ריתמיקון
הריתמיקון (באנגלית: Rhythmicon), המוכר גם בשם פוליריתמופון, היה מכונת התופים האלקטרונית הראשונה ("מכונת קצב", בשמה המקורי).
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחין האוונגארדי ותאורטיקן המוזיקה האמריקאי הנרי קוול עבד בשנת 1930 בשיתוף פעולה עם הממציא הרוסי לב סרגייביץ' טרמן בתכנון ובנייה של הריתמיקון החדשני. קוול רצה ליצור כלי, שיוכל לנגן בו יצירות בעלות תבניות קצב מרובות, שאינן אפשריות לביצוע על מקלדת אקוסטית או על כלי הקשה בידי נגן יחיד. ההמצאה, אותה השלים טרמן בשנת 1931, יכולה להפיק עד שישה-עשר מקצבים שונים - מקצב בסיס מחזורי על גובה צליל יסודי נבחר, וחמישה-עשר מקצבים במהירות גדלה והולכת, שכל אחד מהם קשור לאחד מן הצלילים העולים של סדרת הצלילים העיליים של גובה הצליל היסודי. בדומה לסדרת הצלילים העיליים עצמה, המקצבים מתקדמים במהלך אריתמטי, כך שלכל פעמה יחידה של הבסיס, הצליל העילי הראשון (אם הוא מנוגן) מושמע פעמיים, הצליל העילי השני מושמע שלוש פעמים, וכן הלאה. בשימוש במקלדת של המתקן, אפשר להפיק כל אחד משישה-עשר המקצבים בנפרד או בכל צירוף שהוא. קליד נוסף, השבעה-עשר במספר, מאפשר סינקופה לפי בחירה. הכלי מפיק צליל דמוי-הקשה בשימוש במערכת, לפי הצעת קוול, הכרוכה בהעברת אור דרך חורים ערוכים במעגל בסדרה של דיסקיות "גלגלי שיניים", לפני שהוא מגיע אל קולטני אור חשמליים.[1] זמן קצר לאחר מכן החליף לורנס האמונד את הטכנולוגיה האופטית-מכנית בטכנולוגיה מגנטית-מכנית, ויישם אותה באורגן ההאמונד הראשון בשנת 1935.
תצוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוול תכנן להציג את הריתמיקון באירופה. באוקטובר 1931, במכתב אל אייבס מברלין, אמר, "אני עוסק בהלחנה וסיימתי את הפרק השני של יצירתי לריתמיקון עם תזמורת, שניקולאס ישתמש בה בפריז בפברואר".[2] המלחין צ'ארלס אייבס, ידידו הקרוב של קוול, פנה אל טרמין בבקשה לבנות דגם שני של הריתמיקון לשימוש קוול ועמיתו, המנצח ניקולס סלונימסקי.
הריתמיקון הוצג לראשונה באופן רשמי ב-19 בינואר 1932 על ידי קוול והמחנך המוזיקלי והתאורטיקאי יוזף שילינגר בבית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק. שילינגר הכיר את טרמין משנות העשרים המוקדמות והתעניין במשך כל חייו בטכנולוגיה ומוזיקה.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אלברט גלינסקי, Theremin: ether music and espionage. Urbana and Chicago: University of Illinois Press, 2000 p.136. ISBN 0-252-02582-2
- ^ online
- ^ ThereminVox.Com, Lev Sergeivitch Termen: The Inventor of the Theremin, p. 3. "המכשיר הזה, ששני דגמים שלו קיימים, האחד ברשותו של קוול ואת השני נתן סלונימסקי לשילינגר - עורר עניין רב בשנת 1932 במהלך קונצרט מוקדם בבית הספר החדש למחקר חברתי בניו יורק." שילינגר רכש בסופו של דבר מכונה מקורית. אלמנתו של שילינגר תרמה את המכשיר למכון הסמיתסוני בשנת 1966.