רצח סטוליפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רצח סטוליפין
תאריך 14 בספטמבר 1911
מקום התיאטרון העירוני של קייב, האימפריה הרוסית
סוג התנקשות פוליטית
נשק אקדח בראונינג אוטומטי
הרוגים 1
מבצע פיוטר סטוליפין, דמיטרי בוגרוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר מפגעים 1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רצח סטוליפין בוצע ב-1 (14) בספטמבר בשנת 1911 כאשר נרצח פיוטר סטוליפין, יושב ראש מועצת השרים של האימפריה הרוסית, על ידי סוכן האוכרנה, דמיטרי בוגרוב. סטוליפין מת מפצעיו כעבור כמה ימים.

הירי של בוגרוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוצח סטוליפין, דמיטרי בוגרוב

בסוף אוגוסט 1911 שהה הקיסר ניקולאי השני עם משפחתו ושותפיו, כולל סטוליפין ואורחים זרים (כולל בוריס השלישי, יורש העצר הבולגרי) בקייב לרגל פתיחת האנדרטה לאלכסנדר השני לציון יום השנה ה-50 לביטול הצמיתות. ב-1 (14) בספטמבר 1911 הקיסר, בנותיו ושרים קרובים, סטוליפין ביניהם, צפו בהצגה "סיפורו של הצאר סלטן" בתיאטרון העירוני של קייב. באותה תקופה היה ברשות האוכרנה בקייב מידע כי מחבל הגיע לעיר במטרה לתקוף פקיד בכיר ואולי את הקיסר עצמו.[1] מידע זה התקבל מדמיטרי בוגרוב. במהלך ההפסקה השנייה של ההצגה "סיפורו של הצאר סלטן", שוחח סטוליפין על אודות התזמורת עם שר משק הבית הקיסרי, הברון ולדימיר פרדריקס ושר האדמות הרוזן פוטוצקי. לפתע התקרב בוגרוב לפיוטר סטוליפּין וירה פעמיים מהבראונינג שלו: הכדור הראשון פגע ביד, השני בבטן ופגע בכבד. ממותו המיידי של סטוליפין הציל צלב ולדימיר הקדוש. לאחר שניפץ אותו, הכדור שינה כיוון ללב. כדור זה פילח את החזה, חסם את הסרעפת והכבד. לאחר שנפצע, סטוליפין הצטלב, שקע בכורסה בכבדות ובבהירות, בקול שנשמע לא רחוק ממנו, אמר: "שמח למות בעד הצאר".[2][3]

מות סטוליפין[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטוליפין בארון מתים

כעבור יומיים נערכה בקתדרלת ולדימיר הקדוש תפילה חגיגית להחלמת סטוליפין. הקתדרלה הייתה צפופה, רבים בכו. הימים הבאים עברו בחרדה, הרופאים קיוו להחלמה, אך ב-4 בספטמבר בערב מצבו של סטוליפין הידרדר מאוד, הוא החל לאבד כוח, הדופק שלו החל להיחלש ובסביבות השעה 22:00 בערב ב-5 בספטמבר הוא מת.[4] סטוליפין בילה את הימים האחרונים בחייו ומת במרפאת האחים מקובסקי ברחוב מאלו-ולידימירסקאיה (הבית נשמר; הכתובת הנוכחית היא רחוב אולסיה גונצ'ר, בית מספר 33).

ההלוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העברת גופתו של סטוליפין מבית החולים של האחים מקובסקי
קבר סטוליפין (לאוורת קייב-פצ'רסק)

בצוואה שנפתחה של סטוליפין, שנכתבה הרבה לפני מותו, בשורות הראשונות נכתב: "אני רוצה להיקבר במקום שיהרגו אותי." הוראתו של סטוליפין בוצעה על ידי קרוביו: לאוורת קייב-פצ'רסק נבחרה כמקום מנוחתו הנצחי.

ב-9 בספטמבר נקבר סטוליפין בלאוורת קייב-פצ'רסק. כנסיית הטרפז, בה נערך טקס האשכבה, הייתה מלאת זרים עם סרטים לאומיים, הממשלה, נציגי הצבא והצי וכל המחלקות האזרחיות, רבים מהמועצה המדינית והדומה הממלכתית התכנסו במקום, יותר ממאה איכרים מהכפרים הסמוכים הגיעו. המצבה מקברו של סטוליפין בראשית שנות השישים של המאה העשרים הוסרה ונשמרה במשך שנים רבות במגדל הפעמונים במערות הרחוקות. אתר הקבר כוסה באספלט. המצבה שוחזרה במקומה המקורי בשנת 1989, בסיוע איליה גלזונוב.

החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשנותיו כסטודנט, בוגרוב היה מעורב בפעילות מהפכנית, נעצר מספר פעמים, אך שוחרר במהירות, הודות להשפעת אביו שהיה ידוע בחוגים העירוניים. בעיצומה של התסיסה המרדנית בקייב, הוא היה חבר במועצה המהפכנית של נציגי הסטודנטים ובמקביל ביצע עבודות חשאיות עבור המשטרה החשאית. לדברי ראש מחלקת הביטחון של קייב, ניקולאי קוליאבקו, בוגרוב בגד במהפכנים רבים, מנע פעולות טרור וכך זכה באמונו ובאמון המשטרה.

בוגרוב נשלח היישר מהתיאטרון למבצר קייב "הקפוניה האלכסונית", שם נכלא בבידוד. עם זאת, נסיבות ניסיון ההתנקשות מצביעות על כך שהרצח התאפשר בגלל רשלנות המשטרה החשאית, הדומה לכוונת זדון. גזר הדין מוות בוצע במהירות רבה ב-13 בספטמבר.

