רותי סלע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רותי סלע
לידה 1974 (בת 50 בערך)
ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
מקום לימודים
תחום יצירה וידאו ארט
פרסים והוקרה פרס האמן הצעיר (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
rutisela.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רותי סלע (נולדה ב-1974) היא אמנית וידאו ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלע נולדה בירושלים. סיימה לימודי אמנות ב"בצלאל" בהצטיינות ולמדה בתוכנית לתואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1999–2000 למדה אמנות ב-"Politecnica De Valencia" בספרד.

במהלך שנת 2011, הוזמנה סלע להתארח בתוכנית שהות האמן של Rijksakademie באמסטרדם, הולנד. בשנת 2012, פורסם ספר על עבודותיה של סלע במסגרת Steirischer Herbst, אוסטריה. יחד עם מעין אמיר ערכה סלע את הספר "מבוא למחשבה אקסטריטוריאליות", שראה אור בהוצאת פונקטום ניו יורק, בשנת 2016.

סלע מלמדת בפקולטה לאמנויות – המדרשה, במכללה האקדמית בבית ברל, בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, בבית הספר בסיס לאמנות ותרבות ובתוכנית התואר השני באמנות של האקדמיה בצלאל.

עובדת ומתגוררת בתל אביב.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של סלע משלבות שתי מסורות של קולנוע דוקומנטרי, באחת היא לוקחת עמדה של ״זבוב על הקיר״ בתוך הסיטואציה המצולמת ובשנייה היא דווקא לוקחת חלק משמעותי בבניית הסיטואציה. סלע מרבה לערב את דמותה שלה בתוך הסיטואציות שהיא מצלמת. רבות מעבודותיה של סלע עוסקות בתהליך הפקת עבודות אמנות, תוך תיעוד תהליך העבודה כעבודה עצמה.

עבודותיה נוצרות בתוך הגבול שבין קולנוע ווידאו ארט ומשלבות טכניקות משני המדיומים. סלע משתמשת בחומרי וידאו שהיא מצלמת בעצמה, אשר פעמים רבות מתבססים על ראיונות שהיא עורכת עם דמויות שונות, או כשהיא מתעדת את עצמה בתוך סיאוטאציות שונות. דרך מניפולציות שונות שמפעילה על מרואינייה סלע מתעדת ומתעסקת במערכים שונים של יחסי כוחות, פעמים רבות בהקשר של פוליטיקה ומיניות. עבודותיה הוצגו, בין היתר, בביאנלה של סידני, בביאנלה של איסטנבול ובמוזיאון ישראל.

