רומח אש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הציור הקדום ביותר הידוע כיום, שמופיע בו רומח אש.[1]

רומח אש הוא כלי ירייה שהומצא בסין, בין ראשוני כלי הנשק החמים בהיסטוריה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומח אש הקדום היה נשק דמוי רומח, שכלל רומח סיני מסורתי, שמחוברת אליו שפופרת מלאה באבק שריפה וקליע. ברגע הירייה, הרומח היה משחרר קליע קטן או חץ מורעל יחד עם הלהבה.

טווח הירי של רומח אש היה מטרים בודדים, בהיותו נשק מחובר לרומח מסורתי, היה זה כלי נשק קצר טווח, כאשר מטרת הירי נועדה לספק עדיפות בקרב פנים אל פנים.

תוך תקופה קצרה, ראו הממציאים את הערך של שפופרת אבק השריפה, ותיכננו רומח אש בנפרד מהרומח המסורתי.

דיאגרמות, איורים וספרים מהמאה ה-10, מראים רומח אש בשימוש צבאי, אבל השימוש היעיל ביותר ברומח אש היה בתחילת עד אמצע שושלת סונג, כאשר פלשו עמי הצפון לתוך סין.

כלי הנשק קצרי טווח האלו, שנועדו לשימוש חד פעמי היו פעמים רבות מוחזקים ליד חומות העיר, ונתנו למגנים הסינים עדיפות טקטית ופסיכולוגית, במיוחד בעת שנורו בצרורות. הם היו כלי נשק אידאליים נגד אויבים המנסים לפרוץ את חומות העיר, ועזרו להחזיק את האויבים מעבר לשער העיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומחי האש הראשונים נראו בסין במהלך המאה ה-10, ועד שנת 1260 לערך הם כבר התפתחו למגוון רחב של צורות ושימושים. למרות שהם בדרך כלל מוזכרים בשימוש של איכרים מורדים, חיילים סדירים של צבא סונג גם היו משתמשים בהם. הם היו זולים ונפוצים, והיו בשימוש כמה מאות שנים, ונשארו בשימוש זמן רב לאחר שושלת מינג. פיתוח אבק שריפה עבור רומחי אש, איכותי מספיק שיהיה ביכולתו לפצוע ואף להרוג על ידי הקליע, היו צעד מפתח בפיתוח רובים אמיתיים. כלי הנשק הזה סלל את הדרך עבור פיתוחים נוספים של כלי נשק מבוססים על אבק שריפה, והוא האב הקדמון הישיר של הרובים, התותחים המודרניים והרקטה.

מראי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Genius of China", Robert Temple

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]