קרל שוסיג
 | |
| אבן זיכרון לארבעה ציירים בבית הקברות בדיסלדורף: יולו לוין, קרל שוסיג, פרנץ מונייאו ופטר לודויגס, שעונו או נרצחו בזמן הנאצים | |
| לידה |
19 ביוני 1898 גלזנקירכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 1955 (בגיל 57) דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| תחום יצירה |
ציור, גרפיקה |
  | |
קרל שווסיג (בגרמנית: Karl Schwesig; נולד ב-19 ביוני 1898 – 19 ביוני 1955) היה צייר גרמני, חבר באגודת האמנים יונגה ריינלנד ובאופוזיציה בתקופה הנאצית.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרל שווסיג היה בנו של כורה מזרח פרוסי שהיגר לאזור הרוהר ומאוחר יותר יצרן של מנורות. עקב מחלות בילדותו, הוא סבל מעקמת עמוד השדרה ונותר נמוך מאוד. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שימש כפקיד בצבא. בשנת 1918 נסע לדיסלדורף. בתקופת הנאצים הוא נרדף ונכלא מספר פעמים.
בין השנים 1918 עד 1920 שווסיג למד באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. הוא הצטרף לחוג סביב יוהאנה איי והתיידד במיוחד עם גרט ולהיים. הוא הציג לראשונה בשנת 1921 עם קבוצת האמנים יונג ריינלנד בדיסלדורף.
יחד עם ולהיים ופטר לודויגס פרסם שוסיג את המגזין הפוליטי-סאטירי Die Peitsche, אשר יצא נגד הבדלים מעמדיים ומיליטריזם בציורים סאטיריים. בשנת 1924 השתתף בתערוכה "הפרולטריון" Der Kampf שארגן ולהיים בקונסטהאלה. בשנת 1928 היה שוסיג ממקימי ההפרדה הרנית. בשנת 1930 הקים קרל שווסיג את סניף דיסלדורף של האסו יחד עם חבריו הציירים לודוויג, הנס קרליק, יולו לוין, קרל לאוטרבך והבמאי והשחקן ולפגנג לנגהוף. במקביל, לנגהוף לקח על עצמו את ניהול קבוצת התיאטרון האגיטרופית, קבוצת תיאטרון חובבים קומוניסטית אליה השתייך גם הילאריוס גילג'. וקרל שווסיג, שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית של דיסלדורף.
התקופה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שרפת הרייכסטאג השתתף שווסיג בייצור והפצה של עלונים וסיפק מחסה לנרדפים. ב-11 ביולי 1933 הוא נעצר על ידי המשטרה והועבר למעצר. שוסיג נחקר ועונה כאן במשך שלושה ימים כדי לגלות את שמות עמיתיו להתנגדות נגד הנאצים. לאחר ארבעה ימים הוא הועבר למטה המשטרה[2] כעבור ארבעה שבועות הועבר על ידי האס אס למטה הגסטאפו בדיסלדורף לצורך זיהויו. לאחר מכן הוחזק במעצר לפני משפט עם הרשעה "הכנה לבגידה " הוא הוכנס לכלא וופרטל-בנדאל. בנובמבר 1934 הוא שוחרר והיה תחת פיקוח המשטרה.
באביב 1935 הצליח שווסיג לברוח לבלגיה. באנטוורפן הוא קיבל מקלט פוליטי והחל שוב בעבודה אמנותית. הוא תיעד בתמונות את מה שקרה לו ולחבריו האסירים במרתף העינויים של המשטרה, והוא כתב את סיפורו. בשנת 1935/1936 סיים את העבודה, מחזור של 48 רישומים בנושא. אלה הוצגו מחוץ לגרמניה - בשנת 1936 בבריסל ובאמסטרדם, בשנת 1937 במוסקבה.
בשנת 1940 נעצר שוב במהלך פלישת הכוחות הגרמנים לאנטוורפן והועבר לדרום צרפת. לאחר כליאתו במחנות סנט-קפריאן, מחנה דה גורס, נואה-מאוזאק ונקסון, החזיר אותו האס אס לגרמניה בשנת 1943, שם נכלא שוב מספר פעמים בשנים 1943 וב-1944. בשנת 1945 שווסיג שוחרר לבסוף זמן קצר לפני הפלישה האמריקאית.[3]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1945 חזר קרל שווסיג לדיסלדורף והשתתף בשיקום התרבותי. בציורים ובתחריטים, בין היתר, הוא הציג את חוויותיו במעצר.
בשנת 1946 התחתן עם השחקנית הנלור מולר, עמה נולדו לו שלושה ילדים.
לאחר מותו, רכש המוזיאון בדיסלדורף את ציורו דיוקן עצמי בקרנבל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Karl Schwesig, www.emrath.de
- ^ Peter Glaser, Kindlers Literatur Lexikon (KLL), Stuttgart: J.B. Metzler, 2020, עמ' 1–2, ISBN 978-3-476-05728-0
- ^ Künstler der Galerie: Karl Schwesig, www.remmertundbarth.de