רומנס הפעמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רומנס הפעמונים
The Miracle of the Bells
The Miracle of the Bells.jpg
כרזת הסרט
בימוי ארווין פיצ'ל
הופק בידי ג'סי לאסקי, וולטר מקוון
תסריט דוויט בודין, בן הכט
עריכה אלמו ויליאמס
שחקנים ראשיים פרד מקמורי, אלידה ואלי, פרנק סינטרה
מוזיקה קונסטנטין בקליניקוף
צילום רוברט ד'גראס
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה RKO עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה RKO
הקרנת בכורה 27 במרץ 1948
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רומנס הפעמוניםאנגלית: The Miracle of the Bells, 'נס הפעמונים') הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1948, שהופק באולפני RKO. הסרט בוים בידי ארווין פיצ'ל ונכתב בידי דוויט בודין ובן הכט. זהו אחד הסרטים האחרונים של סינטרה באולפני RKO לפני שעבר סופית לאולפני MGM.

הסרט מבוסס על ספרו רב המכר של ראסל ג'אני.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור נסב סביב אולגה טרסקובנה (אלידה ואלי), שחקנית מתחילה ממוצא פולני, ילידת העיר גלן ליון אשר בפנסילבניה. העיר קיבלה את הכינוי "עיר הפחם", הודות לתעשיית הפחם המפותחת השוכנת סביבה. אולגה מצליחה לעזוב את העיר המפויחת ועוברת להוליווד. לאחר ניסיונות כושלים מביאות אותה נסיבות יוצאות דופן לקבל את התפקיד הראשי בסרט העוסק בחייה של ז'אן ד'ארק. בחלק האחרון של הצילומים מתחילה אולגה להראות סימני מחלה קשה, ידידה סוכן התקשורת ביל דוניגן (פרד מקמורי) לוקח אותה לבדיקת רופא המודיע לו כי אולגה לקתה בשחפת וכי אין לה כל סיכוי להחלמה, מחלה זו נגרמה ככל הנראה מהאוויר המזוהם בעיר הולדתה. זמן קצר לאחר סיום העריכה נפטרת אולגה ממחלתה בבית החולים כאשר דוניגן לצידה. המפיק מרקוס האריס (לי קוב), רוצה לצלם את מחדש את הסרט עם שחקנית מפורסמת יותר, זאת מכיוון שאינו רוצה לקחת סיכון עם שחקנית שאינה ידועה ואינה יכולה לקדם את הסרט.

דוניגן מוכה הצער מחזיר את גופתה של אולגה לעיר הולדתה, לפי בקשתה האחרונה. בתחילה מסרבים אנשי העיירה למלא את בקשתה, עקב המוניטין המפוקפק של אביה שנחשב לנבל. אך דוניגן משכנע כנסיות בכל העיר "עיר הפחם", לצלצל בפעמוני הכנסייה שלהם לאורך שלושה ימים, כמחווה לשחקנית המתה. כמו כן הוא מבטיח לשלם להם על מעשיהם בהמחאות אותן אין לו כל סיכוי לכסות. כדי למלא את מבוקשה של אולגה נעזר דוניגן בכומר פול (פרנק סינטרה), שמנצל את הכרותו עם אנשי העיר ומצליח לשכנעם לסלוח לה על עברו של אביה ולמלא את בקשתה האחרונה. בעקבות צלצולי הפעמונים הבלתי פוסקים מתחיל להתעורר עניין ציבורי בשחקנית המתה ולאחר זמן קצר מבטיח האריס לדוניגן כי הוא יכסה את הבטחותיו הכספיות.

ביום ההלוויה מגיע קהל רב לחלוק כבוד אחרון לאולגה והכנסייה מתמלאת עד אפס מקום. הקהל הרב מתפלל ולפתע נשמע קול חריקה עז ושני הפסלים מסתובבים אט, אט על צירם ופונים אל ארונה של אולגה. קהל המאמינים מחשיב זאת כנס משמיים וזאת על אף שההסבר ההגיוני לכך הוא שעקב המשקל של הקהל הרב בכנסייה, האדמה נעה והזיזה את הפסלים עימה. האב פול רוצה להודות בכך בפני קהל המאמינים, אך דוניגן דוחק בו לבל יעשה כך וזאת כדי שהקהל לא יאבד את אמונתו המתחדשת. לאחר מקרה זה מחליט האריס, בחוסר רצון, לשחרר את הסרט לאקרנים והסרט הופך להצלחה עצומה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו זכה הסרט לביקורות רבות בידי מבקרי הקולנוע, לשיא הגיע השבועון "טיים", שבטור ביקורת חריף הכריז כי "הקדוש מייקל (אחד הפסלים) הולך לתבוע".[1]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,804617,00.html/ טור הביקורת באתר TIME (אנגלית)