דנים (שבט גרמאני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הדנים היו שבט גרמאני צפוני אשר ישבו בשטחי דרום סקנדינביה, ובכלל זה בדנמרק של ימינו, במהלך תקופת הברזל והתקופה הוויקינגית. הדנים ייסדו את מה שהפך לממלכת דנמרק, כאשר "דניש מרק" (בגרמנית: Dänische Mark) הוא מונח מתקופת ימי הביניים בו נעשה שימוש לתיאור אזור הגבול של האימפריה הפרנקית אשר נועד להגנה מפני הדנים, בתחומי שלזוויג-הולשטיין של ימינו.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של הדנים אינו ברור, אך מסמכים, טקסטים וממצאים ארכאולוגיים עתיקים שנתגלו שופכים אור אודות תרבותם, אמונותיהם, ארגונם ודרך חייהם.

הדנים מוזכרים לראשונה במאה ה-6 בכתביהם של יורדנס, פרוקופיוס וגרגוריוס מטור. שפתם הייתה נורדית עתיקה, שפה אשר הייתה משותפת לדנים ולשבטים אשר ישבו בנורווגיה, בשוודיה ומאוחר יותר איסלנד[1]. בתארו את סקנדזה (אזור צפון אירופה) בספרו גטיקה מציין יורדנס כי הדאני, אשר היו מאותו גזע כמו ה"סואדיטי" (השוודים), גרשו את ההרולים ולקחו את אדמתם[2].

הפואמות ביוולף ו-וידסיט' (Widsith), אשר נכתבו באנגלית עתיקה, כמו גם עבודות מאוחרות יותר של כותבים סקנדינביים (כגון סקסו גרמטיקוס) מספקים גם הם אזכורים אודות מוצא הדנים. על פי הסופר בן המאה ה-12 סוון אגסן (Sven Aggesen), היה זה המלך המיתי דן אשר העניק לדנים את שמם.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדנים דיברו פרוטו-נורדית, אשר עד סוף התקופה הוויקינגית התפתחה לנורדית עתיקה. בדומה לתושבים הקדומים ובני זמנם, השתמשו הדנים באלפבית רוני לצורך כתיבה, אך ככל הנראה לא הרבו להשתמש בו, היות שלא השאירו כתבים מלבד חריטות על אבני רונות, עצים ומגוון חפצים כגון כלי נשק, מכשירים ותכשיטים[3].

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לקודמיהם ולסקנדיבים בני זמנם האמינו הדנים בדת הנורדית העתיקה אשר התפתחה מהפגאניזם הגרמאני. עד שנת 500 לספירה איבדו רבים מהאלים בפנתאון הנורדי מחשיבותם, מלבד בודדים כגון ת'ור, אודין ופרייר, להם התגברה הסגידה. במהלך המאה ה-10, בשלהי התקופה הוויקינגית, אמצו הדנים רשמית את הנצרות, כפי שתועד על גבי אבני רונות, מסמכים שונים ומבני כנסייה. ההשפעות שהביאה הדת הנוצרית החדשה באו לידי ביטוי באמנות, בתכשיטים ובמנהגי הקבורה, אך המעבר לא היה מהיר ושלם ומנהגים ישנים מהדת הנורדית העתיקה נותרו בשימוש בדרגות משתנות[4].

טקסטים שונים, כגון ביוולף, מתארים ככל הנראה נוכחות מוקדמת מאוד של אריאניות בדנמרק, אך היה זה נושא לדיון אקדמי ארוך שנים האם משקפים מקורות אלה התאמות מאוחרות יותר או נצרות גרמאנית ממשית בקרב הדנים בתקופת הברזל[5]. קיימים מספר ממצאים ארכאולוגיים מדנמרק, אשר המוקדמים שבהם תוארכו לאזור שנת 500, המתארים את דניאל בגוב האריות, כך שהדנים היו ככל הנראה מושפעים מרמה מסוימת של תרבויות אריאניות[6].

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר בו שכן היכל הדנים בליירה, סביבות שנת 550

בתקופת הברזל הנורדית ישבו הדנים בשטחי דנמרק, הקצה הדרומי של שוודיה (כולל סקונה) ובשלזוויג של ימינו. בשלזוויג הקימו הדנים מערך ביצורים גדול בשם דנווירקה (Danevirke), לסימון גבולם הדרומי. המערך הורחב מספר פעמים, גם בתקופות שלאחר עידן הברזל. עד סביבות המאה ה-6 מתוארת יוטלנד כארצם של היוטים, שבט סקנדינבי אחר.