ההיסטוריה של המקרה יוצא הדופן הזה עדיין רצופה חוסר ודאות. אף מפלגה פוליטית לא קיבלה אחריות לרצח זה. הגרסה הנפוצה ביותר הייתה שכסוכן משטרתי חשאי, לאחר שנחשף על ידי המהפכנים, נאלץ להרוג את סטוליפין. על כך מעיד בעקיפין המידע שהופיע בעיתונות על הופעתו בקייב ערב רצח טרוצקי. לפי אחת הגרסאות, ניסיון ההתנקשות אורגן בעזרת האוכרנה. בעיקר משום שהכרטיס לתיאטרון[5] הונפק לבוגרוב על ידי ראש מחלקת הביטחון בקייב ניקולאי קוליאבקו בהסכמת פאבל קורלוב מבלי שבוגרוב הושם תחת מעקב.[6] על פי גרסה אחרת, קוליאבקו הוטעה על ידי בוגרוב.[6] על פי זיכרונותיו של מושל קייב, אלכסיי גירס, ביטחונו של סטוליפין בעיר אורגן בצורה גרועה ביותר.[7]

כדי לחקור את נסיבות המקרה מונתה ועדה של הסנאט בראשותו של הסנאטור מקסימיליאן טרוסביץ'. בראשית 1912 הועברו תוצאות הוועדה, שנכתבו על גבי 24 כרכים, למועצת המדינה. הדו"ח העלה את נושא "עודף וחוסר המעש של השלטון, שהיו לו השלכות חשובות מאוד" וקרא לסגן השר קורלוב, סגן המנהל וריגין, ראש משמר הארמון ספירידוביץ' וראש מחלקת הביטחון בקייב קוליאבקו כאשמים. חוסר המעש התבטא ביחס פסיבי כלפי בוגרוב, שאיש לא בדק ובעובדה שלמרות התראות חוזרות ברורות הוא הוכנס לתיאטרון. כתוצאה מכך, אנשים אלה הובאו לחקירה ראשונית כנאשמים. הנהגת החקירה הופקדה בידי הסנאטור ניקולאי שולגין. במהלך החקירה אמר קורלוב כי "לא עשיתי הוראה מיוחדת לקוליאבקו לקבוע מעקב אחר אישיותו של אלנסקי (שם בדוי של הסוכן בוגרוב), מתוך אמונה כי ראש מחלקת הביטחון אינו יכול להחמיץ טכניקת חיפוש אלמנטרית שכזו."

באופן לא צפוי, בראשית 1913 נסגר התיק בהוראת ניקולאי השני.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לסטוליפין בקייב. נהרסה בשנת 1917

ב-7 בספטמבר הציעו כמה מחברי הדומה וחברי זמסטבו המקומית להקים אנדרטה לסטוליפין בקייב. הם החליטו לגייס כספים באמצעות תרומות. התרומות הגיעו כל כך מהר, שממש שלושה ימים אחר כך נאסף בקייב לבדה סכום שיכול לכסות את עלויות האנדרטה. שנה לאחר מכן, ב-6 בספטמבר 1912, נחשפה אנדרטה באווירה חגיגית בכיכר ליד הדומה העירונית, ברחוב חרשצ'אטיק. סטוליפין מוצג כשהוא נואם ומילותיו הידועות "אתם צריכים תהפוכות גדולות - אנחנו צריכים את רוסיה הגדולה" מגולפות על האבן, כשבצד הקדמי של האנדרטה היה הכיתוב: "העם הרוסי לפיוטר ארקדייביץ' סטוליפין."

האנדרטה נהרסה ב-16 במרץ (29) 1917, שבועיים לאחר מהפכת פברואר.[8][9]

מרופדת בקטיפה אדומה, הכורסה מספר 17 מהשורה השנייה של יציעי התיאטרון העירוני של קייב, לידה נהרג סטוליפין, נמצאת כיום במוזיאון להיסטוריה של משרד הפנים בקייב.

רחוב מלובלדימירסקאיה, שם נפטר סטוליפין, שונה לשם סטוליפּינסקאיה. במהלך המאה ה-20 שונה שמו של רחוב זה שש פעמים נוספות וכעת הוא נקרא רחוב אולסיה גונצ'ר.

מאז 2012, במוסקבה ניצב פסל של פיוטר סטוליפין, מול בניין ממשלת רוסיה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Протокол допроса подполковника Н.Н. Кулябко". сайт www.hrono.info. 2.11.1911. בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2011.  Check date values in: |date= (עזרה)
  2. ^ "Столыпин Петр Аркадьевич". сайт www.hrono.info. אורכב מ-המקור ב-2011-08-10. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2011. 
  3. ^ http://www.ruthenia.ru/logos/number/56/10.pdf
  4. ^ "Тайна убийства Столыпина". сайт www.hrono.info. אורכב מ-המקור ב-2011-08-10. בדיקה אחרונה ב-26 בינואר 2011. 
  5. ^ "Билет Богрова в Киевский городской театр на спектакль". сайт rusarchives.ru. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2011. 
  6. ^ 1 2 Арон Аврех. "Глава VII. Выстрелы в Киеве. Банда четырёх". сайт scepsis.ru. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2011. 
  7. ^ "Протокол допроса киевского губернатора А.Ф. Гирса". сайт www.hrono.info. 20.09.1911. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2011.  Check date values in: |date= (עזרה)
  8. ^ "Памятник П.А. СТОЛЫПИНУ". сайт "Вашъ Кіевъ". אורכב מ-המקור ב-2011-09-11. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2011. 
  9. ^ "Этот день в истории: В Киеве исчез памятник, спущен на воду «Метеор»". сайт for-ua.com. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2011.