קרב איברי
 | ||||||||||||||||||
| ציור של שארל דה שטובן | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך |
14 במרץ 1590  | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | איברי, אר, צרפת | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון המלוכנים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
קרב איברי (בצרפתית: Bataille d'Ivry) נערך ב-14 במרץ 1590, במהלך מלחמות הדת בצרפת בסמוך לעיר איברי (Ivry-la-Bataille) השוכנת כ-30 ק"מ מערבית לפריז. בין צבא בפיקודו של אנרי הרביעי, מלך צרפת שהורכב מגדודים של חיילים הוגנוטים בתמיכת גדודים של חייל משלוח מהצבא האנגלי נגד צבא הליגה הקתולית בפיקודו של שארל מלורן, דוכס מיין בתמיכת גדודי צבא ספרדים תחת פיקודו של פיליפ, רוזן אגמונט (Philip, Count of Egmont). הקרב הסתיים בניצחון מוחלט של אנרי הרביעי אך הוא לא הצליח לממש את הניצחון בקרב לכלל הכרעה ונכשל בניסיון לכבוש את פריז.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־1561 ה"אדיקט של אורליאן", לדוגמה, הכריז על סיום הרדיפות; וה"אדיקט של סן ז'רמן" הכיר בהם לראשונה (1 בינואר 1562). בתגובה להשפעה ההוגנוטית הגוברת וההקלות בחוקים נגדם האלימות הקתולית נגדם החריפה.
המתיחות הובילה לשמונה מלחמות אזרחים, שביניהן תקופות של שקט יחסי, בין 1562 ל־1598. עם כל הפרה של השלום, האמון של הפרוטסטנטים בכס הקתולי פחת, האלימות נעשתה חמורה יותר והדרישות הפרוטסטנטיות גדולות יותר, עד שלבסוף ב־1598 הייתה הפסקה לאורך זמן באלימות.
מלחמות הדת בצרפת החלו בטבח של כ־30 הוגנוטים בואסי (כמה מקורות האוהדים לפרוטסטנטים מוסרים על כאלף הרוגים), ובפציעתם של כ־200, ב־1 במרץ 1562. ההוגנוטים הפכו את עצמם לתנועה פוליטית של ממש. דרשנים פרוטסטנטים הובילו צבא משמעותי וחיל פרשים רציני, אותם הוביל האדמירל גאספאר דה קוליני השני. אנרי מנווארה ובית בורבון הציבו עצמם לצד ההוגנוטים, ובכך הוסיפו עושר ואדמות לצד הפרוטסטנטי, שבשיאו עמד על כשישים ערים בצורות ואיים על הכתר הקתולי ועל פריז עצמה.
במה שנודע כטבח ליל ברתולומאוס הקדוש, בין ה־24 באוגוסט ל-־17 בספטמבר 1572, הרגו הקתולים הוגנוטים רבים בפריז. מעשי טבח דומים אירעו בערים אחרות בשבועות הבאים, כאשר ההערכה היא שנהרגו כ־70,000 איש. חנינה שהוענקה ב־1573 הצדיקה את הרוצחים. המלחמה החמישית כנגד ההוגנוטים החלה ב־23 בפברואר 1574, והמאבק המשיך עד 1598, כאשר אנרי מנוואר, שהפך לקתולי לאחר הכתרתו כמלך צרפת אנרי הרביעי, הכריז על "האדיקט של נאנט", ובו הוענקו לפרוטסטנטים זכויות השוות לקתולים, וחופש פולחן במחוזותיהם. עם זאת, האדיקט הגן על אינטרסים קתוליים בכך שמנע הקמת כנסיות פרוטסטנטיות באזורים הקתוליים.
