קרנת שהואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרנת שהואן
لقاء قرنة شهوان
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרנת שהואן או מפגש קרנת שהואןערבית: لقاء قرنة شهوان) הוא ארגון פוליטי לבנוני המורכב מפוליטיקאים, אינטלקטואלים ואנשי עסקים, רובם נוצרים, בעלי מגוון אידאולוגיות, הנעות בין מרכז-ימין למרכז-שמאל. הארגון איננו ארגון פוליטי במובן הקלאסי, כלומר חבריו משתייכים, ואף חלקם מנהיגים, מפלגות פוליטיות. הארגון הוא מעין קואליציה, שלא ברורה כוונתה למנף זאת לבחירות. הארגון פועל לפי שבעה עקרונות על מנת לקדם חמש מטרות מוצהרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הוקם ב-30 באפריל 2001 על ידי 29 חברים ממפלגות פוליטיות ותנועות אזרחיות שונות, וכמו כן מאזרחים עצמאיים. שמו של הארגון שאוב משם העיירה שבה ממוקמים משרדיו, קרנת שהואן, השוכנת בנפת מתן שבמחוז הר הלבנון ואשר בה נמצא מקום מושבו של הארכיבישוף המארוני של הנפה. הארגון הוקם בברכת הפטריארך המארוני נסראללה בוטרוס ספיר ובהנהגת הבישוף האזורי יוסף בישארה, אך הרכב חברי הארגון השתנה מאז הקמתו, כשחלקם עזבו ואחרים הצטרפו, ואף נסראללה ספיר עזב את הארגון (יש האומרים בלחץ ממשלתי).

כהקדמה לנסיגה המלאה של כוחות סוריה מהמדינה, תמך ארגון קורנת שהואן להיערכות מחדש של הסורים באזור הבקאע, והוא תיאר את ישראל כסכנה העיקרית ללבנון. בתגובה לחיסולו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי ב-14 בפברואר 2005, קרא הארגון לנסיגה מיידית של הכוחות הצבאיים והמודיעיניים הסוריים מהמדינה ולעריכת בחירות חדשות לפרלמנט ולנשיאות, שיהיו נקיות מהשפעה חיצונית. ב-16 במרץ 2005, הצהיר חבר הארגון סמיר פרנג'יה כי על הבחירות לפרלמנט להיות להיערך לפני הבחירות לנשיאות, מפני שהפרלמנט הנוכחי (שנבחר בשנת 2000, ועל פי טענות שונות, חילק את אזורי הבחירה בצורה לא הוגנת על מנת להקנות יתרון לרוב הפרו-סורי) ייטה לבחור נשיא פרו-סורי שיחליף את אמיל לחוד, אשר כונה "בובה סורית" על ידי חברי אופוזיציה.

תוצאות בחירות 2005 היו קטסטרופליות עבור ארגון קורנת שהואן, מפני שרוב מועמדיהם הפסידו לזרם הפטריוטי החופשי של מישל עאון, אשר נציגיו השיגו 21 מושבים בלב האזור הנוצרי. רק 14 מחברי הארגון הצליחו להיכנס לפרלמנט, ביניהם נאילה מעווד, אלמנתו של הנשיא לשעבר רנה, סולנג' ג'ומאייל, אלמנתו של בשיר, וג'ובראן תוויני.

עקרונות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון פועל ע"פ שבעת העקרונות הבאים:

  1. לבנון אינה ישות מלאכותית, אלא בית לכל אזרחי לבנון. ככזאת, היא זקוקה לעצמאות ומסוגלת לפתור את בעיותיה כמדינה עצמאית.
  2. מחלוקות בין קבוצות פוליטיות ודתיות במדינה ניתנות לפתרון על ידי כבוד הדדי ודיאלוג, ולא בצורה של אלימות.
  3. הסכם טאיף והתיקונים החוקתיים חייבים להיאכף ככתוב, ולא להיות מנוצלים על ידי "כוחות חיצוניים להשגת מטרות פנימיות". (בנקודה זו, הארגון שונה מארגוני אופוזיציה קיצוניים אחרים, המתנגדים להסכם טאיף).
  4. כתיבת חוקה חדשה ומודרנית, המתבססת על דמוקרטיה ומחויבות לשלטון החוק, אשר תבטיח שוויון לכל האזרחים. מערכת המשפט צריכה להיות חופשית ממעורבות פוליטית.
  5. ישראל מכונה "הסכנה הגדולה ביותר לאזרחים ולמדינה". הארגון תומך בהתנגדות לנוכחות צה"ל בדרום לבנון.
  6. הכיבוש הסורי בלבנון חייב להסתיים, ועל סוריה ולבנון לחדש את יחסיהם כשותפות שוות. יחסים תקינים ואחווה, יכולים להיווצר רק כשצד אחד לא נשלט על ידי האחר.
  7. לבנון היא חלק בלתי נפרד מהעולם הערבי ורוצה לקחת בו חלק מלא כמדינה ריבונית.

מטרות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון פועל לקידום חמש מטרות מרכזיות:

  1. נסיגת כל הכוחות הסוריים מלבנון והשבת הריבונות המלאה.
  2. חקיקת חוק בחירות חדש למניעת השפעות חיצוניות, ביסוס עצמאות שיפוטית והגבלת זכותם של כוחות הביטחון להתערב.
  3. עידוד הדיאלוג הלאומי, שיבת הפליטים, ושחרור אסירים פוליטיים.
  4. תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. העברת הפליטים הפלסטינים למדינה הפלסטינית, כשישראל והקהילה הבינ"ל אחראיות ליישובם.
  5. הסדר שלום ערבי צודק והגיוני עם ישראל, אשר ישמר את זכויותיהם של הערבים. שום הסכם שלום לא ייחתם על ידי לבנון בלבד.