סיקסטוס החמישי
סיקסטוס החמישי | |||||
לידה |
13 בדצמבר 1520 גרוטמרה, מדינת האפיפיור | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
27 באוגוסט 1590 (בגיל 69) רומא, מדינת האפיפיור | ||||
שם לידה | Felice Piergentile | ||||
מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
מקום קבורה |
| ||||
דת | הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
חתימה | |||||
סיקסטוס החמישי (בלטינית: Sixtus V) היה אפיפיור מ-24 באפריל 1585 עד ליום מותו ב-27 באוגוסט 1590. הוא נולד בגרוטמרה (Grottammare), עיירה במזרח איטליה על חוף הים האדריאטי, בשם פליצ'ה פרטי די מונטאלטו (Felice Peretti di Montalto) למשפחה ממוצא בלקני שנמלטה מהכיבוש העות'מאני. אביו עסק בגינון וברעיית חזירים וגידל את ילדיו בעוני.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל צעיר הוא נכנס למנזר פרנציסקני במחוז מארקה שבאיטליה ובמהרה התפרסם ביכולות הנאום והדיאלקטיקה שלו. כמה נאומים מוצלחים שלו גרמו להתעניינות בו מצידם של הקרדינל רודולפו פיו דה קרפי, מראשי המסדר הפרנציסקני וקרדינלים נוספים שמאוחר יותר התמנו לאפיפיורים פיוס החמישי ופאולוס הרביעי. השפעתם קידמה אותו מאוד והוא נשלח לוונציה לשמש בתפקיד אינקוויזיטור, אולם אופיו הנוקשה והתקיף גרם לו להסתכסך עם ראשי הקהילה שם שביקשו ב-1560 להחזירו לרומא.
לאחר זמן קצר כאפוטרופוס המסדר שלו, צורף למשלחת אפיפיורית לספרד שעסקה בחקירת גילויי מינות של ארכיבישוף טולדו. הוא הסתכסך עם ראש המשלחת שמאוחר יותר התמנה לאפיפיור גרגוריוס השלושה עשר ועקב כך חזר לרומא עם מינויו של פיוס החמישי לאפיפיור ב-1566. פיוס החמישי מינה אותו לסדרת תפקידים בזה אחר זה: בישוף נאפולי, המוודה האישי של האפיפיור וב-1570, לקרדינל פרמו.
לאחר שהתמנה יריבו הפוליטי לאפיפיור גרגוריוס השלושה עשר, הוא הורחק מכל משרה ציבורית והקדיש את זמנו ללימודים, לעריכת כתביו של אמברוזיוס ולאיסוף אומנות בוילה שבנה בתכנונו של האדריכל דומניקו פונטנה (Domenico Fontana) בגבעת אסקווילינו.
כהונתו כאפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרישתו מהחיים הציבוריים ברומא ומיעוט החיכוכים שהיו לו בשל כך, תרמו לא מעט לבחירתו לאפיפיור. מתנגדיו הפיצו שמועות שהוא השים עצמו חולה במהלך הקונקלווה כדי לא להרתיע מצביעים פוטנציאלים, אולם הוא הכחיש זאת בתוקף. הוא בחר בשם סיקסטוס החמישי כדי להמשיך את דרכו של סיקסטוס הרביעי שלמד באותו מנזר פרנציסקני כמוהו.
הנושאים שהיה עליו להתמודד עימם בראש ובראשונה, היו הגרעון הכספי הגדול של מדינת האפיפיור והשחיתות שפשתה, אותם הוריש לו קודמו, גרגוריוס השלושה עשר. הוא פעל בתקיפות ותוך זמן קצר העמיד לדין אלפי אנשי כנופיות ושודדים והענישם לעיתים באכזריות, פעולה שהביאה לביטחון ושלווה במדינה. על מנת לפתור את הבעיה הכספית, הוא מכר משרדים רבים שהיו בבעלות המדינה, הנפיק איגרות חוב חדשות, הטיל מסים חדשים והסדיר רגולציה של מחירים בשוק. הצעדים שנקט היו כה מוצלחים שהוא מימן באמצעותם את סיום העבודה בבזיליקת פטרוס הקדוש, את שיפוץ ארמון הלטראנו, בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו והוותיקן, את ייפוי והתחדשות רחובות רומא ומבנים ציבוריים רבים נוספים ועדיין נותרה קופת המדינה ביתרות גבוהות.
בנוסף, כבן למשפחה שהיגרה מהבלקן, הקים סיקסטוס כנסייה מיוחדת ברומא לדוברי השפה הקרואטית, וב-1589 ציווה בבולה אפיפיורית על הקמת בית ספר קרואטי ללימודי דת. בית הספר עדיין פעיל ונקרא "הקולג' הקרואטי האפיפיורי על שם הירונימוס הקדוש". כמו כן, הוא פיקח אישית על הדפסת הוצאה משופרת של הוולגטה של הירונימוס.
הישגו הגדול היה הרפורמה שערך במינהל המרכזי של הכנסייה, במסגרתה יסד את מועצת הקרדינלים - הגוף הכולל של הקרדינלים, וקבע בבולה אפיפיורית מ-1586 שמספר הקרדינלים בו לא יעלה על שבעים, הגבלה שהחזיקה מעמד עד כהונתו של יוחנן העשרים ושלושה (כיהן 1958–1963). הוא ערך מחדש את הקוריה הרומאית, מזכירות המדינה ולשכותיה בסדר שנותר על כנו עד ועידת הוותיקן השנייה ב-1965 וערך רפורמות במערכת המשפט. הוא נחשב לאחד ממבצעי הקונטרה-רפורמציה בשל השינויים הנרחבים שביצע שנועדו להגדיל את כוחה ולפאר את הכנסייה והיה אחראי על ביצוע רבות מהחלטות ועידת טרנטו.
סיקסטוס החמישי שאף לעצור את ההתפשטות הפרוטסנטית בעיקר בצרפת, שם התנהלו מלחמות הדת בצרפת סביב סוגיה זו בין ההוגנוטים ובין הקתולים. ב-1585 במסגרת מלחמת הדת השמינית, נידה האפיפיור את אנרי מנווארה הפרוטסטנטי והבטיח לשלם לספרדים אם יפלשו לאנגליה ובכך ימנעו ממנה להגיש סיוע לאנרי. לבסוף המיר אנרי את דתו לקתוליות וזכה בתמיכת הוותיקן.
סיקסטוס החמישי מת בעת המשא ומתן עם אנרי ממחלת המלריה[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיקסטוס החמישי באנציקלופדיה הקתולית
- סיקסטוס החמישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סיקסטוס החמישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקודם: גרגוריוס השלושה עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: אורבנוס השביעי |