו קיצ'נר וקבוצת קצינים בריטים עם קסדות שעם במהלך המלחמה המהדית, 1898.
קצין בריטי לובש קסדה מדגם וולסלי ומולו דיפלומט עם קסדה מעיצוב הודי, 1931.

קסדות שעם החלו להיכנס לשירות ביחידות אירופאיות במהלך שנות ה-40 של המאה ה-19, כאשר הבריטים השתמשו בגרסה שלהם לקסדה לראשונה במהלך המלחמות האנגלו-סיקיות (1845-1849). הדגם הבריטי היה גבוה מהקסדות שיוצרו בהודו, וככל הנראה הקסדה הגרמנית פיקלהאובה שנכנסה לשירות הכוחות הפרוסים בתקופה, השפיעה על העיצוב הראשוני של הקסדה הבריטית החדשה. סיבה נוספת לעיצוב הגבוה הייתה משום שבתקופה זו חיילים נהגו ללבוש כובעים מוגבהים (שאקו), מנהג שהיה חלק מהאופי והתדמית של כוחות הצבא הארופאים.

בהדרגה גברה הפופולריות של קסדות השעם והחל משנות ה-70 של המאה ה-19 כלל מדינות המערב עשו שימוש בקסדות שעם במהלך שירות במדינות טרופיות. בצרפת הוכנסו קסדות שעם באופן רשמי לשירות באזורים טרופים בשנת 1878, כוחות הולנדים לבשו קסדות שעם במהלך המערכה בסומטרה (1873-1904) ובשנות ה-80 אף אימץ צבא ארצות הברית את קסדות השעם בשירות באזורים טרופיים בדרום-מערב המדינה. לאור הנפוצות והפופולריות הגוברת של קסדות השעם בקרב כוחות אירופאים בשירות טרופי, גם פקידים ואזרחים שנשלחו לשרת באזורים טרופים החלו ללבוש קסדות שעם, מהם גם מדענים וחוקרים שיצאו במשלחות מיפוי ותגלית באזורים לא מוכרים לעולם האירופי.

קסדת שירות הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1878 אומץ באופן רשמי השימוש בקסדת השעם הצבאית כחלק ממדי השירות של חיילים בריטים גם כשהוצבו בבריטניה. 'קסדת שירות הבית' (Home Service Helmet) הייתה בעלת עיצוב דומה לקסדות שהיו בשימוש באזורים טרופיים, אך הם צופו בבד כחול כהה או שחור וכללו את סמל היחידה על גבי מגן כסוף או מוזהב בקדמת הקסדה. בנוסף, בראש הקסדה הוצב חוד מתכת, כדור צמר בצבע היחידה או פלומה צבעונית לקצינים ונושאי משרה בכירה. בשונה מרוב הדגמים של קסדות השעם, דגם שירות הבית כלל מצחיה דקה יחסית, בעלת זווית ועם נטייה כלפי מטה - לרוב המצחיה הייתה עשויה עור שחור מבריק. למרות היותה של הקסדה עשויה שעם, היא דמתה בעיצובה יותר לקסדה הגרמנית מאשר לקסדות הטרופיות.

קסדת שירות הבית שימשה עד לשנת 1902 כקסדת שירות כללי, אך עם כניסת מדי החאקי לשירות הצבא הבריטי הקסדה נותרה ללבישה עם מדים ייצוגיים בלבד. החל משנת 1914 ותחילת מלחמת העולם הראשונה, הוחלפה קסדת שירות הבית בכובע מצחיה. כיום מספר מצומצם של יחידות הצבא הבריטי ממשיכות לעשות שימוש בקסדת שירות הבית כחלק מהמדים הייצוגיים שלהם, בהם חיל ההנדסה המלכותי ורגימנט הדוכס מוולינגטון (כיום חלק מרגימנט יורקשייר). חיל הנחתים המלכותי עושה אף הוא שימוש בקסדות שעם גם כיום, אך מדגם 'וולסלי' ולא 'שירות הבית'.

דגם וולסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסדת השעם מדגם וולסלי (על שם גרנט ג'וזף וולסלי) הייתה עיצוב בריטי שהיה דומה לקסדת שירות הבית, אך עם מצחיה רחבה לאורך בסיס הקסדה להצללה רבה יותר של הראש מפני השמש. בקדמת הקסדה המצחיה הייתה מחודדת במקצת, בעוד שבאזור העורף המצחיה התרחבה בצורה מלבנית כך שהיא מגינה על העורף והכתפיים, לאורך בסיס הקסדה בצדדים המצחיה הייתה ישרה מה שהקנה לקסדה מראה מלבני בבסיס. קסדת וולסלי נכנסה לשירות הצבא הבריטי ומדינות וצבאות האימפריה הבריטית באופן רשמי בשנת 1899 ושירתה בצבא הבריטי עד סוף מלחמת העולם השנייה ב-1948.

כיום ניתן למצוא קסדות שעם מדגם וולסלי בעיקר בשירות מספר יחידות רגלים ושריון קנדיות, כחלק ממדים ייצוגיים ובטקסים מיוחדים.

קסדות שעם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי המשמר המלכותי של תאילנד עם קסדות שעם לבנות.

כאמור כיום נותרו מספר דוגמאות סביב העולם לשימוש בקסדות שעם, לרוב כחלק ממדים טקסיים של יחידות צבאיות או בשירותים אזרחיים.

בממלכה המאוחדת, היכן שהשימוש בקסדות שעם היה נפוץ במיוחד, מספר יחידות צבאיות עושות שימוש בקסדות שעם מסוג "וולסלי" שנלבשות עם מדים יצוגיים. יחידות אלו כוללות את חיל הנחתים המלכותי, רגימנט ברמודה המלכותי וכוחות המשרתים בקולוניות בריטיות מעבר לים. כוחות המשטרה הבריטית עושים שימוש בקסדת שעם בעיצוב דומה, הנקראת 'קסדת שירות' המוכרת גם בכינוי 'קסדת בובי' (על שם הכינוי לשוטר בריטי). קסדות אלו מוגבהות בדומה לקסדות ולסלי אך מכוסות בבד כחול כהה וכוללות את סמל המשטרה על גבי מגן מוכסף.‏ קסדות שעם בדגם דומה לקסדת שירות הבית הבריטית, נמצאות בשימוש יחידות המשטרה האיטלקיות, מספר יחידות שיטור הודיות עושות שימוש בקסדות שעם בעיצוב ההודי ששטוח ומעוגל יותר ובצבע חאקי.

מדינות אירופאיות נוספות, בהן הולנד ומונקו, עושות שימוש בקסדות שעם כנצר לתקופה האימפריאלית, כחלק ממדי הייצוג של מספר יחידות משמר מיוחדות. בדומה לממלכה המאוחדת גם קנדה עושה שימוש ייצוגי בקסדות שעם במספר יחידות צבא ושיטור. מלבד השימושים הללו ברחבי אירופה, בדרום-מזרח אסיה כאמור ישנו שימוש נפוץ יותר בקסדות שעם גם בקרב אזרחים ובקרב יחידות מסוימות, בין היתר בוייטנאם, הפיליפינים, סרי לנקה ותאילנד. בשונה מהעיצוב הגבוה שהתפתח באירופה, באסיה קסדות השעם נאמנות יותר למקור עם חלק עליון מושטח ומצחיה לאורך בסיס הקסדה.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קסדת שעם בוויקישיתוף
  • אתר אודות 'קסדת השמש' בשימוש צבאי.