רבקה סולניט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבקה סולניט
Rebecca Solnit and Christian Bruno.jpg
לידה 24 ביוני 1961 (בת 57)
ברידג'פורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק היסטוריונית אמנות, עיתונאית, מחברת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מלגת גוגנהיים
פרס הספרות פא"ן אוקלנד ע״ש ג'וזפין מילס עריכת הנתון בוויקינתונים
rebeccasolnit.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבקה סולניט (באנגלית: Rebecca Solnit; נולדה ב-24 ביוני 1961) היא סופרת ומסאית אמריקאית הכותבת על מגוון רחב של נושאים וההקשרים בניהם, בין היתר על סביבה, גאוגרפיה, פוליטיקה, טכנולוגיה, תרבות ואמנות[1][2]. סולניט היא עורכת עצמאית ב"הארפרס מגזין" ובעלת טור קבוע.

ראשית חייה וחינוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולניט נולדה בברידג' פורט, קונטיקט, ארצות הברית לאבא היהודי ואמא קתולית אירית [3]. ב-1966, המשפחה עברה לגור נובאטו (Novato), קליפורניה, שם גדלה. "הייתי ילדה קטנה מוכה" היא סיפרה על ילדותה[4]. היא עזבה את התיכון, בכיתה י' והשלימה בעצמה את המבחנים המזכים בתעודת סיום תיכון. בגיל 17, סולניט נסעה ללמוד בפריז, צרפת אך, חזרה לקליפורניה לסיים את לימודיה באוניברסיטה המדינה של סן פרנסיסקו[5] היא קיבלה תואר שני מהמחלקה לעיתונאות של אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי ב-1984[6], ומאז 1988 היא כתבת עצמאית[7].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולניט לקחה חלק בפעילות בנושאי סביבה וזכויות אדם; בשנות השמונים היא לקחה חלק מתנועת המאבק בניסויים הגרעיניים במדבר נבדה ובשנות התשיעים הייתה פעילה, למען Western Shoshone, שבטים ילידיים שנאבקו על האדמות שלהם במערב ארצות הברית כפי שתארה בספרה Savage Dreams[8]. כן הייתה פעילה בתנועת המחאה נגד הגלובליזציה התאגידית בשנות ה-1990[9]. היא רואה באקטיביזם פוליטי חלק ממחויבויות אזרחיות שיש לאזרחים במדינה דמוקרטית[2][9]. בספרה Hope in the Dark, סולניט טוענת כי התנועה הסביבתית צריכה להושיט יד ולכרות בריתות עם קהילות כפריות משום, שלא פעם, הן הנפגעות העיקריות מהחלטות של הממשל המרכזי בנושאי איכות סביבה[9].

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולניט החלה את דרכה העיתונאית בתחילת שנות העשרים לחייה וכבר אז כתבה בתחומים מגוונים[2]. מאמרים וכתבות שלה הופיעו בפרסומים רבים בדפוס ובאינטרנט, כולל בגרדיאן והארפר של המגזין; בהארפר, סולניט היא האישה הראשונה, שכותבת באופן קבוע לטור הכורסא Easy Chair column שנוסד ב-1851. בין היתר היא כותבת גם בבלוג פוליטי TomDispatch[10] וב-LitHub[11].

סולינט היא סופרת של 15 ספרים וכן מאמרים רבים, קטולוגים מוזיאליים ואנתולוגיות. הספר A Paradise Built in Hell: The Extraordinary Communities that Arise in Disaster (תרגום מילולי: גן העדן שנבנה מהגהנום: הקהילות המדהימות שצמחו מהאסון) שיצא לאור ב-2009, החל כמאמר שפורסם בהארפרס מגזין ביום בו הוריקן קתרינה פגע חוף המפרץ. ההשראה לספר הגיע גם מרעידת האדמה לומה פריאטה (Loma Prieta), צפון קרולינה ב-1989[8].  

סולניט עוסקת בכתיבתה גם בהליכה ובהליכה לאיבוד. הליכה לתפיסתה היא אחת מהפתרונות להפחתת שינויי האקלים[9] והאטת קצב החיים המערבי[2]. היא מתייחסת גם לכתיבה של סופרים אחרים בנושא הליכה[2].  

סולינט זכתה פעמים במלגה מטעם הקרן הלאומית לאמנויות (National Endowment for the Arts), מלגת גוגנהיים ופרס מטעם מגזין Wired. כתיבתה זיכתה אותה בהכרה מצד מבקרי ספרות, מהאגודה לחקר תולדות הטכנולוגיה על תרומתה להנגשת נושאים מדעיים לציבור הרחב וכן מצד כתבי עת והקהל הרחב.

גברים מסבירים לי דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים מסבירים לי דברים הוא מאמר משנת 2008 שהיה הבסיס ליצירת המונח הסגברה. המאמר פורץ דרך בחשיפת ההנחה הסקסיטית שנשים צריכות הסברים, גם בנושאים שהן מבינות בהם. במאמר סולניט מתארת את חוויתה האישית שגבר מספר לה על ספר שהיא כתבה ומתקשה לקבל את העובדה שהיא הסופרת של אותו הספר שהוא מעולם לא קרא, אלא רק קרא את מאמר הביקורת עליו בניו יורק טיימס. המאמר מראה כי התופעה שגברים מסבירים לנשים היא תופעה נפוצה ונובעת מתוך הנחה של גברים שהם מבינים יותר מנשים, גם אם הן נשות מקצוע[12][13]. המאמר גברים מסבירים לי דברים הוא חלק מספר בעל אותו שם הכולל מספר מאמרים ומסות.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבקה סולניט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter Terzian (July–August 2007). "Room to Roam". Columbia Journalism Review. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2007. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 "The Believer - Interview with Rebecca Solnit". The Believer. 1 בספטמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2016. 
  3. ^ Susanna Rustin (29 במאי 2013). "Rebecca Solnit: a life in writing". The Guardian. 
  4. ^ Caitlin D. (4 בספטמבר 2014). "Why Can't I Be You: Rebecca Solnit". Rookie. 
  5. ^ Benson, Heidi (13 ביוני 2004). "Move Over, Joan Didion / Make room for Rebecca Solnit, California's newest cultural historian". SFGate.com (San Francisco). 
  6. ^ "Meet Our Alumni: College of Letters & Science - Authors". berkeley.edu. Regents of the University of California. 2010. 
  7. ^ "Rebecca Solnit". tupress.org. Trinity University Press. 2014. 
  8. ^ 8.0 8.1 BOMB Magazine — Rebecca Solnit by Astra Taylor, bombmagazine.org
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Martindale, Dayton (11 במרץ 2016). "Rebecca Solnit on Climate Change and How Political Activism Can Help Us Find Happiness". In These Times (באנגלית). ISSN 0160-5992. בדיקה אחרונה ב-6 בדצמבר 2016. 
  10. ^ Rebecca Solnit | Authors | TomDispatch, www.tomdispatch.com
  11. ^ Rebecca Solnit | Literary Hub, lithub.com
  12. ^ Rothman, Lily. "A Cultural History of Mansplaining". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2016. 
  13. ^ Solnit, Rebecca (19 באוגוסט 2012). "Why "Mansplaining" Is Still a Problem". AlterNet. בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2016.