אלסנדרו פרנזה, דוכס פארמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלסנדרו פרנזה, דוכס פארמה השלישי
Alessandro Farnese, III duca di Parma
Vaenius - Alexander Farnese.png
לידה 27 באוגוסט 1545
רומא, מדינת האפיפיור מדינת האפיפיורמדינת האפיפיור
פטירה 3 בדצמבר 1592 (בגיל 47)
אראס, ממלכת צרפת Pavillon royal de la France.svg
מקום קבורה Sanctuary of Santa Maria della Steccata עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קומפלוטנסה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Infanta Maria of Guimarães (11 בנובמבר 1566) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ספרד החדשהספרד החדשה האימפריה הספרדית
דרגה גנרל
תפקידים בשירות
מושל ארצות השפלה ההבסבורגיות ה־10
1 באוקטובר 15783 בדצמבר 1592
(14 שנים)
מונרך בתקופה פליפה השני, מלך ספרד
דוכס פארמה ה־1 באיחוד האיברי
15 בספטמבר 15863 בדצמבר 1592
(6 שנים ו־11 שבועות)

חתימה

Signatur Alessandro Farnese (1545–1592).PNG
פעולות ומבצעים
עיטורים
אביר במסדר גיזת הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אָלֵסַנְדְּרוֹ פָרְנֶזֵה, דֻּוכַּס פַּארְמָהאיטלקית: Alessandro Farnese, בספרדית: Alejandro Farnesio;‏ 27 באוגוסט 15453 בדצמבר 1592) היה אציל איטלקי וגנרל בצבא ספרד ההבסבורגית. בין השנים 1586–1592 שירת בתפקיד מושל ארצות השפלה ההבסבורגיות תחת פליפה השני, מלך ספרד ונאבק נגד התקוממות הולנדית פרוטסטנטית בארצות השפלה שהיוותה חלק מהשלבים המוקדמים של מלחמת שמונים השנה. לאלסנדרו היה תפקיד חשוב במהלך ההתערבות הספרדית הפרו-קתולית במלחמות הדת בצרפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת הקונדוטיירי (ראשי אגודות של שכירי חרב) אליה נולד אלסנדרו פרנזה השיגה את מעמדה הגבוה במאה ה-15 בשירות מדינת האפיפיור, וכן באמצעות מנהג לכרות נישואין מועילים פוליטית. בשנת 1534, בן למשפחת פרנזה, פאולוס השלישי, נבחר לאפיפיור (מאוחר יותר נראה אלסנדרו איתו בדיוקן "פאולוס השלישי ונכדיו אלסנדרו ואוטביו פרנזה"). נכדו של פאולוס, אוטביו (דוכס פארמה בין השנים 1547 ל-1586), התחתן עם מרגרט, בתו הלא-לגיטימית של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה; ומאיחוד זה נולדו תאומים, רק אחד מהם, אלסנדרו, שרד.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת אמו ומריבות אביו עם הקיסר קבעו את גורלו של אלסנדרו. עוד כשהיה ילד, הוא נשלח לחצרו של פליפה השני, מלך ספרד, בן למשפחת הבסבורג, כבן ערובה לנאמנותו של הדוכס אוטביו לבית הבסבורג. פליפה היה אז בבריסל, ארצות השפלה ההבסבורגיות, ואלסנדרו שהה שם בין השנים 1556 ל-1559, והתוודע לאישים שהיו מאוחר יותר בעלי תפקידים עיקריים בסכסוך הדתי והפוליטי שעמד לפרוץ בארצות השפלה. בשנת 1559 נסע למדריד, שם הפך לחבר של משפחת המלוכה. לאחר מכן הוא שב לארצות השפלה, בשנת 1565, שם אמו מרגרט מפארמה הייתה מושלת בשם ספרד במשך שש שנים. באותה שנה, בגיל 20, הוא התחתן עם הנסיכה היורשת הפורטוגזית מריה לאחר משא ומתן זוגי ממושך. הוא לא פגש את ארוסתו עד ליומיים לפני נישואיו.

