רחמים רג'ואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחמים רג'ואן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1917
בגדאד, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1998 (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחמים רֶג'ואן (1917 – 1998) היה סופר, מורה ואיש צבא ישראלי ממוצא יהודי-עיראקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רג'ואן נולד ב-1917 בבגדאד שבעיראק וגדל במשפחה ענייה. בגיל 7 התייתם מאביו ואמו נאלצה להשכיר חדרים בביתה כדי לקיים את בנה ושתי בנותיה. לאחר שסיים את לימודיו התנדב לצבא העיראקי, ושימש בתפקיד אלחוטן. הוא סיפר שהיה פטריוט עיראקי, והסביר[1]:

במטכ"ל העיראקי רחשו, באותם ימים, אמון מלא בחיילים היהודים, ומחוץ לצבא, טבעו היהודים את חותם השפעתם בכל שטחי החיים. היהודים היו מיעוט מורגש מאוד בעיראק. ראשית, הם היו נתינים עיראקיים, ולא כמו היהודים בארצות אחרות במזרח התיכון, שהיו בעלי נתינויות זרות. אני זוכר שכאשר המלך מת — בכיתי. הוא היה המלך שלנו. לא הרגשנו זרים. להפך, היהודים שלטו על חיי המסחר של בגדד ובצרה. הם הפעילו את השירותים החיוניים של המדינה, הרכבות, הדואר, הבנקים‭.‬ הסרסורית המפורסמת היחה יהודיה, רופאים ומהנדסים רבים היו יהודים. פקידים רבים, בעסקים פרטיים ובמשרד הביטחון העיראקי היו יהודים. הפקידים של גדולי הסוחרים השיעים היו יהודים. הממונה על תקציב המדינה היה יהודי (כדורי אלייה‭ (‬ ראשי הממשלה הפקידו את כספם אצל בנקאי יהודי...

בהיותו אחראי על שיגור המברקים של המטכ"ל העיראקי, עשה טעות שגרמה לצבא אסון גדול. הוא נידון למוות בתליה אך הצליח לברוח לביירות. שם עבד תקופת מה אצל סוחר, מכר שבועונים ישנים ברחוב, עבד כמלצר בבית קפה והבריח סמים בשירות אנשי העולם התחתון של ביירות. כל אותו הזמן פעלה משפחתו לזיכויו, ולבסוף הצליחה, הוא חזר לעיראק ולשירות הצבאי, ואף שרת כקצין. אחרי שחררו מהצבא התחתן, ועבד כמורה[2].

בשנת 1951 עלה לישראל עם אמו ואשתו. בתחילה התגוררו באוהל במעברת באר יעקב ואחר כך בבדון בחולון[2].

רג'ואן שימש עובד צה"ל, תחילה כאלחוטן, ואחר כך עסק בהוראה של השפה והתרבות הערבית, שבמסגרת זו כתב ספרי הדרכה רבים. בשנת 1957 גם החל לכתוב ולתרגם תסכית ים עבור קול ישראל בערבית וכתב סיפורים קצרים בעיתון "אל-יום". בהמשך שימש מורה לערבית בתיכון קוגל[2].

לאחר ריאיון שנתן לשבועון "במחנה", על סיפור שירותו בצבא עיראק, הזמינה אותו ההוצאה לאור של משרד הביטחון לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו, "הבריחה מחבל התליה בעיראק", שיצאה לאור ב-1977[2].

בשנת 1984 פרסם את הספר "ג'וחא",אוסף סיפורים אודות הדמות העממית הידועה ביותר בפולקלור הערבי, אמרותיו השנונות ותעלולי המעשיות שלו.

בשנת 1985 פרסם את הספר "על גחלים", קובץ סיפורים העוסקים ברובם ביחסים האינטימיים שנוצרו בין חלק מיהודי עיראק לבין שכניהם המוסלמים. נושא נוסף בו דן הספר היה הנדוניה. מרגע שנולדה בת במשפחה יהודית-עיראקית, החלו הוריה להכין לה נדוניה, מאחר שבלי נדוניה לא היה לה סיכוי להתחתן. הנדוניה הייתה מורכבת מ־3 חלקים: "‬כלעה" — מתנה (סכום כסף הניתן לחתן המיועד לפני החתונה, כדי שיבסס את מעמדו ויקנה מתנות לארוסתו, ולפעמים כדי לתתו למועמד כדי שימש את אחותו שלו כנדוניה‭" (‬החוואס" - בגדים, כלים, רהיטים וכל הדרוש לביתו של הזוג הצעיר, ומוהר — סכום כסף במזומן או בנכסי דלא־ניידי. נערה שהוריה לא יכלו להמציא כספים אלה, כמעט לא היה לה סיכוי להתחתן. נערות עניות רבות לא נישאו כל ימי חייהן, כדי לשמור על כבוד המשפחה. אחרות מצאו גבר ערבי והתאסלמו או נהפכו לזונות[3].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבריחה מחבל התליה בעיראק, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1977
  • מילון כיס לתלמיד עברי ערבי, הוצאת מהות, 1981
  • ג'וחא, זמורה ביתן, 1984
  • על גחלים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1985
  • מילון ערבי עברי חדש, זמורה ביתן, 1985
  • חכמת ערב - 1001 משלים, אמרות ופתגמים ערביים, דביר, 1991

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]