צבא צ'כוסלובקיה

צבא צ'כוסלובקיה
מדינה	צ'כוסלובקיה
תקופת הפעילות	30 באוקטובר 1918 – 1 ביוני 1954 (35 שנים); 14 במרץ 1990 – 1 בינואר 1993 (3 שנים)
הגוף הקודם	הצבא העממי הצ'כוסלובקי
הגוף הבא	צבא צ'כיה
זרועות בצבא	צבא היבשה הצ'כוסלובקי; חיל האוויר הצ'כוסלובקי; הצי הצ'כוסלובקי
מטה	פראג, צ'כוסלובקיה
מנהיגות
המפקד העליון	נשיא צ'כוסלובקיה
ראש הצבא	ראש המטה הכללי
שר ההגנה	משרד ההגנה
דרגות	דרגות צבא צ'כוסלובקיה
מלחמות שהשתתף בהן
	כיבוש חבל הסודטים; מלחמת שבעת הימים; מלחמת הונגריה-צ'כוסלובקיה; קרבות בגבול צ'כוסלובקיה; מלחמת העולם השנייה; מלחמת המפרץ

צבא צ'כוסלובקיה (בצ'כית: Československá armáda, בסלובקית: Česko-slovenská armáda) היה צבאה של רפובליקת צ'כוסלובקיה בין 1918–1954, ושוב בין 1990–1993, כאשר בין 1954–1990, נקרא הצבא בשם "הצבא העממי הצ'כוסלובקי".

צבא צ'כוסלובקיה כלל שלוש זרועות: צבא יבשה, חיל אוויר וצי. גודלו של הצבא עמד על 150,000 איש. לאחר פירוק צ'כוסלובקיה, פוצל הצבא הצ'כוסלובקי לשני צבאות נפרדים: צבא צ'כיה וצבא סלובקיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 באוקטובר 1918 הכריזה צ'כוסלובקיה על עצמאותה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. יומיים לאחר מכן, הוכרז על הקמתו של צבא צ'כוסלובקיה. כוח האדם המיידי להקמת הצבא היו יחידות צ'כוסלובקיות של הצבא האוסטרו-הונגרי, ושדרת הפיקוד הבסיסית הורכבה מבוגרי הלגיונות הצ'כוסלובקיים שלחמו לצד מדינות ההסכמה במהלך מלחמת העולם הראשונה. כמפקדו הראשון של הצבא מונה הגנרל האוסטרו-הונגרי יאן דיביש.

הצבא האוסטרו-הונגרי שימש כמודל להקמת הצבא הצ'כוסלובקי, אולם ממשלת צ'כוסלובקיה פנתה אל צרפת בבקשה לקבל סיוע צבאי. צרפת הקימה משלחת צבאית במטרה לסייע באימון הצבא הצ'כוסלובקי, והגיעה להסכם על פיו מפקד המשלחת שימש בו זמנית כמפקד הצבא הצ'כוסלובקי. בהתאם לכך, שני הרמטכלי"ם הראשונים של הצבא הצ'כוסלובקי היו גנרלים צרפתים.

מיד עם הקמתה, נאלצה צ'כוסלובקיה להתמודד עם שלל איומים מבית ומחוץ. שכנותיה, גרמניה, פולין והונגריה, חמדו שטחים ממנה, והיא הייתה מלאה בשלל מיעוטים שלא הכירו בשלטון הצ'כוסלובקי עליהם. בנובמבר 1918 יצא הצבא הצ'כוסלובקי למבצע נרחב במטרה לאכוף את השלטון הצ'כוסלובקי על חבל הסודטים שתושביו הגרמים סירבו להכיר בו. מבצע הכיבוש נמשך עד ינואר 1919. מיד לאחר מכן, נאלץ הצבא הצ'כוסלובקי להילחם בפולין שדרשה את טשן, ובהונגריה שדרשה חלקים מסלובקיה. רק לקראת סוף השנה חלה רגיעה בסכסוכי הגבול, וצ'כוסלובקיה נכנסה לעידן שקט יחסית שבו יכל הצבא הצ'כוסלובקי להיבנות ולהתפתח.

