רשימת המתנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רְשִׁימַת הַמְתָּנָה היא רשימה של אנשים הממתנים לקבלת שירות או טיפול, שאין אפשרות לקבלו מיד, בשל ביקוש העולה על ההיצע.

רשימת המתנה מכילה את המידע האישי של הלקוחות או המשתמשים שטרם קיבלו שירות, תוך התחשבות בזכות לפרטיות. אם לא ניתן לשמור על רשימות המתנה מסיבות ארגוניות, ייווצרו תורים.

עקרונות ארגוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימות המתנה נשמרות כחלק מניהול תהליכים עסקיים הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי, ברגע שלא ניתן לשרת מיד את כל האנשים שזקוקים לשירות. מארגני רשימות ההמתנה אינם מחויבים לפעול לפי סדר הרשימה. המארגנים יכולים לקבוע את סדר העדיפויות לפי שיקול הדעת או קריטריונים שנקבעו מראש.

בבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר ההמתנה לרופא הוא יישום ארגוני של רשימת המתנה. מטופלים מתאספים בו עד שמגיע התור שלהם.

בבתי חולים, סדר העדיפות מתבסס על מצב המטופלים, כאשר ניתוחים דחופים מבוצעים באופן מיידי, ואילו ניתוחים לא חיוניים נמצאים ברשימת המתנה.[1] גורם שמגביל מאוד את רשימת ההמתנה בבתי החולים הוא מספר מיטות האשפוז.[2]

בתעופה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעופה אזרחית, רשימות המתנה הן רשימות נוסעים שנוצרו עבור חברות תעופה במהלך הרישום לטיסה, אשר נדרשים לוותר על הטיסה או לא להופיע.[3] במקרה של סטנד ביי (אנ'), לאחר שזמן הרישום לטיסה הסתיים, חברות התעופה יכולות למכור במחיר נמוך או לתת מושב לנוסעים ללא הקצאת מושב שממתינים בשער העלייה למטוס. כאשר ישנו ביקוש גבוה למושבים בטיסה, רשאית חברת התעופה ליצור רשימת המתנה, כאשר לקוחות עם סטטוס נוסע מתמיד או עובדי חברת התעופה יכולים לקבל עדיפות.

חדר ההמתנה בשדות תעופה, כמו חדר ההמתנה לרופא, הוא יישום ארגוני של רשימת המתנה. הנוסעים מתאספים בו עד שנקראים לעלות למטוס.

רשימות המתנה בשירות הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון השוויון הכללי חל על רשימות המתנה ציבוריות, כך שתתאפשר ביקורת שיפוטית על קיום רשימות ההמתנה. זה חל במיוחד על קבלה לאוניברסיטאות,[4] קבלה לגני ילדים,[5] לתרום איברים[6] או לקבלת זיכיון.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Johann-Matthias von der Schulenburg/Wolfgang Greiner, Gesundheitsökonomik, 2007, S. 78
  2. ^ D J Worthington, Queuing Models for Hospital Waiting Lists, in: Journal of he Operational Research Society 38 (5), 1987, S. 414
  3. ^ Walter Linden (Hrsg.), Dr. Gablers Verkehrs-Lexikon, 1966, Sp. 1739
  4. ^ BVerfG, Beschluss vom 3. April 1974, Az. 1 BvR 282/73; 1 BvR 305/73; - Bonus-Malus-Regelung
  5. ^ VG München, Beschluss vom 4. Oktober 2010
  6. ^ Stellungnahme des Europäischen Datenschutzbeauftragten zum Vorschlag für eine Richtlinie des Europäischen Parlaments und des Rates über Qualitäts- und Sicherheitsstandards für zur Transplantation bestimmte menschliche Organe, ABl. C 192 vom 15. August 2009, S. 6–13