ליבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליבק
Lübeck
Wappen Lübeck.svg
סמל העיר
Flagge der Hansestadt Lübeck.svg
מדינה / טריטוריה Flag of Germany.svg  גרמניה
מדינה פדרלית Flag of Schleswig-Holstein.svg  שלזוויג-הולשטיין
שטח 214.13 קמ"ר
גובה 13 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

209,890‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 53°52′11″N 10°41′11″E
http://www.luebeck.de
עיר ההנזה ליבק
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Lübeck Holstentor.jpg
הולשטנטור (שער הולשטן)
מדינה Flag of Germany.svg גרמניה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריון 4
Map lubeck 1910.jpg

ליבק (גרמנית: Lübeck, ) היא עיר בצפון גרמניה, והעיר השנייה בגודלה במדינת שלזוויג-הולשטיין. אוכלוסיית העיר מונה 209,890 איש, נכון לשנת 2010. העיר שוכנת על גדות נהר הטרווה, והיא בעלת הנמל הגרמני הגדול ביותר בים הבלטי. העיר העתיקה של ליבק יושבת על אי אשר נתחם על ידי נהר הטרווה. אוטובאן מס' 1 מקשר את ליבק עם המבורג ודנמרק.

תושבי העיר, זוכי פרס נובל לספרות, תומאס מאן וגינטר גראס, שילבו את תיאורי העיר ואנשיה בספריהם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור של ליבק היה מיושב כבר מסוף עידן הקרח האחרון, וניתן לראות באזור מספר דולמנים. בסביבות שנת 700 לספירה החלו עמים סלאביים להגר לחלקים המזרחיים של הולשטיין, אשר ננטשו על ידי שבטים גרמאניים, במסגרת תקופת נדידת העמים. בתחילת המאה ה-9 קארל הגדול שניסיונותיו לגרום לסאקסונים להתנצר נכשלו, הביא לאזור סלאבים פולאבים שהיו בני בריתו במקום הסאקסונים שישבו באזור. ליוביצה (ליבק העתיקה) נוסדה על גדות נהר הטרווה, כארבעה קילומטרים צפונית למרכז העיר ליבק בת ימינו.

במאה ה-10 הפכה העיר להתיישבות החזקה ביותר בקונפדרציה האובוטריטית ונבנתה בה טירה. העיר נשרפה בשנת 1128 על ידי השבט הפגני ראני מהאי ריגן.

העיר המודרנית נוסדה על ידי אדולף ה-2 בשנת 1143 על האי Bucu שבנהר הטרווה. הוא הקים טירה חדשה, ומסר אותה להיינריך הארי בשנת 1158. לאחר נפילתו של היינריך בשנת 1181 העיר הפכה לעיר אימפריאלית למשך שמונה שנים. הקיסר ברברוסה העניק לעיר מועצה מנהלת בעלת 20 חברים ששרדה עד למאה ה-19. המועצה נשלטה על ידי סוחרים וגרמה לכך שהפוליטיקה של ליבק נשלטה על ידי ענייני מסחר במאות הבאות.

בסביבות שנת 1200 נמל העיר הפך לנקודת היציאה למתיישבים שנסעו לטריטוריות הבלטיות שנכבשו על ידי המסדר הטבטוני. בשנת 1226 הקיסר פרידריך השני העלה את דרגת העיר לעיר אימפריאלית חופשית, והיא הפכה לעיר החופשית ליבק. במאה ה-14 ליבק הפכה ל"מלכת ברית ערי ההנזה", ונהייתה העיר לעיר החזקה והגדולה ביותר בברית. בשנת 1375 כינה הקיסר קארל הרביעי את ליבק כ"אחת מחמש תהילות האימפריה הרומית הקדושה" יחד עם הערים: ונציה, רומא, פיזה, ופירנצה.

