קרל לודוויג יסן
 | |
| לידה |
22 בפברואר 1833 Deezbüll, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 1917 (בגיל 83) Deezbüll, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום לימודים |
האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אמנות נאיבית |
| הושפע על ידי |
וילהלם מרסטרנד |
  | |
קרל לודוויג יסן (בגרמנית: Carl Ludwig Jessen; 22 בפברואר 1833 – 4 בינואר 1917) היה צייר גרמני מצפון פריזיה. הוא מתאר את חיי הכפר באזור הולדתו. לאחר שרכש השכלה בקופנהגן, פריז ורומא, חזר יסן לצפון פריזיה שם חי וצייר. אף על פי שהוא אחת מדמויות המפתח באמנויות בצפון גרמניה ובולט בסגנונו המדויק והמפורט, הוא בוקר על האידיאליזציה של החיים הכפריים.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יסן נולד בדזבול, בשנת 1833. לאחר התמחות בנגרות הוא עבד בקישוט בחוות באזור הביצות בצפון פריזיה. בין השנים 1848 ו-1854 החל לצייר דיוקנאות. בשנת 1853 הוא עזב את עסקי הנגרות והתמקד אך ורק בציור. בין השנים 1856–1865 למד באקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות בקופנהגן בכיתתו של וילהלם מרסטרנד עם מלגה שהוענקה על ידי כומר עשיר, בעל קרקעות דני ועל ידי הרוזנת שקנבורג. באמצעות מרסטרנד ועמיתיו הציירים הושפע יסן מהרעיון לצייר את ההיסטוריה והמסורת הלאומית הדנית.
כאשר איבדה דנמרק את דוכסות שלזוויג-הולשטיין לפרוסיה ואוסטריה בשנת 1865 לאחר שהסכם חוזה וינה (1864) סיים את מלחמת שלזוויג השנייה, חזר יסן לצפון פריזיה. מלגה של מדינת פרוסיה איפשרה לו לנסוע לפריז ורומא בשנים 1867 ו-1868. מאוחר יותר התגורר בהמבורג בין השנים 1871–1875, אך נראה כי יסן נשאר שם רק בין השנים 1875 ל־1876. ואז חזר לדזבול שם חי מציור דיוקנאות וציורי נוף אידיאליסטיים בסגנון שלמד בקופנהגן.[2]
בשנת 1893 הוא התחתן עם מרתה אליזבת בנקה מהמבורג. בניגוד לציורים הכפריים של יסן, בני הזוג בנו בית מודרני שעדיין לא היה טיפוסי לאזור. הקריירה החברתית של יסן בצפון פריזיה קדמה למוניטין שלו כצייר, מכיוון שהוא מילא הרבה תפקידי כבוד. בשנת 1910, בן 77, הוענק ליסן תואר פרופסור מכובד מאוניברסיטת קיל.
הוא נפטר בדזבול בשנת 1917.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתו של קרל לודוויג יסן נתפסה כמרכזית בתולדות האומנויות של צפון גרמניה. ציוריו תיעדו את המסורות ואת חיי היומיום של הקהילה בסגנון הנטורליזם. לפיכך הוא נקרא כרוניקן של צפון פריזיה.
את המוניטין של יסן כצייר ממניעים של אידיאליזציה של מדינת המולדת הפריזית, קידם אחיינו מומה ניסן שהיה גם צייר וידיד של המבקר השמרני יוליוס לנגבון. בשנת 1913 פרסם ניסן תיק עם 24 מציוריו של דודו אותם כינה Nordfriesische Heimatkunst.
מבקרים מאוחרים יותר היו חלוקים בגישתם, כמו סקירה משנת 1918 המציינת את החלק התיעודי של עבודות יסן, אך מזכירה כי הציורים יורדים באיכותם ככל שיסן ניסה לתאר היבט פריזאי מיוחד.
שליי כתב כי יסן, בשל ציורו המוצק והערמומי התאים במיוחד לתיאור מדויק של חיי הכפר, אך הזכיר כי עבודותיו תמיד היו אידיאליות של "הימים הטובים". רעיון זה נתמך על ידי קלוזן שכתב שיסן רק צייר את ההיבטים היפים של חיי הכפר, אך התעלם כמעט לחלוטין מתיאורי עבודת הפרך והחיים הקשים. קאופמן ציין כי יסן איבד את סגנון הציור הנאיבי שלו במקור במהלך השכלתו האקדמית.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Claassen, Uwe (1996). "Carl Ludwig Jessen (1833–1917) – ein Heimatmaler" [Carl Ludwig Jessen (1833–1917) – A Homeland Painter]. Fischernetz, Tracht und Bauernstube. Studien zur Völkerkunde und Kulturgeschichte Schleswig-Holsteins (in German). 33. Neumünster: Wachholtz
- ^ Grunsky, Konrad; Lengsfeld, Klaus (1983). Gemaltes Nordfriesland, Carl Ludwig Jessen und seine Bilder (in German). Husum: Husum Druck- & Verlag.
- ^ "Carl Ludwig Jessen: Friesisches Thinggericht", Carl Ludwig Jessen: Friesisches Thinggericht http://www.museen-nord.de