רגישות ללקטוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רגישות ללקטוז
Lactose Haworth.svg
מבנה הלקטוז
שם בלועזית Lactose intolerance
ICD-10
(אנגלית)
E73.
ICD-9
(אנגלית)
271.3
OMIM
(אנגלית)
223100
DiseasesDB
(אנגלית)
7238
MedlinePlus
(אנגלית)
000276
eMedicine
(אנגלית)
med/3429 ped/1270 
MeSH
(אנגלית)
D007787
מפה של השכיחות העולמית של רגישות ללקטוז

רגישות ללקטוז (בלועזית: היפולקטאזיה, Hypolactasia) היא תסמונת קלינית המאופיינת בחוסר היכולת לעכל לקטוז בצורה מיטבית. הלקטוז הוא דו-סוכר המצוי בחלב ובמוצרי חלב שונים בכמויות משתנות.

עיכול הלקטוז מתבצע בעזרת האנזים לקטאז, המפרק את הסוכר לקטוז למרכיביו, גלוקוז וגלקטוז. בשל המחסור באנזים זה מגיע הלקטוז אל המעי הגס ומפורק שם על ידי חיידקים לחומצה לקטית, גז מתאן וגז מימן. החומצה הלקטית והלקטוז הבלתי מפורק גורמים למעי לספוח אליו יותר מים, דבר העלול לגרום לשלשול, ואילו המתאן והמימן יוצרים הצטברות גזים שעלולה לגרום נפיחות וכאבי בטן. תסמינים אלה נוצרים במערכת העיכול בלבד ואינם מערבים תגובה חיסונית, זאת בניגוד לאלרגיה לחלבון החלב שהיא תגובה אימונולוגית לאחד או יותר מחלבוני החלב.

המצב ניתן לאבחון קליני על ידי בדיקת רגישות ללקטוז, בדיקת נשימה למימן או בדיקת חומציות הצואה. רוב הרגישים ללקטוז יכולים לשתות ככוס חלב אחת ביום ללא תסמינים חריפים.[1] הלקטוז אינו גורם למחלה. הסימפטומים של אי-סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של מוצרי חלב ונעלמים עם הפסקת הצריכה.[2]

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-18%-15% מהאנשים סובלים מתופעה אחרת של רגישות ללקטוז (סוכר החלב), רגישות זו מתפתחת לרוב דווקא מגיל 15-14 ואילך. היא נובעת מירידה שחלה עם השנים בכמות האנזים לקטאז, שמפרק את הלקטוז ומאפשר את ספיגתו בגוף,[3] אולם, על פי מסקנות נייר העמדה של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH), שפורסם בפברואר 2010, מרבית האנשים בעלי ספיגה לקויה של לקטוז אינם סובלים מאי סבילות ללקטוז ברמה קלינית.[4] כמו כן, אנשים רבים המניחים שיש להם רגישות ללקטוז מייחסים בטעות מגוון הפרעות במערכת העיכול לרגישות ללקטוז, ולמעשה כלל אינם סובלים מספיגה לקויה של לקטוז. על כן, האומדנים לשכיחות התסמונת אינם עקביים ואינם מדויקים, מכיוון שחלקם מתבסס על דעתם האישית של האנשים ולא על סמך מידע רפואי אמין.[4]

רוב האוכלוסייה בישראל לוקה באי סבילות קלה ללקטוז, הסוכר אשר נמצא בחלב. רוב האנשים עם אי סבילות ללקטוז יכולים לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום מבלי לסבול מסימפטומים כלשהם. שכיחות התופעה בקרב האשכנזים והערבים גבוהה יותר מאשר בקרב הקבוצות האתניות האחרות.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מרבית היונקים האחרים, עד למהפכה החקלאית, גם האדם חדל ליצר לקטאז לאחר גיל הינקות. בחברות אנושיות שמעולם לא עברו מהפכה חקלאית בני האדם עדיין חדלים ליצר לקטאז כשהם עוברים את גיל הינקות, אולם בחברות שעברו מהפכה חקלאית ישנה ברירה טבעית לטובת פרטים ששומרים על יכולת לעכל חלב עד גיל מאוחר ואפילו במשך כל חייהם.

ילדים קטנים בדרך כלל אינם מפתחים תסמינים של רגישות ללקטוז. כלומר, רוב האנשים עם חסר בלקטאז חוו את תחילת התסמינים בגיל ההתבגרות ולאחריו. קיימות דרגות שונות של רגישות ללקטוז. רוב האנשים השייכים לחברה המערבית הסובלים מהתופעה מסוגלים לעכל מוצרי חלב וחלב בכמויות מדודות ומבוקרות. כך, לדוגמה, בעלי רגישות ללקטוז יכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או לחלופין כמויות קטנות של לקטוז, כגון אלו המצויות ביוגורט, בקוטג' ובגבינות קשות. מיעוט מבני אדם הסובלים מרגישות ללקטוז אינם מסוגלים כלל לעכל מוצרי חלב.

תורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלל הגן לרגישות ללקטוז הינו רצסיבי. התופעה נשלטת בלוקוס גנטי בודד חסר תאחיזה למין. כלומר, המודל המסביר את הורשת המחלה הוא המודל התורשתי הפשוט ביותר שנתגלה כבר על ידי גרגור מנדל.

