רוז היילברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוז היילברון
Rose Heilbron
Rose Heilbron.jpg
לידה 19 באוגוסט 1914
ליברפול
פטירה 8 בדצמבר 2005 (בגיל 91)
איסלינגטון
מדינה הממלכה המאוחדת
ידועה בשל היותה האישה הראשונה בהרבה תחומים בחוק והמשפט האנגלי
השכלה אוניברסיטת ליברפול
עיסוק עורכת דין ושופטת
בן זוג דר נתנאל בורשטיין
צאצאים הילארי היילברון
פרסים והוקרה גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוז היילברון (באנגלית: Rose Heilbron, נולדה ב-19 באוגוסט 1914, נפטרה ב-8 בדצמבר 2005) הייתה יהודיה בריטית, שכיהנה כשופטת בבית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת. הקריירה שלה כללה הרבה הישגים ראשוניים בהיותה אישה - היא הייתה האישה הראשונה אשר קיבלה תואר ראשון בתחום המשפט באוניברסיטת ליברפול[1], האישה הראשונה אשר קיבלה את מלגת הקבלה ל"גרייז אין", אחת מבין שתי הנשים הראשונות אשר התמנתה לחברה במועצת המלך באנגליה[1], האישה הראשונה אשר הייתה עורכת דין ראשית בתיק רצח, השופטת במשרה חלקית הראשונה, השופטת הראשונה אשר כיהנה ב"אולד ביילי"[1], והאישה הראשונה הגיזברית ב"גרייס אין". בנוסף, הייתה האישה השנייה אשר התמנתה בתור שופטת בית המשפט העליון אחרי אליזבת' ליין (אנ').

חייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היילברון נולדה בליברפול, הצעירה בשתי בנותיהם של זוג יהודים, נלי ומקס היילברון. האם, נלי (לבית סאמרס) הייתה בתם של זוג מהגרים יהודים, מפולין וגרמניה והאב, מקס היה גם הוא בנם של זוג מהגרים יהודים, מגרמניה ומארצות הברית[2]. מקס היילברון היה מלונאי אשר נהג לארח פליטים - מהגרים יהודים[3].

היילברון התחנכה בבית הספר "בלבדיר" ואחר כך באוניברסיטת ליברפול, בה הייתה אחת משתי הנשים הראשונות לקבל תואר ראשון בתחום המשפט, בשנת 1935. היא קיבלה את מלגת הקבלה ל"גרייז אין" בשנת 1936, והייתה לאחת משתי הנשים היחידות אשר היו בעלות תואר שני בתחום המשפט, בשנת 1937. שנתיים לאחר מכן הורשתה לעסוק בדין בפועל בבית משפט ועל כן הצטרפה למחוז הצפוני ב-1940.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היילברון התמחתה בעיקר בתחומי דיני נזיקין, ודין פלילי. ניתן להניח כי עלייתה המהירה בדרגות בית המשפט מקורה בעובדה כי גברים רבים גויסו לצבא בעת מלחמת העולם השנייה, היות שבאותה עת הייתה עורכת דין למשך שש שנים.

היילברון שימשה בתור יועצת זוטרה במשפטו של שחקן הקריקט ההודי, לירי קונסטנטין, בשנת 1944 תחת השם "קונסטנטין נגד מלונות אימפריאל", לאחר שלא הורשה להיכנס למלון עקב צבע עורו. בשנת 1946, בתיק "אדמס נגד ניילור", היא ייצגה שני נערים אשר נפצעו בשדה מוקשים ברצועת החוף בין קרוסבי לסאות'פורת, כנגד קצין בצבא; הפנייה הכושלת לבית הלורדים תרמה לחקיקת חוק הליכי הכתר בשנת 1947.

עד 1946, היילברון לקחה חלק בעשרה משפטי רצח, ובשנת 1949, רק כמה חודשים לאחר הולדת ביתה, היא הייתה אחת משתי הנשים הראשונות אשר מונו ל"מועצת למלך" בתור עורכת דין (בעוד האישה השנייה הייתה הלנה נורמנטון). בגיל 34, הייתה היועצת למלך הצעירה ביותר מאז תומאס ארסקין בשנת 1783 כאשר היה בן 33[3]. היילברון נהייתה לדמות מוכרת, במיוחד בעיר הולדתה כאשר בשנים 1949-50 הייתה האישה הראשונה להוביל בתיק רצח. בתיק זה שימשה בתור עורכת דין, מטעם ההגנה, של הפושע ג'ורג' קלי אשר הואשם בירי על מנהל בית קולנוע "קמאו" בליברפול, שם התיק לעת נקרא "הרצח בקמאו". לכאורה קלי אמר כי הוא אינו רוצה שאישה תגן עליו בתיקו אך לאחר מכן הילל אותה על הגנתה עליו במשפט. הליך המשפט הביא לכך כי עיתון ה"דיילי מירור" נקב בהיילברון בתור אשת השנה. היילברון לא יכלה להציל את קלי מן הגרדום אך בית המשפט לערעורים ביטל את הרשעתו בשנת 2003.

