רביו

מופע רביו בברלין, 1931

רֶבְיוּ היא סוגה של מחזות קלילים, המשלבים קטעים קצרים של תיאטרון, מחול, מוזיקה חיה ומערכונים סאטיריים על אנשי התקופה מתחום האקטואליה או הספרות.

משמעות המילה "רביו" (Revue) בצרפתית היא "לראות שוב", עיסוק מחודש בנושא מסוים.

ז'אנר הרביו צמח בפריז בסוף המאה ה-19 מתוך מופעי קברט (בלה שא נואר, פולי ברז'ר, מולן רוז'), והגיע לשיאו בעולם בשנות העשרים של המאה ה-20. קברט גרמני הוא סוג של רביו שזכה לפופולריות בתקופה זו. רביו מוגדר בדרך כלל כתיאטרון הממזג מספר סוגות תיאטרליות לתוך קורפוס בידור יחיד. הוא מבוסס בעיקרו על סגנון ההופעות שזמרים נודדים נהגו להעלות בימי הביניים – ומשם נלקח השימוש בקוד לבוש מסוים, ובנוסף הוא מבוסס על פארודיות ספרותיות – ומשם נלקחה הסאטירה.

מקור השם

המילה "רביו" מקורה בצרפתית ומשמעותה "סקירה" או "בחינה מחודשת". המונח שימש לתיאור מופעים שסקרו אירועים אקטואליים או תופעות חברתיות בדרך בידורית ולעיתים סאטירית.

התפתחות היסטורית

באירופה

הרביו התפתח בפריז לקראת סוף המאה ה־19, במופעים כמו פולי ברז'ר ומולן רוז', ושילב בידור קליל עם ביקורת תרבותית. מופעים אלה זכו לפופולריות רבה והיו בעלי השפעה ניכרת על סצנת הבידור באירופה.

בארצות הברית

בארצות הברית, הרביו שגשג בראשית המאה ה־20, במיוחד עם מופעים כמו Ziegfeld Follies, שהפיק פלורנץ זיגפלד. מופעים אלה שילבו מערכונים מוזיקליים, רקדניות נוצצות וקטעים סאטיריים והתמקדו בדימוי "הנערה האמריקאית החדשה" כביטוי לרוח התקופה.

הרביו בישראל

תיאטרון לי-לה-לו

בישראל נודע במיוחד תיאטרון לי-לה-לו, שפעל בתל אביב בין השנים 1944–1954. התיאטרון, שייסד משה ולין, הציג מופעים במתכונת רביו שכללו שירים, ריקודים, מערכונים וסאטירה פוליטית.

מופעים נוספים

דוגמאות נוספות לז'אנר הרביו בתיאטרון הישראלי כוללות את "רביו אלימות" מאת הלל מיטלפונקט, שהועלה ב־1981 בתיאטרון לילדים ולנוער, וכן את "מלכת אמבטיה" מאת חנוך לוין, שהועלתה בשנת 1970 בתיאטרון הקאמרי וזכתה לתגובות שנויות במחלוקת בשל תוכנה הפוליטי הביקורתי.

מופעי פרינג'

גם בעשור האחרון מופעי רביו ממשיכים להופיע במסגרת תיאטרון פרינג', לדוגמה במסגרת פסטיבל הפרינג' הבינלאומי בבאר שבע, שבו הוצגו קולאז'ים של מערכונים ושירים עם מסר חברתי או רומנטי.

יוצרים עכשוויים בז'אנר הרביו

בשנים האחרונות, מספר יוצרים ישראלים עוסקים בז'אנר הרביו תוך שילוב אלמנטים מודרניים וזהויות מגוונות.

בנימין יום-טוב יצר ומבצע את המופע "הטווס", פרפורמנס אקסטרווגנטי המשלב תיאטרון, מחול ומוזיקה חיה. המופע עוסק בזהות מגדרית ובפירוק מוסכמות חברתיות, והוצג במסגרת חממת הביכורים של תיאטרון הבית בשנת 2018.

אריאל ניל לוי, אמן רב-תחומי, יצר מספר מופעים המשלבים תיאטרון, פרפורמנס ומוזיקה. בין יצירותיו הבולטות: "דקת דומיה" (2010) ו"פוליו" (2012), שזכו להכרה בפסטיבל עכו. לוי עוסק בנושאים של זהות, מגדר ופוליטיקה, ומשלב בעבודותיו אלמנטים של רביו, פוסט-דראג ותיאטרון פוסט-דרמטי.

מקומות עכשוויים המארחים מופעי רביו

בעשור האחרון, מופעי רביו עכשוויים מתקיימים במספר מסגרות עצמאיות ואלטרנטיביות בישראל. מופעים אלה משלבים לרוב מוזיקה חיה, סאטירה, פרפורמנס ולעיתים גם יסודות מתוך קברט או דראג.

• תיאטרון הפרינג' באר שבע – במסגרת פסטיבל הפרינג' הבינלאומי מוצגים לעיתים מופעים עם מבנה קולאז'י המזכיר רביו, המשלבים שירה, תיאטרון וקטעי פרפורמנס.

• תיאטרון הבית – תיאטרון עצמאי ביפו המארח מופעים ניסיוניים, לעיתים בעלי אופי רביו, כמו מופעי מוזיקה־פרפורמנס במסגרת חממות הפיתוח של המקום.

• המרץ2 – מרכז תרבות עצמאי בדרום תל אביב, שנוסד ב־2021. המקום מארח מופעים בין־תחומיים הכוללים תיאטרון, מוזיקה חיה ופרפורמנס, חלקם בנויים במבנה מקטעים המזכיר רביו.

• אנה לולו – בר־תרבות ביפו שאירח הופעות חיות, לעיתים בהשתתפות פרפורמרים המשלבים פרודיה, מוזיקה חיה והופעות דראג עם אופי קברטי.

• גילה וננסי – מסעדה ובר דראג בתל אביב, בבעלות איל שני, הקרויה על שם הטרנסג'נדריות גילה גולדשטיין וננסי שניידר. המקום מארח מופעים בסגנון קברט־רביו, הכוללים שירה, הופעות דמויות, והומור פרפורמטיבי.

מאפיינים

• מבנה – רצף קטעים קצרים הקשורים לנושא מרכזי אך לא לעלילה אחת.
• תוכן – משלב בידור קליל, שירים, פרודיות וסאטירה על אירועים אקטואליים.
• מופעים – מערכונים, שירה, פרודיה ומוזיקה חיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רביו בוויקישיתוף

• רביו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)