קרב סינוויט

קרב סינוויט
Cynwits Castle Cannington Somerset Map.jpg
מערכה: פלישת הוויקינגים לאנגליה
תאריך הסכסוך 878
קרב לפני קרב וילטון
קרב אחרי קרב אדינגטון
מקום לא ברור. ככל הנראה בדבונשייר או בסאמרסט
קואורדינטות
51°09′31″N 3°04′42″W / 51.158611°N 3.078333°W / 51.158611; -3.078333 
תוצאה ניצחון אנגלו-סקסוני
הצדדים הלוחמים

ויקינגים דנים
(חלק מהצבא הוויקינגי הגדול ומצבא הקיץ הגדול)

מפקדים
כוחות

לא ידוע

1,200

אבדות

לא ידוע

840

- נהרג בקרב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרב סינוויטאנגלית: Battle of Cynwit, מאוית גם כ-Cynuit) נערך ב-878 בין האנגלו-סקסונים של ממלכת וסקס לוויקינגים הדנים סמוך למצודה המכונה "סינוויט", במיקום לא ברור, והסתיים בניצחון האנגלו-סקסונים. אתרים אפשריים לקרב כוללים את מחנה קנינגטון שבסאמרסט, וגבעת קאונטיסברי, אשר בדבונשייר[1].

מעבר לניצחון האנגלו-סקסוני בסינוויט, שהדף פלישה מקומית, הייתה לקרב גם חשיבות אסטרטגית, היות שנמנעה תנועת מלקחיים אפשרית מצד הדנים, אשר לאחר כיבוש צ'יפנהאם תכננו לנתק את דרכי נסיגתו של המלך הנמלט, אלפרד, ולהשתלט על ממלכתו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח דני בפיקודו של אובה רגנרסון, אחיהם של איבר חסר העצמות ושל האלפדן, הפליג בתעלת בריסטול עם 23 ספינות ונחת בחוף הצפוני של דבונשייר, בלוויית 1,200 לוחמים. הדנים נתקלו בכוח ההגנה האנגלו-סקסוני של המחוז, בפיקודו של אודה, רוזן דבון, אשר התבצרו במצודה המכונה "סינוויט"[2].

מצור וקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינוויט לא הייתה מבוצרת היטב, וכללה בעיקר סוללת עפר היקפית וגבוהה, אך כמות הלוחמים שבה הרתיעה את אובה ואנשיו, אשר העדיפו לצור על המצודה במקום לתקוף חזיתית, בתקווה שהמחסור במים יגרום לאנשיה להיכנע במהירות[3].

מן העבר השני, חששו אודה ואנשיו מאותו המצב בדיוק, ועל כן, פרצו מן המצודה ותקפו עם עלות השחר. הדנים המופתעים נסו אל ספינותיהם תוך שהם סופגים אבדות כבדות. בין 840 ההרוגים היה גם מנהיגם, אובה. בין השלל שנתפס היה גם נס העורב המקודש של הדנים, אשר נחשב על ידם כבעל כוחות פלאיים[3].

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, נועדה התקפת צבאו של אובה לסייע לגות'רום כחלק מתנועת מלקחיים אשר נועדה לנתק את דרכי הנסיגה של אלפרד מלך וסקס, להביא ללכידתו או הריגתו ולכבוש את ממלכתו, בדומה לגורלם של מלכי מזרח אנגליה ונורת'מבריה וממלכותיהם. ייתכן גם שאובה היה אופורטוניסט שניסה לנצל את העובדה שהאנגלו-סקסונים היו עסוקים בלחימה מול גות'רום כדי להגיע להשגים בחלק לא מוגן של הממלכה[3].

אף על פי שהוא מוזכר בכרוניקה האנגלו-סקסונית רק בקצרה[4] חשוב הקרב מהסיבות הבאות: את הניצחון נחלו כוחות אנגלו-סקסוניים שלא הונהגו על ידי המלך אלפרד, אשר עמד באותו הזמן בראש ההתנגדות לפלישה הוויקינגית, בתקופה אותה מציינת הכרוניקה כ"כולם שועבדו מלבד אלפרד"[5].

בנוסף, הצלחתם של אודה ואנשי המחוז שלו מתבטאת לא רק בהריגתו של אובה, אלא גם בלכידתו של נס העורב (Hrefn), לו הייתה חשיבות דתית ומורלית עבור הדנים[6][1]. לכידת הנס מצוינת בכרוניקה, המקום היחיד בו נזכרת תפיסה של פריט מסוג זה בכל הקרבות המרובים אשר נערכו כנגד הדנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Kendrick, עמוד 238
  2. ^ Abels, עמודים 153–154
  3. ^ 1 2 3 Abels, עמוד 154
  4. ^ Swanton, עמודים 75, 77
  5. ^ Swanton, עמוד 75
  6. ^ Swanton, עמוד 77