ראשית חיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראשית חיי
My Early Life
My Early Life.jpg
מידע כללי
מאת וינסטון צ'רצ'יל
שפת המקור אנגלית
סוגה אוטוביוגרפיה
מקום התרחשות אנגליה
הוצאה
מקום הוצאה לונדון, ניו יורק
תאריך הוצאה 1930

ראשית חייאנגלית: My Early Life) הוא ספרו האוטוביוגרפי של וינסטון צ'רצ'יל בו הוא מתאר את ראשית חייו, החל מלידתו בשנת 1874 ועד שנת 1902 בערך. הספר נכתב כאשר היה צ'רצ'יל בשנות החמישים לחייו, ופורסם לראשונה בשנת 1930.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שוטח את אירועי חייו החל מילדותו ועד סוף שנות העשרים לחייו.

צ'רצ'יל מתחיל מתיאור ימי ילדותו וימי לימודיו בבית הספר, ומדגיש שימים אלה עברו עליו בקושי רב. צ'רצ'יל מתאר את צעצועי הצבא הרבים שהיה לו, את חוסר ההצלחה שלו בבית הספר וכיצד משפחתו החליטה עבורו כי מסלול חייו יכלול שירות כקצין בצבא הבריטי. הוא מתאר כיצד נהפך לבקיא בשפה האנגלית ופיתח את יכולות הכתיבה שלו ומספר שהחל גם בלימודי לטינית ויוונית עתיקה כבר מגיל צעיר.

צ'רצ'יל מספר על העצב הרב שחש בשל מותו המוקדם של אביו, ומדגיש את תחושת הפספוס מכך שלא הספיקו לנהל ביניהם קשר של שני אנשים בוגרים.

צ'רצ'יל מתאר את ימיו במכללת סאנדהארסט, שהכשירה אותו לתפקיד קצונה בגדוד פרשים. הוא מספר על הלהט הרב שהיה לו למשחק הפולו בזמן ימיו כקצין בצבא. ברגע שסיים את לימודיו הפורמליים, צ'רצ'יל מספר שהשתוקק לחוות חוויות, וניצל כל הזדמנות להגיע למקום בו קורות התרחשויות. הוא נסע כמשקיף לקובה בזמן שהספרדים נלחמו במורדים שם והדחף שלו להיות במוקד ההתרחשות הוביל אותו גם לחזית הקרבות בהודו (באזור שכיום מהווה חלק מפקיסטן) וגם לדרום אפריקה.

צ'רצ'יל מספר על האופן שבאמצעותו הרחיב את השכלתו בזמן ימי שירותו בהודו, שכללו זמן פנוי רב בשל החום הרב ששרר במהלך היום. אמו שלחה לו ספרים בתכיפות, והוא קרא אותם בלהט רב. צ'רצ'יל קרא בעיקר ספרי היסטוריה, פילוסופיה ואתיקה.

צ'רצ'יל נדרש לכלכל את עצמו ועל כן נדרש לייצר מקור הכנסה נוסף מעבר למשכורת שקיבל כקצין. בשלב מסוים הבין שיוכל להרוויח כסף ככתב שמתאר את אירועי המלחמה שלקח בהם חלק או ראה בעיניו. הוא כתב מספר ספרים על הקרבות הגדולים בהודו ובדרום אפריקה.

הניסיון הראשון שלו להיבחר לפרלמנט הבריטי הסתיים בכישלון. לאחר מכן, נסע לדרום אפריקה על מנת לדווח על קרבות מלחמת הבורים השנייה. בריחתו הנועזת משבי הבורים הביאה לו יוקרה וכבוד רב, ובזכות מוניטין זה הצליח לזכות במושב בפרלמנט הבריטי לאחר שחזר לאנגליה, והוא בן 26.

צ'רצ'יל מסיים את הספר בתיאור חתונתו עם אשתו קלמנטיין שהתרחשה בשנת 1908, ככל הנראה על מנת להקנות לספר סיום אופטימי בנוסח "והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה".

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נחשב היום בעיני רבים לאחד הספרים הטובים ביותר שכתב צ'רצ'יל בחייו. בניגוד למרבית הספרים שכתב, שהיו עבי-כרס ורבי-מלל, ספר זה הוא קצר באופן יחסי וכתוב בנימה שכוללת אירוניה ובידור בעבור הקורא. ספרו של צ'רצ'יל נחשב לאחת היצירות הספרותיות הטובות ביותר שכתב פוליטיקאי במאה ה-20[דרוש מקור].

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לעברית על ידי פסח גינזבורג בשנת 1945 תחת השם "שחרית חיי" ופורסם בהוצאת אמנות.