לדלג לתוכן

ראש המטה הכללי (צ'כוסלובקיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראש המטה הכללי
דרכי מינוי בידי נשיא צ'כוסלובקיה
תחום שיפוט צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה
כפוף לשר ההגנה
ייסוד המשרה 28 באוקטובר 1918
איוש ראשון יאן דיביש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראש המטה הכלליצ'כית: Seznam náčelníků generálního štábu) היה הדרג הפיקודי העליון בצבא צ'כוסלובקיה. מקביל לתפקיד הרמטכ"ל בצה"ל. התפקיד התקיים בין 19181993, ועבר, כמו צ'כוסלובקיה עצמה, גלגולים רבים.

ב-28 באוקטובר 1918, הכריזה צ'כוסלובקיה על עצמאותה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. עוד באותו היום, מונה יאן דיביש למפקד צבא צ'כוסלובקיה, שמנה בתחילתו 70 איש בלבד. ב-1919 הגיעו הצ'כוסלובקים להסדר עם צרפת על פיו צרפת חיזקה את צבא צ'כוסלובקיה, ובתמורה ראש המשלחת הצבאית הצרפתית ישמש במקביל כראש המטה הכללי. בהתאם לכך, שני הרמטכ"לים הראשונים של הצבא הצ'כוסלובקי היו גנרלים צרפתים רק ב-1926 חזר התפקיד לידיים צ'כוסלובקיות.

ב-23 בספטמבר 1938, לנוכח משבר הסודטים והאיום במלחמה עם גרמניה הנאצית, מונה הרמטכ"ל דאז לודוביק קרייצ'י למפקד העליון של הצבא הצ'כוסלובקי בדרגת גנרליסימו. ולדימיר קאידוש מונה לרמטכ"ל במקומו. לאחר שהמשבר נפתר בוועידת מינכן, חזר קרייצ'י לתפקיד הרמטכ"ל. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הגרמנים, עברה הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה לצרפת ואז לבריטניה, והקימה מטה כללי חדש שפיקד על הכוחות הצ'כוסלובקיים שלחמו ברבות מזירות המלחמה.

בספטמבר 1944, ייסדה ממשלת צ'כוסלובקיה את תפקיד "המפקד העליון של הצבא הצ'כוסלובקי" שהיה בכיר מהרמטכ"ל. לאחר סיום המלחמה חזר המטכ"ל לצ'כוסלובקיה. בסוף שנת 1945 בוטל תפקיד המפקד העליון, והרמטכ"ל חזר לסמכותו הקודמת. ב-1948 השתלטו הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה והפכו אותה לגרורה דיקטטורית של ברית המועצות. ב-1954, שונה שמו של הצבא הצ'כוסלובקי ל"צבא העממי הצ'כוסלובקי". ב-1990 בוטל השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, והתואר "העממי" הוסר משמו. בתחילת 1993, פורקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות צ'כיה וסלובקיה. בהתאם לכך, פוצל גם הצבא הצ'כוסלובקי לשני צבאות נפרדים, והמטכ"ל הצ'כוסלובקי לשני מטכ"לים נפרדים.

כל הרמטכ"לים הצ'כוסלובקים היו צ'כים, למעט אנטון סלימאק שהיה סלובקי.

רשימת ראשי המטה הכללי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הצבא הצ'כוסלובקי (1918–1919)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
יאן דיביש28 באוקטובר 191817 בדצמבר 1919

ראשי המטה הכללי (1919–1939)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
מוריס פלה17 בדצמבר 191931 בדצמבר 1920
אז'ן מיטלהאוזר31 בדצמבר 192031 בדצמבר 1925
יאן סירובי31 בדצמבר 192511 בנובמבר 1933
לודוביק קרייצ'י11 בנובמבר 193323 בספטמבר 1938
ולדימיר קאידוש23 בספטמבר 19384 באוקטובר 1938
לודוביק קרייצ'י4 באוקטובר 19381 במרץ 1939

ראשי המטה הכללי בגלות (1939–1945)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
בדז'יך נוימן1 בפברואר 194012 ביוני 1940
ירוסלב צ'יהאק23 ביולי 194013 בינואר 1941
ברונו סקלנובסקי13 בינואר 194112 באפריל 1945

ראשי המטה הכללי לאחר המלחמה (1945–1954)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
בוהומיל בוצ'ק12 באפריל 19451 באוגוסט 1948
שימון דרגאץ'1 באוגוסט 194826 באפריל 1950
ירוסלב פרוחזקה26 באפריל 195031 בינואר 1952
ואצלב קראטוכוויל31 בינואר 19521 ביוני 1954

מפקדי הצבא הצ'כוסלובקי העממי (1954–1990)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
ואצלב קראטוכוויל1 ביוני 195428 ביולי 1958
אוטאקאר ריטיר28 ביולי 195819 באפריל 1968
קרל רוסוב19 באפריל 196826 בנובמבר 1979
מילוסלב בלהניק26 בנובמבר 197913 באוקטובר 1987
מירוסלב ואצק13 באוקטובר 198727 בדצמבר 1989
אנטון סלימאק27 בדצמבר 198914 במרץ 1990

ראשי המטה הכללי (1990–1993)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
אנטון סלימאק14 במרץ 19901 במאי 1991
קרל פצל1 במאי 19911 בינואר 1993

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]