קפיבארה מצויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןקפיבארה מצויה
Capybara (Hydrochoerus hydrochaeris) (28482081964).jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי קביה
משפחה: קביתיים
תת־משפחה: Hydrochoerinae
סוג: קפיבארה
מין: קפיבארה מצויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hydrochoerus hydrochaeris
תחום תפוצה
Capybara-range.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קפיבארה מצויה (שם מדעי: Hydrochoerus hydrochaeris) הוא מין המכרסם הגדול ביותר מבין המכרסמים המודרניים. בעבר היו מכרסמים גדולים יותר כמו הג'וספורטיגסי (Josephoartigasia) ששקל יותר מפרה.

הקפיבארה נמצא בטבע באמריקה הדרומית בלבד.

  • אורך גוף ממוצע של פרט בוגר: 1 מטר, הנקבה ארוכה מעט יותר מהזכר
  • משקל ממוצע 50 ק"ג, הנקבה כבדה מעט יותר מהזכר, אך נמצאו פרטים במשקל 90 ק"ג.
  • פרווה סמיכה, שיער ארוך ועבה
  • צבע הפרווה נע בין אפור לחום
  • גפיים קצרות בעלות קרומי שחיה
  • מזון: צמחי מים ועשבי יבשה
  • תפוצה: אמריקה הדרומית
  • בית גידול: צמחייה סבוכה שליד גדות נחלים ונהרות, ביצות ושלוליות המוקפות יערות
  • אויבים טבעיים: האדם, היגואר והאנקונדה

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפיבארה מגיע לבגרות מינית בגיל 22 חודשים. משך ההיריון הוא כ-4 חודשים ובסופו נולדים 2 עד 6 גורים. רבייה מתבצעת כל השנה, אולם עיקרה בתחילת העונה הגשומה, כאשר מתחדשת הצמחייה המהווה את מזונו של הקפיבארה. נקבת הקפיבארה אינה בונה לעצמה מקום המלטה (מחילה או קן), אלא ממליטה על פני הקרקע במקום מסתור. הגורים נולדים במשקל 1 עד 2 ק"ג עם פרווה ומערכת שיניים, והם ניידים תוך דקות מרגע היוולדם.

הקפיבארה והכלכלה בוונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איכרים מוונצואלה, שבעבר התייחסו לקפיבארה כאל מזיק, מגדילים כיום את הכנסתם על ידי מכירת בשר קפיבארה (כ-400 טון לשנה). האיכרים צדים את המכרסמים בפברואר על מנת שיוכלו לשחוט את המכרסם ולמכור את בשרו ממש לפני שמתחיל צום התענית, כשבשרה הוא מצרך מבוקש.

המנהג העממי מתבסס על טענה כי הכנסייה הקתולית אישרה לאכול מבשר הקפיבארה בתקופת התענית. אגדה מקובלת בוונצואלה מספרת שכשהמיסיונרים האירופאים פגשו לראשונה בקפיבארה באמריקה הדרומית במהלך המאה ה-16, הם כתבו לרומא בקשה להנחיה, באומרם: "יש חיה כאן שיש לה קשקשים וגם שער, והמבלה את רוב זמנה במים, אבל לעתים עולה על היבשה, האם נוכל לסווגה כדג?". לשאלה הייתה משמעות, כיוון שהדת הקתולית אוסרת על אכילת בשר (למעט בשר דג) במהלך 40 הימים שלפני חג הפסחא (התענית). מכיוון שתיאור החיה הגיע אליהם מיד שנייה, ומכיוון שלא רצו שהפונים אליהם יסטו מהדרך הקתולית הנכונה, הסכימו אבות הכנסייה והכריזו שהקפיבארה היא סוג של דג.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קפיבארה מצויה באתר הרשימה האדומה של IUCN