בעקבות עלייתו לשלטון של היטלר בגרמניה, החמירו היחסים בין צ'כוסלובקיה לגרמניה. היטלר דרש מהצ'כוסלובקים את חבל הסודטים, ולנוכח הרטוריקה המלחמתית שלו, גם הגרמנים הסודטים החלו בפעולות נגד השלטון הצ'כוסלובקי, שבספטמבר 1938 הגיעו לכדי מרד גלוי. ממשלת צ'כוסלובקיה הכריזה על ממשל צבאי בחבל, ושלחה כוחות צבא לדכא אותו. בעקבות כך, החריף היטלר את הרטוריקה שלו, ואיים במלחמה אם חבל הסודטים לא יעבור לידיו. הרמטכ"ל הצ'כוסלובקי לודוביק קרייצ'י דרש מהממשלה להכריז על גיוס כללי, אולם היא נמנעה מלעשות זאת עד 23 בספטמבר. הגיוס הושלם במהירות תוך שלושה ימים, והצבא החל לנוע אל הגבול בכיוון המשוער של המתקפה הגרמנית. ב-29 בספטמבר נערכה ועידת מינכן, שבסיומה החליטו צרפת, בריטניה גרמניה ואיטליה על העברת חבל הסודטים לידי גרמניה באמצעי שלום. צ'כוסלובקיה לא הוזמנה לפסגה, אולם בלחץ המעצמות נכנעה לדרישה והעבירה לגרמנים את החבל.

גם לאחר סיפוח הסודטים, סירבו הגרמנים להניח לצ'כוסלובקיה לנפשה. הם הסיתו את הסלובקים לדרוש עצמאות, ועוררו מרד של המיעוט האוקראיני בזקרפטיה. פולין איימה במלחמה אם טשן לא תועבר לידיה, והצ'כוסלובקים נאלצו להיענות לדרישה. ההונגרים זיהו את חולשתה של צ'כולסובקיה, וניצלו את המרד בזקרפטיה כדי להיכנס לקרבות מול הצבא הצ'כוסלובקי. בשיאן של קרבות אלו, חדרו הצ'כוסלובקים למונקאץ' והסבו נזק רב למבני צבא הונגריים. עם זאת, הצ'כוסלובקים נמנעו מהתערבות צבאית מקיפה כדי למנוע מהגרמנים תירוץ להתערב.

ב-15 במרץ הגרמנים פלשו לצ'כוסלובקיה במטרה לספח את בוהמיה ומורביה. הצבא הצ'כוסלובקי לא התנגד, למעט במקרים בודדים. תוך זמן קצר כבשו הגרמנים את השטחים שרצו. האוקראינים בזקרפטיה הכריזו על עצמאותם, אולם ההונגרים ניצלו את ההזדמנות וכבשו את המחוז במהירות. צ'כוסלובקיה חדלה מלהתקיים. בשטחים שסופחו לגרמניה, הקימו הגרמנים את הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה. על בסיס הצבא הצ'כוסלובקי, הם הקימו את צבא הממשלה ששיתף פעולה עם הממשל הגרמני.

ממשלת צ'כוסלובקיה נמלטה לצרפת וניסתה לזכות להכרה בינלאומית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הקימה הממשלה הצ'כוסלובקית צבא גולה שלחם לצד בעלות הברית. לאחר נפילת צרפת, עברה הממשלה הגולה יחד עם המטכ"ל לבריטניה. יחידות צ'כוסלובקיות לחמו לצד בעלות הברית בקרב על בריטניה, המערכה בצפון אפריקה והחזית המערבית. בשנותיה הראשונות של המלחמה, ברית המועצות הייתה בת ברית נאמנה של הגרמנים (מכח הסכם ריבנטרופ-מולוטוב). בהתאם לכך, היא סרבה להכיר בממשלה הצ'כוסלובקית הגולה, וכלאה חיילים ופוליטיקאים צ'כוסלובקים שנמלטו לתחומה. בעקבות מבצע ברברוסה, הקימו הסובייטים גדוד של חיילים צ'כוסלובקים שלחם בחזית המזרחית. הגדוד גדל בהדרגה, ועד סוף המלחמה הפך לארמייה שלמה.

