אידאולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אִידֵאוֹלוֹגְיָה היא אסופה של רעיונות ותפיסות עולם ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים.

קיים קושי אמתי להגדיר את המונח "אידאולוגיה" עקב העובדה שהוא משמש בימינו להגדרת קשת רחבה מאוד של מחשבות, תנועות, איגודים, תנועות פוליטיות ותפיסות עולם. אם נחזור אל השורשים של הגדרת המונח על ידי סוציולוגים, ניתן יהיה להגדיר את האידאולוגיה בעיקר על פי המבנה שלה, הדרישות שלה ממאמיניה, והדרך בה היא מגדירה את המציאות העכשווית והמבוקשת. ניתן להגיד כי אידאולוגיה היא השקפת עולם כוללת, המתייחסת למציאות הנוכחית והעתידית כאשר מטרתה היא ליצור מסגרת רעיונית המאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים ולפעול לשינויו או שימורו.

מקור המונח "אידאולוגיה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח ה"אידאולוגיה" הופיע לראשונה בכתביו של המהפכן הצרפתי אנטואן דסוט דה טרסי (Antoine Desutte de Tracy) אשר השתמש בצירוף המונחים idea – logus – על מנת ליצור תחום ידע חדש - מדע הרעיונות. מטרתו הייתה ליצור שיטה מבוססת, על פיה רעיונות נכונים יוכלו להיות מזוהים באופן מדעי. דה טרסי טען שבצורה זו ניתן יהיה להשתמש בהגיון בממשל על מנת לשפר את מצבה של החברה ככלל. ברוחה של תנועת הנאורות, שאף דה טרסי לשפוך אור על פינות חשוכות של ידע על מנת ליצור מדד ומשקל ליכולת אינטלקטואלית וזאת על מנת להגיע אל "האמת המוחלטת". האידאולוגיה של דה טרסי הייתה פילוסופיה דמוקרטית: הסבר רעיונות כך שיהיו מובנים ובשימוש על ידי כל אדם. היא נועדה על מנת לפשט את המציאות, ליצור בה אחידות ולהפוך אותה למובנת יותר.

אידאולוגיות - מבט סוציולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוציולוגים חלוקים בדעתם הן לגבי השפעתן של אידאולוגיות על התפתחות החברה. ענף בסוציולוגיה, הסוציולוגיה של הידע, עוסק גם בניתוח של מקורן של אידאולוגיות, דרכי התעצבותן והשפעתן.

תפקידן של אידאולוגיות בעיצוב החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציולוגים נחלקים ביניהם בשאלה - מהו משקלה של האידאולוגיה בעיצוב פני החברה, ומתחלקים למטריאליסטים ולאידאליסטים.

מטריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטריאליזם טוען כי לאידאולוגיות, כמו לשאר האלמנטים התרבותיים והרוחניים, אין השפעה על עיצוב המציאות החברתית, והשפעה זו שמורה לגורמים חומריים (בדרך-כלל כלכליים).

התאורטיקן המטריאליסטי הבולט ביותר הוא ללא ספק קרל מרקס. לפי מרקס, האידאולוגיה, כמו תחומים רבים נוספים, אינה אלא חלק ממבנה העל של החברה, שמטרתו יצירת תודעה כוזבת בקרב המעמדות הנמוכים וביסוס ההגמוניה של המעמדות השולטים. האידאולוגיה, לפי מרקס, אינה כוח מניע בחברה אלא תוצר של הכוחות המניעים האמתיים - כוחות הייצור. (לפירוט יתר על גישה זו, ראו מרקסיזם תיאור החברה והחיבור האידאולוגיה הגרמנית).

אידאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציולוגים אידאליסטיים מייחסים משקל רב לתרבות ולרוח, ובכלל זה גם לאידאולוגיות, בעיצוב פני החברה.

סוציולוג שנודע בשל עמדותיו האידאליסטיות הוא מאקס ובר. לפי ובר, לתפיסות ערכיות בכלל ולאידאולוגיות בפרט משמעות מכריעה על עיצוב פני החברה. כך, למשל, מסביר ובר את התפתחות הקפיטליזם ברפורמציה, שהיא תנועה אידאולוגית דתית.

אידאולוגיה חילונית ואידאולוגיה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אידאליסט, בין אם הוא דתי ובין אם הוא חילוני, מאמין בכל לבו בצדקת דרכו ויפעל תמיד לפי דרך זו. האידאליסט הקיצוני, הפנאט, אף יהיה מוכן לפגוע באחרים או להקריב את עצמו למען המטרה המקודשת ומתוך אמונה שהוא פועל בשם האמת ו"הדרך האחת והנכונה". ההבדל, אפוא, בין אידאולוגיה חילונית לאידאולוגיה דתית, אינו במהות. ההבדל הוא רק בנימוק לצדקת הדרך.

האידאולוגיה החילונית מנמקת את עצמה, בכך שהיא צודקת. דוגמאות: הקומוניסט מטיף לשוויון, ומנמק, ששוויון זהו צדק חברתי. הנאצי מדבר על השמדת היהודים, ומנמק, שהחברה הרצויה היא חברה בלי יהודים. איש השמאל מטיף לשלום ואחווה בין בני האדם, ומסביר שכך אמורה להיראות החברה האנושית הרצויה.

