קרל לורץ'
 | |
| לידה |
1851 ווינטרלינגן, גרמניה |
|---|---|
| פטירה | 1928 (בגיל 77 בערך) |
| תפקידים |
רופא  |
| בת זוג |
|
  | |
קרל לורץ' (1851–1928) היה רופא, מנהל בית החולים הגרמני ביפו (1880-?)[1], רופא בבית החולים שער ציון ביפו (1891-?)
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לורץ' נולד בווינטרלינגן שבגרמניה, הגיע לארץ ישראל סמוך להגעת הטמפלרים. טיפל בחולים בירושלים.
בשנת 1874 היה סניטר בבית החולים הגרמני ביפו. אשתו לעתיד רוזין וולפר הייתה בעלת אמצעים ולורץ' יצא ללימודי רפואה בארלנגן. בשנת 1878 לאחר סיום לימודיו, ולאחר נישואיו פתח לורץ' מרפאה בבית לחם.
בשנת 1880 הציע ללורץ' מייסד תנועת הטמפלרים כריסטוף הופמן לנהל את בית החולים הגרמני ביפו. לורץ' עבר עם משפחתו ליפו.
בית החולים מוקם בתחום המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו.
בעת מסע וילהלם השני לארץ ישראל, וביקורו של הקיסר ביפו, העניק הקיסר ללורץ' עיטור.
בשנות התשעים של המאה התשע עשרה נפתח בית חולים שער ציון בשכונת מנשייה (יפו), ולורץ' התחיל לטפל בחולים יהודים, במסגרת בית החולים.
בשנת 1916 העניקה ממשלת גרמניה ללורץ' את התואר "Sanitätsrat"[2]
ביוני 1918 העבירו שלטונות המנדט הבריטי את משפחת לורץ' (לורץ', רעייתו השנייה מריה לבית בולאץ וילדיהם) עם כל הגרמנים שהתגוררו ביפו להלואן שליד קהיר במצרים. כעבור כשנה חזרו ליפו, לבקשת האוכלוסייה הערבית והיהודית, אך במשך כשנה נאסר עליו לעבוד כרופא.
לורץ' נפטר ב-1928.
בית החולים הגרמני ביפו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר כריסטיאן גוטלוב דוד זנדל, אביו של תיאודור זנדל, רופא המושבה הטמפלרית ביפו ייסד את בית החולים הגרמני ביפו וב-1867 שימש כיועץ למשה מונטיפיורי בתכנון פרויקטים שונים שיזם בארץ באותה עת.
זנדל היה מנהלו של בית החולים הגרמני ביפו[3],[4]
לורץ' היה מנהלו השני של בית החולים הגרמני ביפו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: לורץ, קרל עמוד 263
- ^ תואר כבוד אשר הוענק לרופאים וקציני רפואה על ידי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. (פירוש Sanitätsrat - יועץ רפואי
- ^ "ההתיישבות הגרמנית בארץ-ישראל בשלהי התקופה העותמאנית", א. כרמל, חיפה, 1990, עמוד 26
- ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך: זנדל, גוטלוב, עמוד 216