מלחמת הדת השמינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת הדת השמינית והאחרונה (1585–1598), הייתה הארוכה והחשובה שבמלחמות הדת בצרפת. ב-1584 נפטר פרנסואה, דוכס אנז'ו, אחיו הצעיר של המלך אנרי השלישי, מה שהותיר את אנרי מלך נווארה ההוגנוטי כיורש העצר. אך צרפת לא הייתה מוכנה למלך הוגנוטי. הכמורה הקתולית בהשפעת הישועים קראה לכל המאמינים אל דגל הליגה הקתולית כדי להילחם בהוגנוטים. ב-1585, על פי דרישתו של מנהיג הקתולים אנרי הראשון, הדוכס מגיז, נאלץ המלך אנרי השלישי לחתום על צו שלפיו הוצאה הכפירה הפרוטסטנטית אל מחוץ לחוק. האפיפיור סיקסטוס החמישי נידה את אנרי מלך נווארה ושלל ממנו את הזכות לשמש כיורש עצר.
עקב זאת, פתח אנרי מלך נווארה במלחמה (שנודעה בשם מלחמת שלושת האנרים) נגד המלך אנרי השלישי ונגד אנרי הראשון הדוכס מגיז, והביס אותם בקרב קוטרה (1587). הקתולים, שלא היו מרוצים מהנהגתו של אנרי השלישי, הקימו ממשלה מהפכנית וקראו למלך ספרד פליפה השני לפלוש לאנגליה ולצרפת. אנרי הראשון הדוכס מגיז נקרא לכבוש את פריז. ב-12 במאי 1588 נמלט המלך אנרי השלישי מפריז אחרי שהדוכס מגיז השתלט על העיר. המלך נאלץ למנותו למפקד העליון של הצבא הצרפתי וקרא לאספת המעמדות הצרפתית להתכנס בארמונו בבלואה. משהגיע הדוכס מגיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך, גופתו נשרפה ואפרו הושלך אל הנהר לואר (23 בדצמבר 1588). ביום המחרת ניתן צו מעצר נגד ראשי הליגה הקתולית, ולואי השני, הקרדינל מגיז, אחיו של הדוכס מגיז, הוצא להורג.
המלך אנרי השלישי כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, מינה אותו ליורשו ושניהם עלו על פריז בראש צבא הוגנוטי. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי מתנקש ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך, הפך אנרי, מלך נווארה למלך צרפת. אולם הליגה הקתולית שנתמכה על ידי פליפה השני מלך ספרד, הייתה חזקה דייה כדי להכריחו לסגת צפונה כדי לקבל עזרה מאנגליה.
ב-21 בספטמבר 1589 הוא ניצח את צבא הליגה הקתולית בקרב ארק, שהתחולל ליד חופי התעלה. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה שלחה לו אנשי צבא, זהב ואספקה. בתגובה, פליפה השני הפנה את חיל המשלוח הספרדי בפלנדריה לעזרת הליגה הקתולית.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבאות הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבא הליגה הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבא הליגה הקתולית הונהג על ידי שארל מלוריין, בנו השני של פרנסואה, דוכס גיז, ואחיו של אנרי הראשון, דוכס גיז. ב-1572 השתתף במצור על עיר הנמל לה רושל, שהייתה מעוזם של ההוגנוטים, וזכה בתואר דוכס מיין. ב-1574, כשאנרי דוכס אנז'ו (לעתיד מלך צרפת, אנרי השלישי) נבחר למלך פולין, התלווה אליו שארל מלורן, דוכס מיין במסעו לפולין. הוא שב לצרפת במהרה כדי לסייע לאחיו, אנרי הראשון, דוכס גיז. ב-1577 השתתף בקרבות נגד ההוגנוטים במלחמת הדת השישית, ושימש בתפקיד אדמירל עד 1582. ב-1585 התמנה למושל חבל בורגון, ודאג לתמיכת חבל זה בליגה הקתולית, שאנשיה לחמו נגד ההוגנוטים. שארל מלורן נכנס לפריז בפברואר 1589. הוא מינה את עצמו לממלא מקום ראש המדינה, ונשבע אמונים בפני הפרלמנט של פריז. המלך אנרי השלישי כרת ברית עם אנרי מלך נווארה (לעתיד מלך צרפת, אנרי הרביעי), ושניהם הטילו מצור על פריז. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי מתנקש, ומת ביום המחרת. שארל מלורן התבקש לקחת על עצמו את המלוכה, אך תמך בשארל הראשון, קרדינל דה בורבון, מועמדה של הליגה הקתולית למלך צרפת, שהיה אסיר של אנרי, מלך נווארה.
