קתרין סוויצר

קתרין ורג'יניה "קתי" סוויצר (באנגלית: Kathrine Virginia "Kathy" Switzer; נולדה ב-5 בינואר 1947) היא סופרת, פרשנית טלוויזיה ורצה אמריקאית. היא ידועה ביותר בשל היותה האישה הראשונה שרצה במרתון בוסטון כממוספרת באופן רשמי (1967), על אף האיסור על נשים להשתתף באירוע זה באותה תקופה.

ילדות וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתרין שוויצר נולדה למשפחה אמריקאית בעיר אמברג שבגרמניה. אביה היה רב-סרן בצבא ארצות הברית. המשפחה חזרה לארצות הברית בשנת 1949.

סוויצר למדה בתיכון מרשל (George C. Marshall High School) שבמחוז פיירפקס, וירג'יניה. לאחר למדה באוניברסיטת סירקיוז (Syracuse University) שבמדינת ניו יורק, שם השלימה תואר ראשון בעיתונאות (בשנת 1968) ותואר שני באותו תחום (בשנת 1972).

בשנת 1968 קתרין נישאה לטום מילר, שאותו הכירה במרתון בוסטון. בשנת 1973 השניים התגרשו. סוויצר התחתנה שוב עם איש יחסי הציבור פיליפ שסואב, התגרשה ממנו, ולאחר מכן נישאה לרץ הבריטי רוג'ר רובינסון.

קריירה כרצה למרחקים ארוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרתון בוסטון 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהמאמן שלה התעקש שמרתון בוסטון ארוך מדי עבור "אישה שברירית כמוה", ועל אף שהשתתפותן של נשים באירוע נאסרה, סוויצר התאמנה לקראת מרתון זה. היא השלימה את המרתון בשנת 1967, תחת המספר 261, עם המועדון האתלטי Syracuse Harriers. זמן הגמר שלה היה כ-4 שעות ו-20 דקות.

סוויצר נרשמה למרתון תחת השם הנייטרלי ק.ו סוויצר, שהשתמשה בו גם על מנת להזדהות על ניירת האוניברסיטה שלה. היא הנפיקה מספר "תחת השגחה" בתהליך מיון הכניסה, וכאשר השגיאה התגלתה, טופלה כאורחת לא מוזמנת: מארגן התחרות, ג'וק סמפל, ניסה להוריד אותה פיזית מן המירוץ. סוויצר טענה שהוא צעק, "עופי מן המרוץ שלי ותני לי את המספרים האלה"^[1]. בן זוגה של סוויצר באותה תקופה, טום מילר, שהתמודד איתה, דחף את סמפל הרחק ממנה, מה שאפשר לה להמשיך. האירוע צולם ותמונותיו עלו לכותרות בעולם.

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974, סוויצר זכתה במקום הראשון במרתון ניו יורק, עם תוצאה של 3:07:29 שעות.

השיא האישי שלה נקבע במרתון בוסטון בשנת 1975, בו סיימה במקום השני בתוצאה של 2:51:37 שעות.

סוויצר כונתה על ידי "ראנר", מגזין הרצים העולמי, "רצת עשור".

פעולתה כאשת תקשורת וכפעילה לקידום נשים בספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, חמש שנים לאחר מרתון בוסטון שבו השתתפה, הותרה השתתפותן של נשים באירוע. סוויצר סיפרה כי נשים רבות רצות לזרועותיה, ומספרות כיצד הריצה שינתה את חייהן.

בשנת 1997 כתבה סוויצר ספר על ריצה והליכה לנשים מעל גיל 40.

באפריל 2008, זכתה סוויצר בפרס ה"בילי" לעיתונאות עבור כתיבתה מעוררת ההשראה המתארת נשים בספורט.

סוויצר זכתה גם בפרס אמי על עבודתה כפרשנית טלוויזיה.

בשנת 2011 נכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים בארצות הברית, על כך שקידמה את הריצה ככלי להעצמת נשים ברחבי העולם.