עבודות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קבוצת קורדובה (פעלה בין השנים 2002 - 2006) - רומן באימבאיב, ליאור ווטרמן, יונתן לוי, שי-לי עוזיאל, רותי סלע וגלעד רטמן. קורדובה היא קבוצת אמנים בין-תחומית, המשלבת בפעילותה עבודות מיצב, וידאו, ציור ושירה. הקבוצה הפיקה והציגה בעבר שני סרטים, כשכל אחד מהחברים נוטל חלק בכתיבה, בבימוי, בהפקה, בצילום ובמשחק. ב"קורדובה" חברים שישה אמנים – ללא משנה או אידאולוגיה סדורה - שמוצאים עניין ושפה משותפים, הנוהגים בעקביות לקחת חלק זה בעבודתו של זה - בסרטי וידאו, הצגות תיאטרון, מיצבים או ערבי שירה.
  • מעבר לאשמה - הטרילוגיה (2003–2005) - פרויקט מתמשך המשותף לרותי סלע ומעין אמיר הכולל שלוש עבודות וידאו קצרות, המיועדות להקרנה בודדת. סלע ואמיר בוחנות מועדוני היכרויות, קובעות פגישות עיוורות עם בחורים מצ'אטים באינטרנט ומשלמות לזונה כדי שתצלם אותן יחד איתה בחדר מלון. בעבודות אלו השתיים מערערות את יחסי הכוחות בין מצלם למצולם, נשי וגברי ומתעסקות בקשר בין מיניות ומיליטריזם בזהות הישראלית.
  • אקסטריטוריה (2009) - פרויקט מתמשך של רותי סלע ומעין אמיר. הפרקטיקה של הפרויקט מתבססת על הפקת עבודות אמנות, מחקר, שיתופי פעולה ועוד. עבודות שנוצרו במסגרת הפרויקט ושיתופי הפעולה כוללים גופים כגון קדיסט בפאריס, HKW בברלין, הביאנלה של איחוד איי קומורוס במורוני, מוזיאון הסטדליק באמסטרדם וה-"New Museum" בניו יורק. על הפרויקט זכו השתיים בפרס כבוד לאמניות צעירות מטעם אונסק"ו.
  • איש המילים (2010) - עבודת וידאו באורך 35 דקות בה מתעדת רותי את מפגשה עם אביה, אותו לא פגשה שמונה שנים. העבודה מתארת את דמות האב, מעין פילוסוף רחוב כריזמטי, תוך כדי חשיפת מערכת היחסים המורכבת בינו לבין בתו האמנית.
  • מצור על דימויים (2015) גוף עבודות שיצרו מעין אמיר ורותי סלע במסגרת פרויקט אקסטריטוריה, מתמקד בצומת שבין החזותי, הפוליטי והמשפטי. העבודות חוקרות את הַקשרים בין תפישה חושית, סרבנות, צנזורה וטכנולוגיות מתקדמות ואת זיקותיהן לניסיונות לשלוט על דימויים.העבודות מעלות שאלות רבות כגון: כיצד הסתרת מידע משפיעה על החושים של אלו המחויבים לשמור על חשאיות לאורך זמן? מה הם גבולות השקיפות ככל שדברים אמורים באקטיביזם ובתיעוד? מה המשמעויות של מצב שבו דימויים העלולים להפליל את יוצריהם זוכים להגנה משפטית, ומחוזקים מחוץ לנראות ציבורית כאשר האפשרות להשתמש בהם כראייה, נשללת.
  • מרסיי ג'מילה (2019-2020) את עבודת הווידאו מרסיי ג'מילה יצרו רועי רוזן ורותי סלע יחד עם סטודנטים, כחלק מסדנה שהתקיימה בפקולטה לאמנויות- המדרשה, לאורך סמסטר, ובהזמנת חלל האמנות Triangle במרסיי. העבודה, שקיימת גם כסרט רציף, כוללת שלושה פרקים, ומוקרנת כמיצב בשלושה ערוצי וידאו: תשדיר פרסומת תיירותי לעיר מרסיי שמצולם כולו ביפו ומלווה בג'ינגל שהלחין עוזי רמירז; נאום שכתב רועי רוזן לראש העיר של מרסיי בגילומה של רותי סלע; ותיעוד של שיחות שהתקיימו עם הסטודנטים במהלך הסדנה, ובהן עלו שאלות על היחסים בין סטודנטים יהודים וערבים, על קולוניאליזם והלבנה של האלימות שמתרחשת בעזה, על האופן שבו אמנות עלולה לשמש כתעמולה ועל צנזורה באקדמיה. רוזן וסלע מציגים פורטרט סאטירי של העיר מרסיי, תוך שימוש בקלישאות ובסטריאוטיפים (הפרחים, הנמל, השקיעות, וכמובן – מרק הבויאבז), לצד עניין באספקטים קונקרטיים של העיר, כמו העובדה שזו עיר שבאופן חריג בני מיעוטים ומהגרים מתגוררים במרכז ההיסטורי שלה, או הדמיון בין שתי הערים הים תיכוניות – מרסיי ויפו. הם יוצרים הרחקה שמאפשרת להם להעלות שאלות על עניינים בוערים כאן – על חופש הביטוי באמנות ובאקדמיה ועל הגבול הדק בין שיתוף פעולה להתנגדות. העבודה הופקה בשיתוף Triangle France