עם סיום המלחמה, הוקם הצבא הצ'כוסלובקי מחדש, כאשר הקורפוס ה-1 משמש כבסיס הראשוני שלו. בפברואר 1948 השתלטו הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה, וערכו טיהורים המוניים בפיקוד הצ'כוסלובקי. הרמטכ"ל בוהומיל בוצ'ק הודח מהתפקיד ונידון למאסר. הוא מת מהתנאים הירודים בכלא. מחליפו שימון דרגאץ', שרד בתפקיד שנתיים, לפני שהודח ונשלח גם כן למאסר. הוא הוחלף בידי ירוסלב פרוחזקה, גנרל פרו-סובייטי בעל ניסיון פיקודי מועט, שארגן מחדש את הצבא הצ'כוסלובקי על פי המודל של הצבא האדום. ב-1 ביוני 1954 הפך הצבא הצ'כוסלובקי ל"צבא העממי הצ'כוסלובקי".

ב-1990 בוטל השלטון הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה במהלך "מהפכת הקטיפה". ב-14 במרץ של אותה שנה שונה מחדש שמו של הצבא הצ'כוסלובקי, והתואר "העממי" הוסר ממנו. הצבא עבר ארגון מחדש, מצבא גדול הערוך למלחמה, לצבא קטן המותאם לימות שלום. היחידה ללוחמה כימית של צבא צ'כוסלובקיה סייעה לכוחות הברית במהלך מלחמת המפרץ. ב-1 בינואר 1993 פורקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות: צ'כיה וסלובקיה, ובהתאם לכך פוצל גם הצבא הצ'כוסלובקי לשני צבאות נפרדים: צבא צ'כיה וצבא סלובקיה.

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתו ב-1918 גודלו של הצבא הצ'כוסלובקי נקבע על 150,000. כוחות אלו חולקו ל-12 דיוויזיות חי"ר, 2 דיוויזיות הרריות ו-3 דיוויזיות פרשים. במצב מלחמה, נשיא צ'כוסלובקיה יכול היה להכריז על גיוס כללי. בנוסף על צבא היבשה, הקימה צ'כוסלובקיה גם צי שנועד להגן על ביטחון נהרות המדינה (לצ'כוסלובקיה לא הייתה גישה לים). הצי הורכב מספינות נהר שירשה צ'כוסלובקיה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. בהמשך חולק הצי בין שתי מחלקות נפרדות: מחלקת האלבה ומחלקת האודר. בהמשך פורקה מחלקת האלבה, ובמקומה הוקמה מחלקת הדנובה. במקביל, הוקם חיל האוויר הצ'כוסלובקי.

ב-1934, לנוכח האיומים מצד גרמניה הנאצית, אישרה ממשלת צ'כוסלובקיה את תוכניתו של הרמטכ"ל לודוביק קרייצ'י להגדיל באופן ניכר את הצבא. הונהג גיוס חובה של שנתיים, והיחידות עברו ארגון מחדש. ב-1938, כלל הצבא הצ'כוסלובקי 200,000 איש, מחולקים ל-7 קורפוסים, שכללו 17 דיוויזיות. כאשר הוכרז על גיוס כללי בספטמבר של אותה שנה, התייצבו אל הדגל מיליון וחצי איש, שחולקו ל-42 דיוויזיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא צבא צ'כוסלובקיה בוויקישיתוף