ליבק איבדה ממעמדה לאחר השתתפותה במלחמת אזרחים בדנמרק, שבה נחלה תבוסה. לאחר התבוסה כוחה של העיר החל לדעוך. ליבק הצליחה להישאר נייטרלית במלחמת שלושים השנים, אך עם ההרס שנגרם על ידי שלושים שנות המלחמה ועקב כיוונו של המסחר האירופאי למסחר טרנס-אטלנטי, ברית ערי ההנזה והעיר ליבק איבדו מחשיבותן. לאחר שברית ערי ההנזה התפרקה למעשה בשנת 1669, ליבק נותרה עיר סחר חשובה בים הבלטי.

המלחין הגדול דיטריך בוקסטהודה החל לנגן כנגן עוגב בכנסיית מריה שבעיר בשנת 1668 ונותר במשרה עד שנת 1703 לפחות.

במסגרת מלחמת הקואליציה הרביעית נגד נפוליאון, חיילים תחת פיקודו של ברנדוט (מלך שבדיה ונורבגיה) כבשו את ליבק הנייטרלית ב-6 בנובמבר בנובמבר 1806. מאז ליבק הייתה למעשה מסופחת לצרפת עד קונגרס וינה בשנת 1815.

במלחמת העולם השנייה ליבק הייתה העיר הגרמנית הראשונה שהופצצה על ידי חיל האוויר המלכותי. ההתקפה שנערכה ב-28 במרץ 1942, גרמה נזק רב למרכז העתיק של העיר, והרסה 3 כנסיות ראשיות וחלקים גדולים של אזורים בנויים. העיר נכבשה ב-2 במאי 1945 על ידי כוחות בריטיים.

אוכלוסיית ליבק גדלה בהיקף ניכר לאחר המלחמה מ-150,000 תושבים ב-1939 ל-220,000 אחרי המלחמה. לאחר חלוקת גרמניה העיר שכנה על הגבול בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית. הושקעו מאמצים רבים לשחזור המרכז ההיסטורי של העיר, ובשנת 1987 הוכרז המרכז ההיסטורי של ליבק כאתר מורשת עולמית. העיר העתיקה של ליבק נחשבת מרשימה ביופיה, בעיקר בזכות מבנים רבים המצויים בה בסגנון הגותיקת לבנים.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Germany.svg
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בגרמניה

אי המוזיאונים בברליןאנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג • הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין: ארמון סנסוסי, ארמון צציליינהוף, ארמון בבלסברג, טירת קליין-גליניקה, פולקספארק, ניקולסקוי, אי הטווסים, בטשרברג, טירת הציד גלינקה, היילנדסקירכה וארמון סאקרובבמברג • מבני באוהאוס בויימאר ובדסאובית עיריית ברמן ופסל רולנד בברמןמכרות רמלסברג, מערכת ניהול המים בהרי הרץ והמרכז ההיסטורי בגוסלארממלכת הגנים של דסאו-וורליץהמרכז ההיסטורי בוויסמארטירת אוגוסטובורג וטירת פאלקנלוסט בבריל • וארטבורגעיר ההנזה ליבקמכרות צולפראייןמנזר מאולברוןאתר המאובנים במחצבת מסלפארק מוז'קובסקי (עם פולין) • קוודלינבורגקתדרלת אאכןהמונומנטים הרומאיים בטריר, קתדרלת טריר וכנסיית גבירתנו בטרירקתדרלת קלןקתדרלת שפיירהעיר העתיקה ברגנסבורגאי הנזירים רייכנאוהמרכז ההיסטורי בשטרלזונדמנזר לורשויימאר הקלאסיתהלימס הגרמאני (בשיתוף עם הממלכה המאוחדת) • כנסיית ויסקתדרלת מריה הקדושה בהילדסהיים וכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהייםעמק הריין המרכזי העיליתעשיות הברזל בפלקלינגןארמון רזידנץ בוירצבורגאחוזות המגורים בסגנון המודרניסטי בברליןים ואדן (בשיתוף עם הולנד) • מפעל פאגוס באלפלדבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • יערות הבראשית של עצי האשור בהרי הקרפטים ויערות האשור העתיקים בגרמניה (עם אוקראינה וסלובקיה) • בית האופרה של המרגרייב בביירויתפארק וילהלמסהוהה

אתרי מורשת עולמית לשעבר: עמק האלבה בדרזדן