ראש המטה הכללי (צ'כוסלובקיה)

ראש המטה הכללי
דרכי מינוי	בידי נשיא צ'כוסלובקיה
תחום שיפוט	צ'כוסלובקיה
כפוף	לשר ההגנה
ייסוד המשרה	28 באוקטובר 1918
איוש ראשון	יאן דיביש

ראש המטה הכללי (בצ'כית: Seznam náčelníků generálního štábu) היה הדרג הפיקודי העליון בצבא צ'כוסלובקיה. מקביל לתפקיד הרמטכ"ל בצה"ל. התפקיד התקיים בין 1918–1993, ועבר, כמו צ'כוסלובקיה עצמה, גלגולים רבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוקטובר 1918, הכריזה צ'כוסלובקיה על עצמאותה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. עוד באותו היום, מונה יאן דיביש למפקד צבא צ'כוסלובקיה, שמנה בתחילתו 70 איש בלבד. ב-1919 הגיעו הצ'כוסלובקים להסדר עם צרפת על פיו צרפת חיזקה את צבא צ'כוסלובקיה, ובתמורה ראש המשלחת הצבאית הצרפתית ישמש במקביל כראש המטה הכללי. בהתאם לכך, שני הרמטכ"לים הראשונים של הצבא הצ'כוסלובקי היו גנרלים צרפתים רק ב-1926 חזר התפקיד לידיים צ'כוסלובקיות.

ב-23 בספטמבר 1938, לנוכח משבר הסודטים והאיום במלחמה עם גרמניה הנאצית, מונה הרמטכ"ל דאז לודוביק קרייצ'י למפקד העליון של הצבא הצ'כוסלובקי בדרגת גנרליסימו. ולדימיר קאידוש מונה לרמטכ"ל במקומו. לאחר שהמשבר נפתר בוועידת מינכן, חזר קרייצ'י לתפקיד הרמטכ"ל. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הגרמנים, עברה הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה לצרפת ואז לבריטניה, והקימה מטה כללי חדש שפיקד על הכוחות הצ'כוסלובקיים שלחמו ברבות מזירות המלחמה.

בספטמבר 1944, ייסדה ממשלת צ'כוסלובקיה את תפקיד "המפקד העליון של הצבא הצ'כוסלובקי" שהיה בכיר מהרמטכ"ל. לאחר סיום המלחמה חזר המטכ"ל לצ'כוסלובקיה. בסוף שנת 1945 בוטל תפקיד המפקד העליון, והרמטכ"ל חזר לסמכותו הקודמת. ב-1948 השתלטו הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה והפכו אותה לגרורה דיקטטורית של ברית המועצות. ב-1954, שונה שמו של הצבא הצ'כוסלובקי ל"צבא העממי הצ'כוסלובקי". ב-1990 בוטל השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, והתואר "העממי" הוסר משמו. בתחילת 1993, פורקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות צ'כיה וסלובקיה. בהתאם לכך, פוצל גם הצבא הצ'כוסלובקי לשני צבאות נפרדים, והמטכ"ל הצ'כוסלובקי לשני מטכ"לים נפרדים.

כל הרמטכ"לים הצ'כוסלובקים היו צ'כים, למעט אנטון סלימאק שהיה סלובקי.

רשימת ראשי המטה הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הצבא הצ'כוסלובקי (1918-1919)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן	שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
	יאן דיביש	28 באוקטובר 1918	17 בדצמבר 1919

ראשי המטה הכללי (1919-1939)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
מוריס פלה	17 בדצמבר 1919	31 בדצמבר 1920
אז'ן מיטלהאוזר	31 בדצמבר 1920	31 בדצמבר 1925
יאן סירובי	31 בדצמבר 1925	11 בנובמבר 1933
לודוביק קרייצ'י	11 בנובמבר 1933	23 בספטמבר 1938
ולדימיר קאידוש	23 בספטמבר 1938	4 באוקטובר 1938
לודוביק קרייצ'י	4 באוקטובר 1938	1 במרץ 1939

ראשי המטה הכללי בגלות (1939-1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
בדז'יך נוימן	1 בפברואר 1940	12 ביוני 1940
ירוסלב צ'יהאק	23 ביולי 1940	13 בינואר 1941
ברונו סקלנובסקי	13 בינואר 1941	12 באפריל 1945

ראשי המטה הכללי לאחר המלחמה (1945-1954)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
בוהומיל בוצ'ק	12 באפריל 1945	1 באוגוסט 1948
שימון דרגאץ'	1 באוגוסט 1948	26 באפריל 1950
ירוסלב פרוחזקה	26 באפריל 1950	31 בינואר 1952
ואצלב קראטוכוויל	31 בינואר 1952	1 ביוני 1954

מפקדי הצבא הצ'כוסלובקי העממי (1954-1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
ואצלב קראטוכוויל	1 ביוני 1954	28 ביולי 1958
אוטאקאר ריטיר	28 ביולי 1958	19 באפריל 1968
קרל רוסוב	19 באפריל 1968	26 בנובמבר 1979
מילוסלב בלהניק	26 בנובמבר 1979	13 באוקטובר 1987
מירוסלב ואצק	13 באוקטובר 1987	27 בדצמבר 1989
אנטון סלימאק	27 בדצמבר 1989	14 במרץ 1990