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2021    ״תא צפייה״, חלל פרויקטים, גלריית פיין 3, תל אביב
  • 2021   ״But Ears Have No Lids״, מוזיאון וגאס ,PCAN, אוניברסיטת הפיליפינים
  • 2020    ״מרסיי ג׳מילה״, גלריית המדרשה, תל אביב
  • 2018    ״מחוץ לחוק״, לייב ארט, לונדון, אנגליה
  • 2017    ״דימויים כשלל מלחמה״, גלריה מירוסלב קרלג’ביק, זאגרב, קרואטיה
  • ״המשגות של סובייקטיביות״, מרכז לאמנות לאון, גואנחואטו, מקסיקו
  • 2015    "מצור על דימויים", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב. אוצרת: חן תמיר
  • מוזיאון סטדליק, SMBA, אמסטרדם. אוצר: ילה בויס
  • 2014    מוזיאון בת-ים, אוצר: יהושע סימון
  • 2013    "For the Record"' טרנזיט, פראג, צ'כיה. אוצרים: ויט הוונרק וזבינייק בלדארן
  • 2011    "BG-HOV-PWC",קדיסט, פריס, אוצרת: סנדרה טרדג'מן
  • גלריה 126, גאלווי, אירלנד
  • CAG, הגלריה לאמנות עכשווית, ונקובר, קנדה
  • 2010   1646, האג, הולנד
  • "El Palabrero", הגלריה של המדרשה, ת"א, אוצרים: גיא בן נר ובועז ארד
  • "Time to Dance",מניפסטה 8, ספרד, אוצרים: Tranzit
  • 2008    "Rare Medium", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2006    "קורדובה", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, אוצר: סרג'יו אדלשטיין

פרסים ומענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001: פרס המחלקה לאמנות בבצלאל-לבוגר מצטיין
  • 2002: מלגת קרן התרבות אמריקה ישראל
  • 2002: הקרן לתמיכה בווידאו-ארט של המרכז לאמנות עכשווית
  • 2003: פרס האמן הצעיר משרד החינוך
  • 2004: הקרן לתמיכה בווידאו-ארט של המרכז לאמנות עכשווית
  • 2006: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
  • 2008: קרן וולף על שם אנסלם קיפר
  • 2009: פרס VIDEO.IT/BJCEM - Skopje
  • 2011: פרס אונסק"ו הערכה לאמן צעיר
  • 2011: פרס עידוד היצירה משרד החינוך
  • 2011: מלגת קרן ביארטס אנגליה
  • 2011: מלגת קרן ארטיס
  • 2012: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
  • 2013: קרן מפעל הפיס לתרבות
  • 2013: קרן משפחת אוסטרובסקי
  • 2013: הקרן לתמיכה בווידאו-ארט של המרכז לאמנות עכשווית
  • 2014: פרס ראשון בתחרות לקולנוע נסיוני פסטיבל הקולנוע ירושלים
  • 2014: קרן רבינוביץ לאמנויות
  • 2014: קרן משפחת אוסטרובסקי
  • 2015: בוחרים אמנות 2–2015 מוזיאון תל אביב
  • 2015: מלגת ארטיס
  • 2015: קרן משפחת אוסטרובסקי
  • 2015: תמיכה בעבודה חדשה גלריית המדע, דבלין
  • 2015: תמיכה בעבודה חדשה מוזיאון אשדוד לאמנות
  • 2015: קרן בוחרים אמנות מוזיאון תל אביב
  • 2015: תמיכה בעבודה חדשה ניו-מוזיאון ניו יורק
  • 2016: קרן תמיכה בעבודה חדשה, פליקן-בומב, ניו אורלינס
  • 2017: קרן תמיכה באמנות, UCI Illuminations, קנדה
  • 2018: קרן מפעל הפיס לתרבות
  • 2017: קרן תמיכה באמנות, UCI Illuminations, קנדה
  • 2017: מלגת קרן ארטיס
  • 2018: פרס משרד התרבות לאמן וידאו בכיר
  • 2018: מלגת קרן ארטיס
  • 2019: קרן מפעל הפיס לתרבות
  • 2022: מלגת קרן ארטיס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רותי סלע בוויקישיתוף