הקריאה לפעולה שכל כך ציפה לה מידי הכתר הספרדי הגיעה באופן בלתי צפוי בשנת 1571, כאשר מונה לסגנו של דון חואן מאוסטריה, הוא נלחם נגד האימפריה העות'מאנית במהלך קרב לפנטו. אולם בשנה שלאחר מכן פרנזה חזר לפארמה בדרישת פליפה השני. הפרות הסדר הדתי בין הפרוטסטנטים והקתולים בארצות השפלה הביאו להתערבות הצבא הספרדי תחת פרננדו אלווארז דה טולדו, הדוכס השלישי מאלבה ולתחילת המרד ההולנדי. בשנת 1578 פרנזה נלחם במרץ בקרב גמבלוקס, בו העניש בחומרה ובזז את העיירות של אוכלוסיית הפרוטסטנטים.

מושל ארצות השפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1578, עם פטירתו של חואן מאוסטריה, אלסנדרו מונה למושל ארצות השפלה ההבסבורגיות והיה עליו להתמודד נגד המרידות של האוכלוסייה הפרוטסטנטית בהנהגת וילם הראשון, נסיך אורנז'. איחוד הכוחות של תושבי ארצות השפלה נגד המס החדש של הכתר הספרדי החל מתפרק עקב משברים דתיים פנימיים. בסופו של דבר נוצר איחוד הראס בולוניה שהביע נאמנותו לכתר הספרדי ואיחוד אוטרכט בכל שאר ארצות השפלה שקרא לקבלה דתית ואוטונומיה מספרד. בהמשך הכריזו באיחוד אוטרכט על עצמאות ארצות השפלה והדחת פליפה השני. הניסיון ההולנדי להכתיר את פרנסואה, דוכס אנז'ו כשל ושנה מאוחר יותר התנקשות פוליטית סיימה את הקריירה של וילם הראשון. הודות לפיקודו של אלסנדרו הספרדים נחלו סדרת ניצחונות אל מול המרד ההולנדי, מה שהביא להאדרת יוקרתו של אלסנדרו והעלאתו לדרגת גנרל בצבא הספרדי.

בשנת 1586 נכבשו רוב שטחי ארצות השפלה חזרה לידי הכתר הספרדי ובשנה לאחר מכן נכבשה גם בירת איחוד אוטרכט, אנטוורפן. לאחר משבר ירושה, בשנת 1588 הוכרזו ארצות השפלה בתור קונפדרציה ורפובליקה תחת מאוריץ, נסיך אורנז' והמשיכו להילחם נגד הספרדים. בשנת 1589, בהמשך למלחמות הדת בצרפת, אנרי הרביעי, פרוטסטנטי, הפך למלך צרפת. החשש מצרפת פרוטסטנטית הביא את פליפה השני לשלוח את כוחותיו להילחם נגד המלך הצרפתי החדש ובשנת 1590 שחרר אלסנדרו את פריז מידי מצור פרוטסטנטי אך בו בזמן האחיזה הצרפתית בארצות השפלה נחלשה[1][2].

בשלב זה פרנזה חלה וטופל בספא (כיום בבלגיה), בעוד שסגניו נותרו להתמודד מול הצבא ההולנדי, שהוקם מחדש על ידי מאוריץ, ככל שיכלו. מותש ממחלה, הוא נפטר באראס, ממלכת צרפת, בגיל 47, בדיוק לפני שנקרא לזימון ולנזיפה בידי פליפה השני על היחלשות האחיזה בארצות השפלה. ההישג הגדול ביותר שלו היה החזרת השלטון הספרדי בפרובינציות הדרומיות והנצחת הקתוליות הרומית שם. אפילו כאשר ספרד הוקירה בעצמאות הרפובליקה ההולנדית, דרום ארצות השפלה נותרו בחזקתה בתור ארצות השפלה הספרדיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]