קפריצ'ו לפרידה מאח אהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוקן משוער של באך בצעירותו
הקפריצ'ו רי"ב 992 בביצועה של סילביה קינד

קפריצ'ו לפרידה מאח אהובאיטלקית: Capriccio sopra la lontananza del suo fratello dilettissimo), רי"ב 992, היא יצירה מוקדמת לצ'מבלו סולו מאת יוהאן סבסטיאן באך. במקור נקראה Capriccio sopra la lontananza de il fratro dilettissimo. לפי מלקולם בויד התרגום הנכון היה צריך להיות "קפריצ'ו על היעדרות האח האהוב".[1] היצירה היא קפריצ'ו שנכתב בסי במול מז'ור ופורסם רק בשנת 1839 על ידי קארל צ'רני. יוברט פרי העריך כי בסוג זה של יצירות היא "הכי מתוחכמת שנכתבה עד לאותה תקופה".[2] אלברט שווייצר הגדיר קפריצ'ו זה "יצירת מופת המבשרת את כל גדולת האמן העתידי" (מצוטט על ידי בוסקרולי). לעומת זאת פרידריך בלומה מצא את היצירה "כה זרה לאופיו של באך כי לא ניתן להסיק ממנה שום מסקנה ודאית".[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פיליפ שפיטה הלחין באך וביצע אותה בשנים 1703 או 1704, בגיל 18–19, כשנפרד מאחיו יוהאן יאקוב (1722-1682) שנסע על מנת להיות נגן אבוב במשמר הכבוד של קרל השנים עשר, מלך שוודיה.[4] באותה תקופה באך היה (החל מ-1703 נגן עוגב בארנשטאט. בסוף שנת 1705 הוא נסע לשמוע את דיטריך בוקסטהודה בליבק ולאחר מכן התפטר כדי להתיישב במילהאוזן.[5] אצל שפיטה מופיע בהתאם תיקון כותרת היצירה תוך שימוש במילה האיטלקית fratello במקום זו הלטינית fratro שהייתה אולי בעלת מובן יותר רחב.[6]

לפי חלק מהמוזיקולוגים (למשל פרידריך בלומה) התיארוך הנ"ל הוא סביר. אחרים סבורים כי היצירה היא עוד יותר מוקדמת. אחת ההשערות החלופיות (כריסטוף וולף) מדברת על פרידה מחבר לימודים בשם גאורג ארדמן, שעזב בשנת 1702 את בית הספר הלטיני בלינבורג שבו למד באך. יוהאן סבסטיאן עצמו נהג לפנות אליו כאל אח.[7] ייתכן כי מדובר בעזיבה של באך עצמו או בשנת 1700 כשנסע מאוהרדרוּף ללינבורג או אולי יותר סביר, לרגל נסיעתו מלינבורג בשנת 1702. אותה תקופת לימודים יכולה להסביר גם את הערבוב החינני של איטלקית, לטינית וגרמנית שבכותרות הפרקים.[8]

בשנות צעירותו קרא באך והעתיק קטעי מוזיקה מאת מלחינים בני זמנו, גרמנים (גאורג בהם, קונאו), צרפתים (לואי מרשאן, ניקולא דה גריני, פרנסואה קופרן) ואיטלקים (ויוואלדי, אלבינוני).[9] המומחים מעריכים כי אף אם נכתב בגיל 17 או 18, הקפריצ'ו BWV 992 ובמיוחד הפוגה המסיימת אותו הוא יצירה העולה לא רק על יצירות דומות של נציגי האסכולה הצפון-גרמנית אלא אף על הפוגה המסיימת את הקנטטה 131 של באך עצמו.[10]

מדובר במקרה יחיד של מוזיקה תוכניתית אצל באך, ייתכן לפי דוגמת "הסונאטות התנ"כיות" מאת יוהאן קונאו (Musicalische Vorstellung einiger Biblischer Historien in 6. Sonaten) שפורסמו בלייפציג בשנת 1700 .[11] בדומה לקובץ הסונאטות של קונאו, כל אחד מששת הפרקים של הקפריצ'ו מלווה בכותרת המבהירה את התוכן המאויר על ידי הצלילים.

מבנה היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ist eine Schmeichelung der Freunde, um denselben von seiner Reiseabzuhalten (החברים מנסים דרך מילים נוגעות ללב להניא אותו מרעיון הנסיעה) - 17 תיבות

המנגינה בנויה על סקסטות וטרצות מקבילות. המוטיב מופסק על ידי חיקוי קצר של צלילי קרן הדואר.[12] הסולם הוא סי במול מז'ור.
  • 2 - אנדנטה: פוגאטו - Andante:Fugato

Ist eine Vorstellung unterschiedlicher Casuum, die ihm in der Fremde könnten vorfallen (מציגים בפניו את הסכנות האורבות לו בניכר) - 19 תיבות

בתוך תיבות ספורות המנגינה נעה בפוגה קטנה[13] (fughetta) בין סולמות מרוחקים - מסול מינור לדו מינור, אחר כך פה מינור, סי במול מינור,מי במול מינור, ושוב פה מינור ודו מז'ור, רמז למסע המתוכנן.[14]
  • 3 - אדג'וזיסימו Adagiosissimo

