רקוויאם (דבוז'אק)
הרקוויאם ברה מינור של דבוז'אק (אופוס 89), היא יצירה פרי עטו של המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק לטקסט הרקוויאם הקתולי. היצירה מיועדת לתזמורת מלאה, מקהלה ולארבעה סולנים: בס, טנור, אלט וסופרן. הרקוויאם הולחן בשנת 1890.
חיבור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה הוזמנה מדבוז'אק לפסטיבל המוזיקה בברמינגהאם בשנת 1888, אולם בשל העובדה שדבוז'אק היה עסוק באותה עת ביצירות אחרות הוא כתב את הרקוויאם רק שנתיים מאוחר יותר. היצירה הועלתה על במה לראשונה ב-9 באוקטובר 1891 בברמינגהאם, בניצוחו של המלחין עצמו.
היצירה כבר בהלחנתה נועדה לאולמות הקונצרטים ולא לכנסיות, ואכן ממעטים להשמיע אותה במיסות בכנסיות, אך היא מושמעת רבות בקונצרטים קלאסיים.
הרכב ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה נכתבה לתזמורת גדולה הכוללת:
- כלי קשת - כינורות ראשונים ושניים, ויולות, צ'לים וקונטרבסים.
- כלי נשיפה - פיקולו, שני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, קלרינט בס, קרן אנגלית, שני בסונים, קונטרבסון, ארבע קרנות יער, ארבע חצוצרות, שלושה טרומבונים (שני טנור ואחד בס) וטובה אחת.
- כלי הקשה - טימפני, טם טם ופעמון.
- עוגב.
- נבל (באופרטוריום ובהוסטיאס בלבד).
בנוסף כוללת היצירה מקהלה בת ארבע קולות (בס, טנור, אלט וסופרן) וארבעה סולנים: בס, טנור, אלט וסופרן.
אורך היצירה בביצוע סטנדרטי הוא קצת יותר משעה וחצי.
סדר הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Requiem aeternam
- Graduale
- Dies irae
- Tuba mirum
- Quid sum miser
- Recordare, Jesu pie
- Confutatis maledictis
- Lacrimosa
- Offertorium
- Hostias
- Sanctus
- Pie Jesu
- Agnus Dei
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עדה ברודסקי (עורכת), ספר הליטורגיקה, (מילים לצלילים חלק ד'), ירושלים: הוצאת כרמל, תשע"ג, עמ' 204-211.
בקרת זהויות  |
|
|---|