רוברט דה פוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט דה פוי
אין תמונה חופשית
לידה 23 במרץ 1893
בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוגוסט 1960 (בגיל 67)
בריסל, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משפטן, עורך דין, שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה
  • חסיד אומות העולם
  • מסדר ואסה
  • קצין גבוה במסדר אורנז'-נסאו
  • מפקד במסדר המושיע
  • מסדר הפוניקס
  • מפקד בלגיון הכבוד
  • קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • קצין גבוה במסדר המלכותי עלווי
  • קצין גבוה במסדר לאופולד השני
  • מפקד במסדר לאופולד
  • מפקד במסדר האימפריה הבריטית
  • מפקד של מסדר הכתר הבלגי
  • מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם רוברט דה פוי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוברט דה פוי ( באנגלית: Robert Herman Alfred de foy ;23 במרץ 1893 - 15 באוגוסט 1960) היה שופט שלום, ראש שירות הביטחון הממלכתי הבלגי, מחסידי אומות העולם, שמנע את גירושם של כ-900 יהודים והציל את חייהם בתקופת השואה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט דה פוי היה בנם של ליאון דה פוי, עובד מדינה ואמו מתילדה מבית דה ווס. לרוברט היו שני אחים מרסל שהיה נשיא בית הדין לערעורים בבריסל ואחיו יוסף קצין בצבא הבלגי. בשנת 1919 אביו של רוברט ירש תואר אצולה ושינה את שם משפחתו מ"דפוי" ל"דה פוי".

בין השנים 1925–1929 שימש כמחליף הראשון של התובע הציבורי באנטוורפן.

לאחר מכן הוא הפך לסגן מנהל במחלקה לביטחון הפנים של בלגיה. מ־8 באוגוסט 1933, לאחר מותו הפתאומי של קודמו, הברון רנה בלטנס, הפך למנהל בפועל.

לאחר ששירת בצבא בלגיה במהלך מלחמת העולם הראשונה, החליט ללמוד משפטים וקיבל תואר דוקטור. הוא עבד כשופט בבית המשפט הצבאי בצבא הכיבוש הבלגי של חבל הרוהר.

בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־30 בדצמבר 1934 מונה לראש שירות הביטחון האזרחי הבלגי, במשרד לביטחון המדינה.

כאשר גרמניה פלשה לבלגיה רוברט דה פוי היה ראש ביטחון המדינה ולכן הוסמך להכין רשימה של בלגים קומוניסטים. בלגיה הכינה את הרשימה הזו מפני שרצתה לעצור את אותם קומוניסטים ולהעביר אותם למקום בטוח לפני שגרמניה תפלוש לבלגיה.

בשנת 1941 רוברט דה פוי התחתן עם פרנסואז דו מונצ'ו דה ברגנדל, אחותו של סגן התובע בבריסל במהלך המלחמה. הוא התגרש ממנה לאחר שנתיים בשנת 1943.

במאי 1940 בלגיה ביצעה מעצרים של אותם קומוניסטים שהיו ברשימה של דה פוי, בזמן הזה הגרמנים כבר פלשו לבלגיה ובסוף מאי 1940 בלגיה נכנעה לגרמניה. עם שובם של העצורים בקיץ 1940 נעצר רוברט דה פוי ועוד רבים נוספים על ידי הגרמנים והועבר לגרמניה, הם נעצרו מפני שהיו אחראים למעצרים שבלגיה ביצעה. הוא נחקר במשך כמה שבועות ולאחר מכן שוחרר והוחלט על ידי הממשל הגרמני להחזירו לתפקידו. רוברט דה פוי היה מחויב לשתף את הרשימה שהכין עבור ממשלת בלגיה עם הגרמנים ואז לרכז את אותם הקומוניסטים, רוב הרשימה כללה יהודים פליטים מגרמניה ומפולין.

ב-1 באוקטובר 1943 רוברט דה פוי החליף את גסטון שוינד כמזכיר הכללי של משרד המשפטים.[1]

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 לאחר מות גסטון שוינד הפך דה פוי למזכיר הכללי של משרד המשפטים. מיד עם כניסתו לתפקיד התחיל לפעול ביחד עם לאון פלאטו לשחרור יהודים שהושמו במעצר בעיר מכלן שבבלגיה ובכך מנע את גירושם מבלגיה. הוא פעל בניגוד להנחיות של הגרמנים שהפרו את ההנחיות הבינלאומיות. ב-15 באוקטובר 1943 כתב מכתב מחאה למושל הצבאי הגרמני גנרל פון פלקנהאוזן ובכך מנע את שילוחם של כ-900 יהודים, על סמך שייכותם ללאום הבלגי, גילם ( מתחת לגיל 65 או מתחת לגיל 18), מחלות קשות או נישואין לבן זוג מהגזע הארי.[2]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה בשנת 1946 נישא שוב לאלמנה בשם מרגריט טאלון אך גם ממנה התגרש לאחר שנתיים. רוברט דה פוי היה ערירי.

באפריל 1947 רוברט דה פוי מונה להיות שופט בבית המשפט הלאומי בעיר טנג'יר שבמרוקו.

בשנת 1947 חזר לבלגיה כדי לעמוד בראש שירות הביטחון של המדינה. בתפקיד זה כיהן עד שנת 1958.[3]

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 לדצמבר 1975 הכיר יד ושם ברוברט דה פוי כחסיד אומות העולם על עזרתו ליהודים בבלגיה הכבושה. הטקס התקיים בבריסל וכן ניטע עץ לכבודו בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]