Ist ein allgemeines Lamento der Freunde (קינה ועצב הפרידה) - 49 תיבות. פרק זה הוא בצורת פאסקליה או שאקונה ב-12 וריאציות[15] עם כרומטיזמים כואבים בסגנון הקינות של פרוברגר[16] ופכלבל. יש בו מלודיה ובבאסו אוסטינטו עם "איחורים" (ritardi) חוזרים. הסולם הוא פה מינור המסמל לפי יוהאן מאתזון חרדה והשלמה.[17] הכאב מודגש גם על ידי אפוג'אטורות המזכירות "אנחות" וההוראה "אדג'וזיסימו" ועל ידי הומוגניות המקצב.[18]

  • 4 - אנדנטה קון מוטו - Andante con moto

Allhier kommen die Freunde (weil sie doch sehen, dass es anders nicht sein kann) und nehmen Abschied (משראו שאין מה לעשות, באים החברים להיפרד לשלום) - 11 תיבות. הקטע הוא מעין רצ'יטטיב מלַווה recitativo accompagnato.[19] חתימת המפתח כוללת שני במולים אך קיימת מודולציה מתמדת. המוטיב מורכב מסולמות יורדים עם כמה דיסוננסים, ביניהם כמה קווינטות מקבילות. אחרי התיבה התשיעית צלילי פה חוזרים בקונטרטמפו כמו תזכורת ממשמשת ובאה.[14]

  • 5 - אלגרו פּוֹקוֹ -Aria di postiglione - allegro poco "שיר מרכבת הדואר" - 12 תיבות.

הפרק מורכב משני חלקים: מנגינה בנויה על סולם כפול עולה ואחר-כך יורד, הפוגש את החלק השני- נושא קרן הדואר, עם אוקטבות יורדות וחוזרות. הסולם הוא סי במול מז'ור, עם משמעות של שלווה ושאננות ובו זמנית החלטיות ואומץ.[17]עם העזיבה ניתן לנחש גם חזרה עתידית, אליה רומזות סמיכרומות המתרחקות בהתחלה מהטוניקה ואחר כך מתקרבות אליה.[14]

  • 6 - פוגה על נושא קרן הדוור Fuga all'imitazione della cornetta di postiglione,‏

58 תיבות. מדובר בפרק בסגנון כאילו עממי, המורכב ביותר מכל היצירה מבחינת מבנה וביצוע. הסולם הוא סי במול מז'ור, במקצב מעורר ויוואצ'ה עם קישוטים כמו ribattute ועם סמיכרומות, היוצרים אווירה פתוחה ונוצצת.[14] ישנם בה חיקויים של חצוצרות ושל קרן של איש הדואר.[15]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003 Malcolm Boyd Oxford Composer Companions - J.S.Bach Oxford University Press
  • Adelaïde de Place - J.S.Bach en François-René Franchefort (ed) Guide de la Musique de Piano et de Clavecin,Fayard, Paris 1987

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Friederich Blume, Der junge Bach, in Syntagma Musicologicum II, Kassel, Bärenreiter, 1973, ISBN 3761803273.
  • Piero Buscaroli, Bach, Milano, Mondadori, 1998, ISBN 978-88-04-43190-9.
  • Alessandra Padula, Il ruolo della musica nella gestione delle emozioni: il tema del distacco, Monaco di Baviera, GRIN Verlag, 2010, ISBN 978-3-640-65248-8.
  • Alberto Basso, Frau Musika, La vita e le opere di J.S. Bach, volume I, Torino, EDT, 1979, ISBN 978-88-7063-011-4.
  • Rolf Dammann: Bachs Capriccio B-Dur. In Werner Breig u. a. (Hrsg.): Analysen. Beiträge zu einer Problemgeschichte des Komponierens. Festschrift für Hans Heinrich Eggebrecht zum 65. Geburtstag. (= Beihefte zum Archiv für Musikwissenschaft, Band XXIII), Stuttgart 1984, S. 158–179
  • Hans Bischoff Cappriccio on the Departure of his Dearly Beloved Brother - revision, translated by Alexander Lipsky Kalmus, Miami, Florida 1996
  • Christoph Wolff: Johann Sebastian Bach. 2. Auflage, Frankfurt am Main, 2007,
  • Richard D.P.Jones The Creative Development of Johann Sebastian Bach - vol.I:1695-1717, Music to Delight the Spirit, Oxford University Press, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Pierre Alain Clerc - Tonnalités et affects d'après Charpentier, Mattheson, Rameau et Schubart, en Discours sur la Réthorique musicale et plus particulièrement sur la Rhétorique allemande entre 1600 et 1750 Muse baroque 2003-2011

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1983 M.Boyd ע'28
  2. ^ צוטט על ידי ' 2001 Angela Hewitt
  3. ^ F.Blume עמ' 188
  4. ^ P.Spitta עמ' 230
  5. ^ A.de Place עמ' 67-68
  6. ^ fratro יכול היה להיות חבר, חבר באגודה של תלמידים, חבר לכת או לאמונה וכו'
  7. ^ ראו מכתבו של באך אל ארדמן ב-28 ביולי 1726
  8. ^ University of Michigan, School of music theatre & dance 2007-2008 Programs
  9. ^ A.de Place עמ' 68
  10. ^ S.Rampe
  11. ^ R.Jones 2007 ע'26
  12. ^ שנודע בגרמנית עד סוף ימי הביניים כ-Hiefhorn
  13. ^ Angela Hewitt 2001
  14. ^ 1 2 3 4 A.Padula עמ' 73-72
  15. ^ 1 2 2003 M,Boyd עמ' 89
  16. ^ R.Jones עמ' 29
  17. ^ 1 2 Pierre Alain Clerc
  18. ^ P.Spitta עמ' 152
  19. ^ R.Jones