קרל פרדיננד זון

קרל פרדיננד זון
Karl Ferdinand Sohn
לידה	10 בדצמבר 1805; ברלין, ממלכת פרוסיה
פטירה	25 בנובמבר 1867 (בגיל 61); קלן, ממלכת פרוסיה
מקום לימודים	האקדמיה לאמנות של דיסלדורף; האוניברסיטה לאמנויות בברלין ;
הושפע על ידי	וילהלם פרידריך שדו
צאצאים	קרל רודולף זון, Paul Eduard Richard Sohn, Marie Hoff

קרל פרדיננד זון (בגרמנית: Karl Ferdinand Sohn;‏ 10 בדצמבר 1805 – 25 בנובמבר 1867) היה צייר גרמני.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו היו יוהאן סמואל זון ולואיז, לבית גנדריך, שניהם מפרנצלאו באוקרמרק.

בגיל 18 הפך לסטודנט באקדמיה לאמנות בברלין. לאחר שסיים את כל השיעורים עבר לסטודיו הפרטי של וילהלם פרידריך שדו. יחד עם אדוארד בנדמן, כריסטיאן קוהלר, היינריך מוק. בשנת 1827 עבר לדיסלדורף לאקדמיה לאמנות.

ציורו "רינאלדו וארמידה" (1828), שהושלם בדיסלדורף, הוצג בתערוכה הראשונה של אמני חבל הריין ווסטפאליה בשנת 1829 וזכה לשבחים. בתערוכת האמנות בברלין בשנת 1830 הוצג הציור "אונס היילאס".

הוא ליווה את שדו לרומא בשנת 1830, ושהה באיטליה עד 1831. יצירות האמנות שראה שם והקסם של הדרום היו עוצמתיים וכיוונו את יצירותיו לתכנים רומנטיים.^[2]

בציוריו הראשונים העדיף זון את נושאי העת העתיקה, וגם יצירות ספרות כמו רומיאו ויוליה (1836) על פי ויליאם שייקספיר. הוא גם יצר תמונות שלא התבססו על ספרות, כמו נגן הלוט (1832) ושתי האחיות. עם זאת, מספר תמונות ההיסטוריה שלו לא היה גדול וציירם רק עד 1853, מכיוון שהוא היה מחויב לציור הדיוקנאות ולפעילויות ההוראה שלו.

בשנת 1833 הפך לתלמידו רודולף יורדן, שהגיע מברלין. באותה שנה הפך זון לחבר באקדמיה הפרוסית לאמנויות בברלין. כאשר מונה לפרופסור בשנת 1838, הוא השתלט על אולם העתיקות, ועל החוג לציור ועל המכינה עד לשנת 1855.

לאחר מכן הוא השהה את עסקיו הרשמיים באקדמיה במשך ארבע שנים, אך נכנס מחדש אליהם למען שדו החולה בשנת 1859 ולימד שם ציור עד מותו.

בית הספר לציור בדיסלדורף, שעוצב בתחילה על ידי פטר פון קורנליוס ווילהלם פון שדו, העניק עדיפות לציור היסטורי ומונומנטלי. אבל אין לזלזל בהשפעתו של זון על בית הספר לציור בדיסלדורף. הוא היה יעיל ביותר כמורה: כמעט כל האמנים בבית הספר בדיסלדורף היו תלמידיו לתקופה קצרה או ארוכה יותר, הטכניקה שנלמדה בבית הספר בדיסלדורף נובעת בעיקר מהוראתו. הוא זכה להערכה הגבוהה ביותר בקרב תלמידיו, והערותיו הוערכו יותר מאלה של כל מורה אחר, שכן הם תמיד היו קצרות וענייניות והצביעו על מה שחשוב.

אף אחד מתלמידיו לא חיקה אותו כי הם התאמנו בצורה שונה מאוד בהנחייתו. בנוסף לשיעורים האקדמיים עם סטודנטים, היה לזון סטודיו בו לימד סטודנטים פרטיים רבים במהלך השנים, רבות מהן היו נשים ציירות. כמו אמלי בנזינגר, גם יולי פון אגלופשטיין וחבר הפרלמנט האנגלי-אירי, ג'ון לסלי, היה אחד מתלמידיו.

האמנות הגבוהה ביותר שלו התגלתה בפורטרטים הנשיים. היכולת להביע טבעיות רגישה וחושנית הביאה לזון עבודות פורטרט רבות עם לקוחות מהאריסטוקרטיה והמעמד הגבוה גם מרוסיה וארצות הברית. משימה שהייתה לו קשה בשנותיו האחרונות. דיוקנאות הנשים שלו "הם בעלות יופי וחן יוצאי דופן, הוא ידע להעניק להם אצילות אמיתית, הוא ראה את הטבע מהצד היפה ביותר שלו...לדמויות האידיאליות שלו אף פעם לא חסרים מאפיינים אינדיבידואליים, אבל המראה בציור שלו מעלים במידה מסוימת את הפגמים החזותיים של הדמות. הייתה לו פחות הצלחה בדיוקנאות גברים, בהם סגנון הייצוגי שלו תמיד נראה מעט רך."^[2]

קרל פרדיננד זון היה מחובר עם חיי התרבות והפוליטיקה של דיסלדורף. במהלך האירועים בשנת 1848, המכונה מהפכת מארס, שהובילה לייסוד האספה הלאומית הגרמנית ולאימוץ החוקה. קרל פרדיננד זון לקח חלק בדיונים הפוליטיים. ב־6 באוגוסט 1848 הכריזה "האגודה למלוכה דמוקרטית" בדיסלדורף, על "פסטיבל האחדות הגרמנית", אליו תרמו ציירים ופסלים מעיצובם האמנותי. זון עיצב את דמות הגרמנייה (שנוצרה אז על ידי דיטריך מיינרדוס) מעץ, קרטון ובד, עם חרב מורמת בידה הימנית, גובה מטר וחצי. בהתלהבות מהאידיאלים הלאומיים, נוסדה באותו ערב אגודת האמנים "מלקסטן". זון היה אחד החברים המייסדים יחד עם פרופסורים וציירים אחרים באקדמיה.

בחג המולד 1853, קלרה שומאן העניקה לבעלה דיוקן שצויר על ידי קרל פרדיננד זון.

ב־25 בנובמבר 1867, כמעט בן 62, נפטר קרל פרדיננד זון משבץ מוחי בעת שביקר את חברו פרדיננד פון הילר בקלן.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל פרדיננד זון התחתן עם אמילי אוגוסט (1805–1884), בתם של פרידריך קרל לודוויג פון מולמן (1775–1857), היערן הראשי של דיסלדורף, ויוהנה סופי לואיז (1779–1815).^[3] אחותה הצעירה ביותר של אשתו סופי, פאולין (1811–1863) הייתה נשואה לצייר רודולף יורדן. אחיה של אשתו היה חבר המועצה הממשלתי של דיסלדורף אוטו פון מולמן (גר').

נולדו להם חמישה ילדים. בניו היו ציירי הדיוקנאות והז'אנר פול אדוארד ריצ'רד זון (1834–1912) וקרל פרידריך רודולף זון. האחרון התחתן עם אלזה זון-רתל (1853–1933), בתו של הצייר אלפרד רתל. קלרה, הבת הבכורה, הייתה נשואה למנהל המוזיקלי והמלחין אלברט דיטריך.