הלצבא הליגה הקתולית היו כ-13,000 חיילים רגלים ו-4,000 פרשים לא סדירים שחלקם היו אזרחים חסרי ניסיון צבאי שהיו תחת פיקוד אנשי כנסייה, אצילים שמרדו בסמכו המלך ומבחר שכירי חרב גרמנים ושווייצרים. בכוח זה נכללו 2,000 נושאי רומח ופרשים ספרדים שהובאו מפלנדריה והיו תחת פיקודו של פיליפ, רוזן אגמונט.
צבא הכתר הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא של הכתר הצרפתי היה תחת פיקודו של אנרי הרביעי שהוכתר זה מקרוב כמלך צרפת. הוא החל את דרכו כשליט עם מינויו בשנת 1572 למלך נווארה תחת התואר אנרי השלישי, מלך נווארה. לאחר מותו של שארל התשיעי ב-1574, ירש אחיו אנרי השלישי את המלוכה. אחיהם הצעיר פרנסואה, דוכס אנז'ו קשר עם אנרי מלך נווארה קשר שמטרתו הייתה לתפוס את השלטון. הקשר התגלה והם הושמו במעצר. ב-1576 נמלט אנרי באישון לילה ושב לממלכת נווארה, שם חזר לאמונתו הפרוטסטנטית.
פרנסואה דוכס אנז'ו מת ב-1584, והחוק הצרפתי באותה עת מנע מנשים את זכות ירושת השלטון. לפיכך, היות שאנרי מנווארה היה צאצא של לואי התשיעי, לאנרי השלישי לא הייתה ברירה אלא להכיר באנרי מנווארה כיורש העצר החוקי. אך צרפת לא הייתה מוכנה למלך הוגנוטי, והאפיפיור סיקסטוס החמישי נידה את אנרי מלך נווארה ושלל את זכותו לשמש כיורש עצר. זאת ועוד, ב-1585, על פי דרישתו של אנרי הראשון, דוכס גיז שהיה מנהיג הליגה הקתולית נאלץ אנרי השלישי לחתום על צו שלפיו הכפירה הפרוטסטנטית הפכה לבלתי חוקית. עקב זאת, פתח אנרי מלך נווארה במלחמה (שנודעה בשם מלחמת שלושת האנרים) נגד המלך אנרי השלישי ונגד אנרי הראשון, דוכס גיז, והביס אותם בקרב קוטרה (23 באוקטובר 1587).
הקתולים, שלא היו מרוצים מהנהגתו של המלך אנרי השלישי, הקימו ממשלה מהפכנית בפריז וקראו לפליפה השני, מלך ספרד לפלוש לאנגליה ולצרפת. אנרי הראשון, דוכס גיז, נקרא על ידי הקתולים לכבוש את פריז. ב-12 במאי 1588 נמלט המלך אנרי השלישי מפריז אחרי שדוכס גיז השתלט על העיר. המלך נאלץ למנותו למפקד העליון של הצבא הצרפתי וקרא לאספת המעמדות הצרפתית להתכנס בארמונו בבלואה. משהגיע דוכס גיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך (23 בדצמבר 1588). המלך אנרי השלישי כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, מינה אותו ליורשו ושניהם עלו על פריז בראש צבא הוגנוטי. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי מתנקש ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך הפך אנרי מלך נווארה למלך צרפת מבחינה רשמית, אולם הליגה הקתולית של צרפת (עם תמיכה מבחוץ, בעיקר ממלך ספרד) הייתה חזקה דיה כדי להכריח אותו לסגת צפונה כדי לקבל עזרה מאנגליה.
