רואות מכאן את כל העולם

רואות מכאן את כל העולם
	עטיפת הספר
מידע כללי
מאת	יעל ישראל
שפת המקור	עברית
הוצאה
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד/ ספרי סימן קריאה
תאריך הוצאה	1997
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001781479

הרומן רואות מכאן את כל העולם הוא ספרה השני של הסופרת יעל ישראל. הוא ראה אור בסדרה "הכבשה השחורה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, בשנת 1997. הרומן נלמד מאז שנת 1998 בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב, בקורס של ד"ר רוני הלפרן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל הגדולה ורחל הקטנה, שתיהן בנות אחת עשרה, בונות לעצמן מקום חשאי ומוגן למשחקיהן. סיפורה של שנה אחת בחייהן, בפרבר בצפון תל אביב של ראשית שנות השבעים, הופך למעקב מדוקדק אחר התהוותה של פסיכיקה נשית במקום הקונקרטי שבו היא מתהווה.

שתי הרחלות (כך הן נקראות ברומן) בונות מנהרה דמיונית במקלט הבית, שם הן משחקות ומתחפשות לגיבורים ספרותיים מספרות הילדים; הן יוצרות קשר מיוחד עם השכנה, גברת קרייטרמן, קשישה ניצולת שואה שמטפלת בבתה שעדיין גרה עמה כאילו הייתה נסיכה, ובמקביל, הן מעריצות מרחוק את הבת, גברת נינה, אישה זוהרת בגיל העמידה שעובדת כדיילת אירועים על ספינת נופש של "צים", ומתייחסת לאמה כאילו הייתה משרתת.

במהלך אותה שנת התבגרות אינטנסיבית, במעבר שבין גיל החביון לראשית גיל הנעורים, חובות הרחלות את ההתבגרות המינית באמצעות חקירת מיניותן ומפגש עם המין השני. בתוך כך, נבחנים הסטריאוטיפים המגדריים השגורים בחברה, ומתרסקים בזה אחר זה.

רואות מכאן את כל העולם הוא רומן התבגרות עדין, החושף עולם פרטי, אינטנסיבי ופנטסטי, שאליו נמלטות הילדות ממציאות חייהן העוינת. אבל הלשון שבה כתוב הסיור המרתק הזה בתוככי הפסיכיקה הנשית הילדותית, מערבת בתוכה נקודות תצפית בלתי מתיישבות, לעיתים אפילו סותרות, החותרות תחת מראית העין של סיפור הנעורים ומגלות בו תובנות מפתיעות.

הפרשנות הפמיניסטית של הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרה גוף בלא נחת (מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013) כותבת ד"ר רוני הלפרן במאמרה על רואות מכאן את כל העולם: "סיפורה של יעל ישראל כותב פרק בהיסטוריה המצונזרת של נשים. הוא מאיר אותו באור יקרות מבלי להיכשל ברומנטיזציה שלו. הוא מזהה בפרק המטושטש והמחוק מהזיכרון הקולקטיבי של הנשים רגעים יקרים של סירוב לפטריארכיה, של מרי ושל חלומות שמתרוממים מעל למגבלות ולתנאי המקום והזמן. אבל הוא מתעכב גם סביב הקריסה חזרה לסדר, סביב ההתרחקות האלימה של נשים זו מזו, וסביב הפרידה העצובה מעצמן ומגופן שנכפת לתוך אידיאות של תקניות. בתוך כך הרומן מציע אפשרות מסעירה של כינון עצמי חריג, הפורץ את גבולות החלוקה המגדרית הנוקשה בין 'גבר' ל'אישה'."