רק כשאני צוחקת
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | מחזה של ניל סיימון |
|---|---|
| בימוי | גלן ג'ורדן |
| הופק בידי | ניל סיימון, רוג'ר רוטשטיין |
| תסריט | ניל סיימון |
| עריכה | ג'ון רייט |
| שחקנים ראשיים |
כריסטי מקניקול מרשה מייסון ג'יימס קוקו ג'ואן האקט |
| מוזיקה | דייוויד שייר |
| צילום | דייוויד וואלש |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Rastar  |
| חברה מפיצה | סרטי קולומביה |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 23 בספטמבר 1981 |
| משך הקרנה | 120 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
דרמה קומית |
| הכנסות | 25,524,778 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 onlywhenilaugh |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
רק כשאני צוחקת (באנגלית: Only When I Laugh) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמה קומית משנת 1981 בבימויו של גלן ג'ורדן, עם מרשה מייסון, כריסטי מקניקול, ג'יימס קוקו וג'ואן האקט בתפקידים הראשיים.
התסריט נכתב על ידי ניל סיימון והוא מבוסס על המחזה שלו "גברת הזנגביל" (אנ') משנת 1970. העלילה היא על שחקנית מכורה לאלכוהול, על יחסיה הבעייתיים עם בתה בת ה-16 אותה הזניחה שנים רבות ועל שני ידידיה שעוזרים לה בעת צרה - אשת חברה שפוחדת להזדקן ושחקן הומו מובטל.
מרשה מייסון הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.
ג'יימס קוקו היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ולפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע.
ג'ואן האקט הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר וזכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.
כריסטי מקניקוול הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.
שם הסרט הוא מהתשובה שנותנת פולי לג'ורג'יה לשאלה "האם את מודאגת" היא עונה "רק שאני צוחקת".
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ורג'יה היינס (מרשה מייסון) היא שחקנית תיאטרון ותיקה שמשתחררת ממוסד לגמילה מאלכוהול לאחר שלושה חודשי אשפוז. בבית מחכים לה שני חברים אמיתיים - ג'ימי פרינו (ג'יימס קוקו), שחקן הומו מובטל המתפרנס מעבודות מזדמנות, וטובי לנדאו (ג'ואן האקט), אשת חברה עשירה ומטופחת שדואגת לחיצוניותה מחשש שבעלה ינטוש אותה.
ג'ורג'יה היא גרושה, בתה פולי (כריסטי מקניקול) היא בת 16 וגרה עם אביה ואמה החורגת. פולי מבקשת לגור עם אמה במשך שנה עד שתלך לקולג'. ג'ורג'יה חוששת מכך אך לבסוף מסכימה.
בתחילה הכל הולך יפה. הן מסתובבות במנהטן קונות בגדים וסועדות במסעדה. צעיר בשם דון (קווין בייקון) יושב לידן וחושב שהן שתי אחיות.
דייוויד דיוק (דייוויד לאו) היה הידיד האחרון של ג'ורג'יה והוא מציע לה תפקיד ראשי במחזה שכתב. לאחר היסוסים מקבלת ג'ורג'יה את ההצעה ומתחילה בחזרות.
המצב מידרדר - בעלה של טובי נטש אותה, ג'ימי שקיבל תפקיד בתיאטרון פוטר לטובת שחקן צעיר יותר וג'ורג'יה חוזרת לשתות אלכוהול.
ג'ורג'יה נכנסת לבר ומתחילה לשתות נטפל עליה גבר שעוקב אחריה בחוץ ומתקיף אותה והיא מצליחה לברוח ממנו כשפניה זבות דם.
פולי מטפלת בה אך ג'ורג'יה אומרת לה כי אינה יכולה לטפל בה וכי מוטב שתחזור לאביה. הן נפרדות בחיבוק ונשיקה ופולי מבקשת ממנה שתצטרף אליה ולאבא במסעדה.
ג'ורג'יה מהססת אבל לבסוף מגיעה למסעדה חבושה במשקפיים גדולים כדי להסתיר את הפציעה והיא מתקבלת בשמחה על ידי פולי והאבא.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| כריסטי מקניקול | פולי היינס | |
| מרשה מייסון | ג'ורג'יה היינס | שחקנית |
| ג'יימס קוקו | ג'ימי פרינו | שחקן |
| ג'ואן האקט | טובי לנדאו | |
| דייוויד דיוק | דייוויד לאו | מחזאי |
| קווין בייקון | דון |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"רק כשאני צוחקת", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"רק כשאני צוחקת", באתר AllMovie (באנגלית)
"רק כשאני צוחקת", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"רק כשאני צוחקת", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"רק כשאני צוחקת", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון ל"רק כשאני צוחקת", באתר יוטיוב
- רק כשאני צוחקת, באתר TCM