האידאולוגיה הדתית, לעומת זאת, מוסיפה פן נוסף להצדקתה, נוסף על הצדק החברתי, והוא רצון האל. האידאליסט הדתי ינמק את כל מעשיו, בכך, שנוסף על כך שהם צודקים, הם גם מהווים גם את הגשמת רצון האל. דוגמאות: יהודי ציוני-דתי יתיישב בשטחים, בנימוק שהאל נתן את הארץ ליהודים. יהודי חרד יתבדל מהחברה החילונית, בנימוק שזו חברה החוטאת לאלוהים. פונדמנטליסט מוסלמי יבצע פיגוע התאבדות בנימוק שזהו רצון האל.

אידאולוגיה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-19: לידת האידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-19 ראתה סידרה של שינויים אשר הובילו לעליית כוחה של האידאולוגיה: מעמד הביניים נכנס אל הזירה הפוליטית כמשתתף פעיל (ולקראת סוף המאה, גם מעמד העובדים), בכל רחבי העולם המערבי נראו תהליכים של עיור מואץ והגירה של אוכלוסייה מן הכפר אל העיר. התיעוש התפשט והתרחב אל כל ענפי המשק. שילובם של התיעוש והעיור גרר שינוי מוחלט בכל אספקט של חיי האנשים בני אותה תקופה. במקום הקהילתיות התומכת והאינטימית לה היו רגילים אנשים צמחו ניכור, תחושות של חוסר אונים ואנונימיות. החיים הפכו למורכבים, ממודרים ולא אישיים. המודרניזציה הביאה עמה גם ירידה בכוחה של הדת וחילון גובר והולך בקרב שכבות האוכלוסייה השונות. את מקומה של הדת הנסוגה מילאה האידאולוגיה. היא מילאה צרכים שנותרו ללא מענה, בכך שפעלה ליצור סדר בעולם חדש וסבוך זה, ובכך שהפכה אנשים בודדים מנותקים מקהילתם האינטימית, לחלקים משלם גדול יותר. האוריינות הגוברת בקרב כל שכבות האוכלוסייה, והעלייה התמידית ברמת ההשכלה סייעו להתפשטותן של האידאולוגיות בקרב אנשים בעלי רמת הכנסה נמוכה וגבוהה כאחד וחברי מעמדות שונים.

המאה ה-20: תור הזהב של האידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-20 הייתה מאה רוויית אידאולוגיות, אשר השפיעו רבות על מהלך ההיסטוריה. במקומות שונים בעולם, בעיקר באירופה, קמו אנשים רבים אשר שאפו לשנות את פני החברה בה חיו והקימו תנועות אידאולוגיות אשר פעלו להגשמת החזון. תנועות אלה יצאו למלחמות עקובות מדם כנגד השלטונות הקיימים וכנגד מתנגדיהן, חוללו מהפכות, ולעתים הפעילו טרור ושפכו הרבה דם בדרך להגשמת החזון. באחדים מן המקרים, שפיכת הדם לא הייתה רק אמצעי, אלא מטרה מקודשת בפני עצמה. ניתן לציין מספר אידאולוגיות שהשפיעו במיוחד על מהלך ההיסטוריה במאה האחרונה, שכן הצליחו להשיג את מטרותיהן המהפכניות, לפחות באופן חלקי ואף התפשטו לארצות רבות ואלו הן: הסוציאליזם שהצליח כקומוניזם ברוסיה וכסוציאל-דמוקרטיה במערב אירופה, הפאשיזם שהתפתח בראשית המאה העשרים והצליח במיוחד באיטליה, ובגרמניה כנאציזם, הליברליזם שהשפיע על כל המערב ותרם הן ליצירת הסוציאל-דמוקרטיה והן השפיע רבות בארצות הברית, הלאומיות המודרנית שנחלה הצלחה רבה הן במאה ה-19 והן במאה ה-20. אלו הן חלק מן ההשפעות של האידאולוגיות הנ"ל על ההיסטוריה:

  • הנאציזם (הנגזר מהפאשיזם) הביא בסופו של דבר, לפרוץ מלחמת העולם השנייה שהייתה המלחמה הקשה והנוראה ביותר שידע העולם. הנאציזם חולל את השואה שהייתה אחת מן הזוועות הקשות ביותר בתולדות האנושות.
  • הלאומיות הביאה לשינויים רבים בעולם עוד במאה ה-19, והיא אחראית ליצירת מדינות הלאום, הייתה בין הגורמים לתהליכי חילון ולשינויים רבים נוספים. הלאומיות הייתה גם גורם מרכזי שהביא למלחמת העולם הראשונה ובצורתה הקיצונית כפאשיזם, הביאה כאמור, גם למלחמת העולם השנייה.

הציונות היא דוגמה מיוחדת לתנועה לאומית שהגיע לשיאה במאה ה-20 כאשר הצליחה להביא להקמתה של מדינה יהודית לבני העם היהודי בארץ ישראל אחרי 2000 שנה בהן העם היהודי היה מפוזר בכל העולם.

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 ירדה קרנן של האידאולוגיות כדרך ליצירת שינוי פוליטי או חברתי, בעיקר עקב המחיר שהן גובות מן החברה, וחוסר היכולת שלהן לממש את האוטופיות אליה הן שואפות. מידע נוסף על נושא זה ניתן למצוא בעיון ברעיון "קץ האידאולוגיה" משנות ה-50 של המאה ה-20, ועליית הפוסט מודרניזם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טרי איגלטון, אידאולוגיה, הוצאת רסלינג, 2006.
  • לואי אלתוסר, על האידאולוגיה, מצרפתית: אריאלה אזולאי, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2003.
  • ברוך זיסר, על ימין ועל שמאל, שוקן, ירושלים ותל אביב, תש"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]