הצלחותיה של היילברון בשנים 1950-1955 כוללות הגנה משפטית במשפט עבור ארבעה גברים אשר הואשמו בתליית ילד במהלך שוד, אשר במהלכו היא הצליחה להראות כי מות הילד היה תאונה. כמו כן, היילברון שימשה כעורכת הדין של לואיס בלום, עורך דין מהעיר הרטלפול, אשר הואשם ברצח הפילגש שלו במשרדו, אך בסופו של דבר הורשע בהריגה. לעומת זאת, בשנת 1953 היא כשלה בהוכחת חפותו של ג'ון טוד עבור רצח של מוכר בחנות בעיר איינטרי. היילברון הובילה מספר תיקים חשובים נוספים במהלך הקריירה שלה.

בנובמבר 1956 מונתה היילברון בתור שופטת במשרה חלקית בבית משפט מחוזי של העיר ברנלי והייתה האישה הראשונה שמונתה לתפקיד זה באופן רשמי. בשנת 1957 היא הייתה האישה הראשונה ששימשה כנציבה בבתי המשפט של אסיז. אליזבת' ליין מונתה לשופטת אישה ראשונה בבית משפט מחוזי בשנת 1962 ובבית משפט עליון בשנת 1965, אבל היילברון הייתה השופטת האישה הראשונה שמונתה בבית המשפט "אולד ביילי" בינואר 1972[1]. היילברון הפכה לשופטת מובילה במחוז הצפוני בשנת 1973 ולאחר מכן, הלכה בעקבות ליין בתור האישה השנייה שכיהנה כשופטת בבית משפט עליון בשנת 1974[3]. למרות הרקע שלה בתיקים פליליים, אשר היו מתאימים אותה באופן טבעי למחלקה זו בבית המשפט העליון, היא מונתה למחלקת משפחה וזכתה לתואר "עלמה" בעקבות זאת. היילברון הובילה מספר רב של תיקים פליליים בזמנה במחוז הצפוני[1] בין השנים 1979 ל-1982.

בשנת 1975, מזכיר המדינה, רוי ג'נקינז, מינה את היילברון לשופטת בוועדה בנושא חוקי אונס. הוועדה החליטה כי זהות מתלונני האונס תישאר חסויה, וכי הסנגור יהיה מוגבל בחקירתו של המתלונן בנוגע להיסטוריית חיי המין שלו במטרה לפגוע בפרופיל המשפטי שלו. בשנת 1976, הפכה לחברה עמיתת כבוד במכללת "ליידי מרגרט הול" אשר שייכת לאוניברסיטת אוקספורד[3].

בשנת 1968, הפכה לחברה ותיקה ב"גרייז אין", והייתה האישה הראשונה שהובילה אחת מ"אכסניות המשפט" כאשר הפכה לאמרכלית שלהם בשנת 1985. היילברון פרשה מתפקידה כשופטת בשנת 1988[3].

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחביביה כללו הליכה וגולף, והייתה חברה בארגון סורופטימיסט, ארגון בינלאומי של נשים בעלות מקצוע ונשות עסקים במטרה לקדם את מעמד האישה בעולם ומאבק למען זכויות אדם. היילברון זכתה לתואר אלופת כבוד בצבא הנשים הבריטי. דווח כי היילברון הייתה האישה הראשונה בליברפול שלבשה שמלת ערב באורך השוקיים[4].

בשנת 1945, היילברון התחתנה עם רופא אירי, ד"ר נתנאל בורשטיין (1905-2010). בורשטיין היה רופא יועץ בבית החולים בליברפול. הידע הרפואי של בורשטיין הועיל להיילברון בתיקים שונים במהלך הקריירה שלה. ביתה של היילברון, הילרי, שנולדה בשנת 1949, גם נהייתה לעורכת דין ובשנת 1987 מונתה לחברה במועצת המלכה, והייתה האישה ה-29 שזכתה בכבוד זה[5].

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היילברון ובעלה עברו מליברפול ללונדון כאשר מונתה לשופטת בבית המשפט העליון. היא נפטרה בבית אבות באיסלינגטון מדלקת ריאות ואיסכמיה מוחית, הותירה אחריה בעל ובת. ביוגרפיה של רוז היילברון פורסמה על ידי ביתה בשנת 2012.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Great Britain Advisory Group on the Law of Rape, & Heilbron, R. (1975). Report of the Advisory Group on the Law of Rape.‏
  • Auchmuty, R. (2014). Hilary Heilbron: Rose Heilbron: The Story of England’s First Woman Judge. Feminist Legal Studies, 22(2), 213-216.
  • Heilbron, H. (2012). Rose Heilbron: The Story of England’s First Woman Queen's Counsel and Judge. Bloomsbury Publishing.‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Paddy Shennan, Hilary Heilbron on writing the life story of her mother – the late Liverpool legal pioneer Dame Rose Heilbron, liverpoolecho, ‏2012-10-26
  2. ^ Rose Heilbron: The Story of England’s First Woman Queen's Counsel and Judge, ביוגרפיה שכתבה בתה, הילארי, הוצאת הארט, 2012
  3. ^ 1 2 3 4 5 Heilbron, Dame Rose (1914–2005), barrister and judge, Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
  4. ^ Obituary: Dame Rose Heilbron, the Guardian, ‏2005-12-13 (באנגלית)
  5. ^ Women at the Bar: an historical perspective, Counsel Magazine (באנגלית)