הווילדיט' מזכיר זוג מלכים אגדתיים-למחצה בהקשר לדנים של תקופת הברזל. סיגאר (Sigar), אשר שלט בדנים שוכני הימים ואופה (Offa) שמלך על הדנים וגם על האנגלים. מאות שנים מאוחר יותר, סיפק סקסו גרמטיקוס בפעם הראשונה רשימה מלאה של שושלת המלכים האגדתית-למחצה של הדנים, אשר החלה במלך דן. אף שרשומותיו של סקסו נחשבות כתיעוד הכתוב הראשון של ההיסטוריה של דנמרק, ולפיכך של הדנים, היו מקורותיו בעיקר אגדות עתיקות ששרדו, פולקלור וסיפורים שבעל פה[7].

בירתם של הדנים ומקום מושבם של מלכיהם בתקופה זו הייתה ממוקמת בזילנד, באזור הכפר לֵיירה של ימינו[8].

התקופה הוויקינגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי הדנים בסקנדינביה לפני תחילת ההתפשטות הוויקינגית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקופה הוויקינגית

בתחילת המאה ה-8 הקימו הדנים עיירות מסחר בתחומי שליטתם, ובכלל זה הדבי, ריבה, ויבורג ואורהוס, והרחיבו יישובים קיימים כגון אודנסה ואלבורג. הדבי גדלה והפכה במהירות ליישוב הגדול ביותר בסקנדינביה ושמרה על מעמד זה עד חורבנה בשנת 1066.

מסביבות שנת 800 החלו הדנים בעידן של פשיטות מאורגנות היטב על אירופה דרך החופים והנהרות. לאחר שלב הפשיטות החלה התיישבות הדרגתית של דנים באזורים נרחבים מחוץ לסקנדינביה, ובכלל זה באנגליהדנלואו), באירלנד, בהולנד ובצפון צרפת. בתחילת המאה ה-11 שלט המלך הדני קנוט הגדול בשטח נרחב אשר כונה האימפריה של הים הצפוני וכלל את אנגליה, דנמרק ונורווגיה.

במהלך המאה ה-10 הועבר מקום מושבם של המלכים ליילין שבמרכז יוטלנד, וסימן בכך את ייסודה של ממלכת דנמרק[9].

דנלואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשיטות הראשונות על האיים הבריטיים החלו ככל הנראה ב-786 על האי פורטלנד הסמוך לדורסט ועל מנזר באי לינדספרן, מול החוף הצפון מזרחי של נורת'מברלנד, ב-793. ב-835 בנו הדנים בסיס באי שיפיי (Sheppey) שבדרום מזרח אנגליה, ונוכחות קבועה שלהם באנגליה החלה כאשר חנה הצבא הוויקינגי הגדול, בפיקודם של האחים איבר חסר העצמות והאלפדן רגנרסון בממלכת מזרח אנגליה בחורף של 865. איבר והאלפדן נעו צפונה וכבשו את ממלכת נורת'מבריה ב-867 ובכלל זה את העיר יורק. לאחר שנים של קרבות גיבשו אלפרד הגדול מלך וסקס והמלך הדני גוט'רום בהסכם ודמור את הגבול בין שני הצדדים. במסגרת ההסכם חולקה ממלכת מרסיה בין ממלכת וסקס לדנים, וממלכות נורת'מבריה ומזרח אנגליה נותרו בשליטה דנית. בשטחים אלה התיישבו הדנים והתגבש הדנלואו ("שטח החוק הדני"), אשר השפיע ועיצב את התרבות המקומית למשך המאות הבאות. שרידים תרבותיים עדיין נראים בימינו[10].

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדנים הגיעו לראשונה לאירלנד ב-795, כאשר נחתו באי ראט'לין (Rathlin Island), והחלו בפשיטות ולאחריהם הקמת מרכזי סחר מבוצרים (המכונים לונגפורט (Longphort)). במהלך התקופה הוויקינגית הוקמו יישובי חוף רבים כגון דבלין, קורק, ואטרפורד ולימריק, אשר משכו מתיישבים דנים. קרבות ועימותים רבים אירעו מול השבטים האיריים המקומיים במהלך שתי המאות הבאות, כאשר לפי הצורך היו הדנים הופכים לבעלי בריתם של שבטים שונים. בקרב קלונטארף (Battle of Clontarf), שנערך ב-23 באפריל 1014, הובסו הדנים לבסוף והמתיישבים התמזגו בצורה הדרגתית באוכלוסייה המקומית האירית[11].

פריזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויקינגים הראשונים הופיעו בחוף פריזיה (בתחומי הולנד וגרמניה של ימינו) בשנת 800, כאשר בזזו הדנים את יישובי החוף, ומאוחר יותר הפך מרכז המסחר של דורסטאד (Dorestad, באזור אוטרכט של ימינו) ליעד קבוע לפשיטות. בתקופה זו נשלטה פריזיה על ידי הפרנקים, ובאמצע המאה ה-9 קיבל לידיו המנהיג הדני רוריק את השליטה בחלקים המערביים של הולנד כפייף ואנשיו התיישבו באזור[12].

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפשיטה המתועדת על שטחי צרפת של ימינו ארעה בשנת 799, אם כי ההתקפה נהדפה על חופי אקיטן. מספר התכתשויות נוספות שבוצעו על ידי ויקינגים מהאזור בשליטת הדנים תועדו, ובכלל זה הפשיטה הראשונה דרך הסן ב-820. רק משנת 834 החלו ההתקפות על חופי צרפת לצבור תאוצה, בסיס קבע הוקם על האי נוארמוטייה (Noirmoutier), אתר מרכזי למסחר במלח בישול באותה תקופה, ופשיטות רחבות היקף החלו לצאת משם לעבר עמק הלואר. בעשורים הבאים נמשכו פשיטות בקנה מידה גדול על כל אזורי החוף בעוד שאל לב מערב אירופה נעו הדנים דרך מערכת הנהרות[13].

בשנים הראשונות שלאחר שנת 900 הקימו הוויקינגים בסיס בחלקו התחתון של הסן, סמוך לעיר רואן. בניסיון לעצור או לצמצם את הפשיטות, הגיע שארל התם מלך פרנקיה המערבית להסכם עם המנהיג הוויקינגי רולו ב-911. על פי ההסכם, העניק שארל לרולו ולאנשיו הדנים שטח אשר כלל את סביבות רואן והשטחים שבין נהר האפט לרצועת החוף הצפוני של נורמנדי כפייף, בתמורה להפסקת הפשיטות. בעקבות ההסכם נוצרה ישות מדינית, שבתוך דורות ספורים עתידה הייתה לאחד תחתיה תושבים מעמים שונים כגון פרנקים, דנים ובריטונים, ולהפכם לקבוצה הומוגנית שנודעה כנורמנים. השושלת שייסד רולו הייתה לאחת החשובות והמשפיעות בימי הביניים ובין בניה בולט ויליאם הראשון, אשר כבש את אנגליה במאה ה-11 וכונה בשל כך "ויליאם הכובש"[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דנים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anderson, Carl Edlund. "The Danish Tongue and Scandinavian Identity". 26 February 2000. עמוד 1
  2. ^ Jordanes. Mierow (1908), ed. Getica III (23)
  3. ^ de Gruyter, Walter. The Nordic Languages, part 1. Walter de Gruyter, 2002. ISBN 3110197057. עמוד 2
  4. ^ Kane, Njord. The Vikings: The Story of a People. Spangenhelm Publishing, 2015. ISBN 1943066167
  5. ^ Wormald, Patrick. The Times of Bede: Studies in Early English Christian Society and its Historian. John Wiley & Sons, 2008. ISBN 0470692650. עמוד 66
  6. ^ Parker Pearson, Mike. The Origins of Old Norse ritual and religion in European perspective. Nordic Academic Press, 2006. ISBN 918911681X
  7. ^ Curtis, Thomas (Ed.) The London encyclopaedia, or, Universal dictionary of science, art, literature, and practical mechanics, by the orig. ed. of the Encyclopaedia metropolitana. עמוד 345
  8. ^ Christensen, Tom. "Lejre beyond the legend – the archaeological evidence". Settlement and Coastal Research in the Southern North Sea Region. 33, 237-254. Rahden/Westf. 2010
  9. ^ Somerville, Angus A. McDonald, R. Andrew. The Vikings and Their Age. University of Toronto Press, 2013. ISBN 1442605243
  10. ^ Hadley, D.M. The Northern Danelaw: Its Social Structure, c.800-1100. Bloomsbury Publishing, 2001. ISBN 1441167137
  11. ^ "The Vikings in Ireland: 800AD–1169". DoChara.com. March 31, 2017
  12. ^ Knol, Egge. Viking Trade and Settlement in Continental Western Europe. Museum Tusculanum Press, 2010. ISBN 8763505312. עמוד 43
  13. ^ Kendrick, T. D. A History of the Vikings. Courier Corporation, 2012. ISBN 0486123421
  14. ^ Kendrick, T. D. A History of the Vikings. Courier Corporation, 2012. ISBN 0486123421