המלצות לסובלים מרגישות ללקטוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים רבים עם רגישות אמיתית ללקטוז, או כאלה החושבים שהם סובלים מהתסמונת, נמנעים מצריכת מוצרי חלב. בשל כך, לרוב, הם צורכים כמות בלתי מספיקה של סידן וויטמין D, דבר העלול להשפיע על ירידה בצפיפות העצם, אוסטיאופורוזיס ובעיות בריאותיות נוספות.

מוצרי חלב מהווים את המקור החשוב והנגיש ביותר לסידן, ויטמין D, מגנזיום, אשלגן, ריבופלבין ורכיבי תזונה חיוניים אחרים שצריכה בלתי מספקת שלהם עלולה לגרום לנזקים בריאותיים כגון ירידה בצפיפות המינרלים בעצמות, אוסטיאופורוזיס והגדלה משמעותית של הסיכון לשברים ורככת. צריכת מוצרי חלב יכולה לסייע גם במניעת מחלות כמו סרטן המעי הגס, סוכרת ומחלות לב, בירידה בהתפתחות הפוליפים במעי הגס, בהורדת ערכי לחץ הדם, במניעת התסמונת המטבולית, ובהגדלת הייצור של חומצות שומן המסייעות בהפחתת הסיכון לדלקות.

המחסור בלקטאז שונה מאדם לאדם, ולכן כמות החלב או מוצרי החלב הגורמת לתסמינים היא אישית. ברוב המקרים, אנשים עם רגישות ללקטוז אינם צריכים להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי חלב. ההמלצות התזונתיות החדשות מעודדות אנשים עם רגישות ללקטוז לצרוך כ-12 גרם לקטוז ביום (שווה ערך לכוס חלב אחת), באמצעות צריכת חלב ומוצריו.

המלצות לשילוב מוצרי חלב בתפריט הסובלים מרגישות ללקטוז:[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. אם ניתן לצרוך לקטוז בכמות מוגבלת, מומלץ לפזר את המוצרים מכילי הלקטוז לאורך היום.
2. מוצרי חלב שיש בהם יחסית מעט לקטוז הם גבינות קשות, קוטג' ויוגורט. כמו כן קיים חלב דל-לקטוז.

  • כמויות לדוגמה של לקטוז במוצרי חלב:
כוס ‭200)‬ מ"ל) חלב 3%, 9‬ גרם לקטוז.
גביע לבן/גיל 3%, 7‬ גרם לקטוז.
100 גרם קוטג' 5%, 2.5‬ גרם לקטוז.
100 גרם גבינה בולגרית מעודנת 5%, 1.2‬ גרם לקטוז.
4 פרוסות גבינה צהובה 9% (100 גרם), 0.2 גרם לקטוז.

3. ניתן להשתמש באנזימים חיצוניים שיפרקו את הלקטוז, כמו כמוסות בשם 'לקטזין' שניתן ליטול לפני אכילת מזון שמכיל לקטוז או לפזר את תכולתן על מוצר החלב לפני האכילה. המינון הוא אישי.‏[5]
4. לאכול כמויות קטנות של חלב או מוצרי חלב בכל ארוחה. אם חשים בתסמינים לאחר שתיית כוס חלב, כדאי לנסות לשתות רק חצי כוס חלב, מספר פעמים במשך היום.
5. לבחור במוצרי חלב שמכילים פחות לקטוז, ביניהם: חלב דל לקטוז או נטול לקטוז, יוגורט, קוטג', גבינות קשות וגבינות שעברו הבשלה כגון גבינה שווייצרית, פרמזן וצ`דר.
6. לשלב את מוצרי החלב בארוחה מלאה. אכילת תערובת של מזונות גורמת לשחרור איטי של הלקטוז, דבר המקל על עיכולו.
7. לאכול מוצרי חלב פרוביוטיים, כמו יוגורט פרוביוטי. החיידקים הפרוביוטים מסייעים בפירוק הלקטוז ומקלים על עיכולו.
8. על אנשים שאין באפשרותם לאכול מוצרי חלב (למשל, אנשים עם אלרגיה לחלבון החלב) להשלים את צריכת הסידן ממקורות תזונתיים אחרים, למשל: ירקות עליים, פירות יבשים, טחינה, חלבה, מוצרי סויה, סרדינים.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. Heyman MB. Lactose intolerance in infants, children, and adolescents. Pediatrics. 2006;118:1279-86.
2. American Academy of Pediatrics. Optimizing bone health and calcium intake of infants, children and adolescents. Pediatrics 2006;117:578-85.
3. U.S. Department of Health and Human Services and U.S. Department of Agriculture. Dietary Guidelines for Americans, 2005. 6th Edition. Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office, January 2005. www.healthierus.gov/dietaryguidelines.
4. Wooten WJ, Price W. Consensus report of the National Medical Association. The role of dairy and dairy nutrients in the diet of African Americans. J Natl Med Assoc. 2004;96:5S-31S.
5. NIH Consensus Development Conference. Lactose Intolerance and Health, February 2010.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.