מלחמת שלושת האנרים

מלחמת שלושת האנרים
	חלק ממלחמות הדת בצרפת
תאריך התחלה:	1587
תאריך סיום:	1589
משך הסכסוך:	כשנתיים
מקום:	צרפת
תוצאה:	אנרי מלך נווארה שורד, בעוד שני יריביו (אנרי השלישי, מלך צרפת ואנרי דוכס גיז) מתים, והוא הופך למלך צרפת
הצדדים הלוחמים
מפקדים ומנהיגים

מלחמת שלושת האנרים (1587^[1]-1589) הייתה המלחמה השמינית והאחרונה במלחמות הדת בצרפת.

המלחמה הייתה בין:

אנרי השלישי, מלך צרפת, שנתמך על ידי הרויאליסטים והמפלגה הפוליטית;
אנרי השלישי, מלך נווארה, מנהיג ההוגנוטים, שנתמך על ידי אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה ונסיכי גרמניה הפרוטסטנטים;
אנרי הראשון, דוכס גיז, מנהיג הליגה הקתולית, שנתמך על ידי פליפה השני, מלך ספרד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה פרצה ביוזמת פליפה השני, מלך ספרד כדי למנוע מצרפת את האפשרות לפגוע בצבא הספרדי, שהיה מוצב בארצות השפלה הספרדיות, ותכנן את הפלישה לאנגליה. המלחמה החלה כאשר הליגה הקתולית שכנעה את המלך אנרי השלישי להוציא צו איסור מוחלט על הפרוטסטנטיות, ועל הדחת אנרי מנווארה מזכותו לכתר; החלטה שהושפעה מיועצו המלכותי, אן דה גיז.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך החלק הראשון של המלחמה, הרויאלסטים והליגה הקתולית, לא כל כך שיתפו פעולה נגד האויב המשותף, ההוגנוטים. אנרי שלח את אן דה גיז נגד נווארה, בזמן שהוא עצמו התכוון לפגוש את הצבאות הגרמניים והשווייצרים. בקרב קוטרה, הביס אנרי מנווארה את הצבא המלכותי בראשות גיז, שאף נהרג בעצמו בקרב. זה היה הניצחון הראשון לו זכו ההוגנוטים בשדה הקרב. מאידך, אנרי השלישי הצליח להביס את הגרמנים והשווייצרים שפלשו לצרפת. השווייצרים היו בעלי הברית שלו, ופלשו לצרפת על מנת לשחרר אותו מכל שעבוד, אולם אנרי התעקש כי הפלישה שלהם אינה לטובתו, והכריח אותם לחזור הביתה. מאידך, הגרמנים, בראשות פביאן הראשון, רוזן העיר דוהנה, רצו להילחם נגד דוכס גיז, אך הובסו בקרב וימורי.

הקתולים, שלא היו מרוצים מהנהגתו של המלך אנרי השלישי, ואף טענו כי הוא הזמין את הכוחות השווייצריים, הקימו ממשלה מהפכנית בפריז ופתחו במשא ומתן עם פליפה השני, מלך ספרד שמטרתו הייתה לפלוש לאנגליה ולצרפת ולהדיח את המלך. אנרי הראשון, דוכס גיז נקרא על ידי הקתולים לכבוש את פריז.

ב-12 במאי 1588 נמלט המלך מפריז אחרי שהדוכס מגיז השתלט על העיר. המלך נאלץ למנות את הדוכס מגיז למפקד הראשי של הצבא המלכותי, וקרא לאספת המעמדות הצרפתית להתכנס בארמונו שבעיר בלואה (על גדות הנהר לואר). משהגיע הדוכס מגיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך, גופתו נשרפה ואפרו הושלך אל הנהר (23 בדצמבר 1588). למחרת ניתן צו מאסר נגד ראשי הליגה הקתולית, ולואי השני הקרדינל מגיז, אחיו של הדוכס מגיז, הוצא להורג. מאורעות אלה גרמו לכך שמרבית הצרפתים האשימו את המלך ברצח. הפגנות רחוב קראו להדחתו, והתאולוגים של סורבון, בתמיכת האפיפיור סיקסטוס החמישי, שחררו את הצרפתים משבועת האמונים למלך אנרי השלישי. המלך כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, מנהיג ההוגנוטים, ומינה אותו ליורשו. כוחותיהם המשותפים הביסו את צבא הליגה הקתולית, והם עשו הכנות לעלות על פריז.

ב-1 באוגוסט 1589 בעת שהמלך הכין את צבאו להתקפה על פריז, הוא נפצע אנושות בידי מתנקש ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך הפך אנרי, מלך נווארה למלך צרפת מבחינה רשמית, אולם הליגה הקתולית של צרפת (עם תמיכה מבחוץ, בעיקר ממלך ספרד) הייתה חזקה דיה כדי להכריח אותו לסגת צפונה כדי לקבל עזרה מאנגליה.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בספטמבר 1589 ניצח אנרי את צבא הליגה הקתולית בקרב ארק, שהתחולל ליד חופי התעלה. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה שלחה לו אנשי צבא, זהב ואספקה. בתגובה, פליפה השני הפנה את חיל המשלוח הספרדי בפלנדריה לעזרת הליגה הקתולית. ב-14 במרץ 1590 התחולל קרב איברי, שבו המלך אנרי הביס שוב את צבא הליגה הקתולית. אולם, למרות ניצחונותיו אלה לא הצליח לכבוש את פריז.

בעידודה של פילגשו ואהבתו הגדולה, גבריאל ד'אסטרה, הוא הכריז ב-25 ביולי 1593 כי Paris vaut bien une messe ("פריז מצדיקה אפילו מיסה [קתולית]"), והתכחש לפרוטסטנטיות. כניסתו לחיק הכנסייה הקתולית הבטיחה לו את תמיכתם של מרבית נתיניו, והוא הוכתר כמלך צרפת בקתדרלת שארטר ב-27 בפברואר 1594. עם זאת, בשנת 1598 הוא הכריז על האדיקט של נאנט, שהעניק זכויות מוגבלות להוגנוטים.