אלזה זון-רתל
 | |
| לידה |
14 במרץ 1853 רומא, מדינת האפיפיור  |
|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1933 (בגיל 79) דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
בית העלמין הצפוני של דיזלדורף |
| בן או בת זוג |
קרל רודולף זון (23 באוגוסט 1873–29 באוגוסט 1908) |
| צאצאים |
אלפרד זון-רתל, אוטו זון-רתל, קרלי זון-רתל |
  | |
אליזבת "אלזה" יוהאנה מרתה מון זון-רתל (בגרמנית: Elisabeth "Else" Johanna Martha Maria Sohn-Rethel; 14 במרץ 1853 – 22 בינואר 1933) הייתה ציירת וזמרת גרמנייה, פעילה ברבע האחרון של המאה ה-19.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליזבת יוהאנה מרתה מריה רתל נולדה ב-14 במרץ 1853 ברומא, איטליה למשפחה יהודית גרמנית מהמעמד הגבוה.[1] אמה הייתה מארי אליזבת הנרייטה פיליפינה גרהל ואביה היה צייר ההיסטוריה, אלפרד רתל. היא הייתה צאצאית מצד אמהּ ממשפחת אופנהיים האצילית, סבהּ הגדול היה הבנקאי מרטין וילהלם אופנהיים. סבהּ מצד אמהּ היה צייר הדיוקנאות והמיניאטורות אוגוסט גרהל (גר'). זון-רטל גודלה על ידי אמה וסבה וסבתה מצד אמה בווילה רוזה (בדרזדן) בגלל בעיות בריאות הנפש של אביה.[2]
בשנת 1873 התחתנה עם הצייר קרל רודולף זון בכנסיית לושוויץ בדרזדן.[3] לאחר הנישואין היא עברה לדיסלדורף, שם התגוררה משפחת בעלה. בין השנים 1860 ו-1900, היא אימצה את מקצוע השירה מכיוון שהם היו זקוקים להכנסה רבה יותר, וכתוצאה מכך היא התקבלה בברכה לחברה הגבוהה בדיסלדורף ולעיתים קרובות הייתה מופיעה בסלונים ובמפגשים חברתיים אחרים.
ב־8 בפברואר 1875 ילדה זון-רתל את בנה הבכור, אלפרד זון-רתל. ילדיה האחרים כללו את אוטו זון-רתל (1877–1949), קרלי זון-רתל (1882–1966) ומירה זון-רטל הייזר (1884–1974). שלושת הבנים הפכו לציירים ובתה התחתנה עם הצייר ורנר הייזר.
בשנת 1928 כתבה זון-רטל את זיכרונותיה, שלימים נערכה ופורסמו כספר בשנת 2016.
זון-רתל נפטרה ב־22 בינואר 1933 בביתה בדיסלדורף, כמה ימים לפני שאדולף היטלר תפס את השלטון.
היא נקברה בבית העלמין נורדפרידהוף בדיסלדורף.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אלזה וסבתה אליזבת רהל לבית אופנהיים -
משפחת זון-רתל, 1900.
אלזה, למטה באמצע; מימינה בעלה קרל -
קברי משפחת זון-רתל וילדיהם -
תוכנית קונצרט באך, 1878, בהשתתפות אלזה זון-רתל
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלזה זון-רתל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lebenserinnerungen von Else Sohn-Rethel - Ein lebendiges und charmantes Epochenbild, Deutschlandfunk (ב־)
- ^ Else Sohn-Rethels Memoiren: Das turbulente Leben einer Künstlergattin | radioTexte | Kultur | Bayern 2 | Radio | BR.de, web.archive.org, 2016-08-18
- ^ A. F. Galerie, Paul Mahlberg, Beitr?ge zur Kunst des XIX. Jahrhunderts und unserer Zeit, Рипол Классик, 2012-12-18, ISBN 978-5-87969-354-6. (בגרמנית)