לקראת קרב איברי עמד לפקודת אנרי הרביעי צבא ובו 12,000 חיילים רגלים (כולל אנגלים ושווייצרים) ו-3,000 פרשים.
קרב איברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימים שקדמו לקרב הטיל הצבא של הכתר הצרפתי מצור על העיר דרו) (Dreux) עיירה בשליטת הליגה ששלחה צבא על מנת להסיר את המצור. צבא הכתר הצרפתי שלא רצה להלכד בין מגיני העיר לצבא המתקרב נסוג אך נשאר בטווח ראייה ותפס עמדה במישור סנט אנדרה בין העיירות נונקור ואיברי.
הקרב החל עם בוקר במטחי תותחים שנורו מסוללת ארטילריה של צבא הכתר ומיד לאחר מכן הסתערו גדודי הפרשים של שני הצדדים על קויי האויב אך שכירי החרב של צבא הליגה ירו באוויר והניחו את חניתותיהם ובכך יצאו משדה הקרב. בעקבות עריקת שכירי החרב שלו התמוטט האגף הימני של הצב קרבות עקובי דם אך קצרים הביאו את קוי ההגנה של צבא הליגה להתפרקות כללית. הקרבות בין יחידות הפרשים התנהלו בגלים, תחילה הדפו היחידות המלכותיות את הפרשים הקלים של הליגה אך נאלצו לסגת תחת לחץ של מתקפת נגד, מקפה זו נעצרה ונהדפה בהסערות סופית של הפרשים המלכותיים. המומנטם של הקרב נטה לכוון הצבא המלכותי, החיילים האנגלים חברו לכוח הצרפתי שחצה את נהר האור במרדף אחרי צבא הליגה.
המהלך המכריע של הקרב הייתה התקפה של גדוד פרשים בפיקודו של המלך אנרי הרביעי על מבנה נושאי הרומח של הליגה, התקפה מהירה זו מנעה מהרובאים שחסו תחת הגנת הרומחים מלירות בנשק שלהם והם התפזרו לכל עבר. התבוסה הייתה שלמה, מפקד הכוחות הספרדים נהרג, חלק ממפקדי צבא הליגה נפלו בשבי ובמהלך המרדף אחרי הנסוגים נפלו רבים מהם בשבי.
לאחר הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוך ניצול המומנטום של הניצחון עלה הצבא המלכוי על פריז אך כשל בניסיון לכבוש את העיר ששוחררה ממצור בעזרת כוח ספרדי בפיקוד של אלסנדרו פרנזה, דוכס פארמה. עם זאת הניצחון בקרב ומותו של מועמד הליגה לתפקיד המלך שארל הראשון, קרדינל דה בורבון הותירו את אנרי הרביעי כמועמד היחיד לתפקיד. שארל מלורן פתח בשיחות שלום עם אנרי, מלך נווארה, ודרש ממנו להפוך לקתולי כדי לזכות בתמיכתה של הליגה הקתולית. ב-25 ביולי 1593 קיבל על עצמו אנרי מלך נווארה את הדת הקתולית, הוא הכריז כי Paris vaut bien une messe ("פריז מצדיקה אפילו מיסה [קתולית]"), והתכחש לפרוטסטנטיות וב-27 בפברואר 1594 נמשח למלך צרפת בקתדרלת שארטר בשם אנרי הרביעי. באוקטובר 1595 חתם שארל מלורן על הסכם שלום עם המלך אנרי הרביעי, שלפיו התמנה למושל חבל איל-דה-פראנס, וזכה לפיצוי כספי ניכר. בכך הליגה הקתולית הגיעה לקיצה, מה שהביא לסיום מלחמות הדת בצרפת ב-1598.