הזכות לשוויון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הזכות לשוויון משמעה שוויון בזכויות ובחובות בחברה, ללא הבחנה לפי קריטריונים לא רלוונטיים, שעשויים לכלול גזע, מין, גיל, שפה, לאום, דת, נטייה מינית, השקפה פוליטית ואידאולוגיה. במדינות רבות בהן קיימת זכות לשוויון ישנן מחלוקות פוליטיות ומשפטיות לגבי רשימת הקריטריונים שיש לכלול בה. כך לדוגמה, רק בחלק מן המדינות הדמוקרטיות קיים איסור אפליה בשל נטייה מינית או בשל היותו של אדם בעל מוגבלות, וגם במדינות שבהן קיים איסור כזה, פרטיו אינם אחידים.

קיום הזכות לשוויון במדינות הדמוקרטיות משמעותו קיום התנאים הבאים:

  • בחקיקה - חוקי המדינה יקבעו יחס זהה ושווה לכל אדם ללא משוא פנים, כך שלא תהיה העדפה או פגיעה של החוק באדם או קבוצה כלשהי, בשל גורמים בלתי רלוונטיים כמו: גזע, מין, דת, השקפה פוליטית או אידאולוגיה.
  • באכיפת החוק - את החוק יאכפו רשויות השלטון כך שהשוויון המובע בחוקי המדינה ימומש הלכה למעשה, כלומר בעת מגע בין האדם לרשויות השלטון יעניקו האחרונים לכל אדם יחס זהה, כך שבמקרים זהים, מבחינת הגורמים הרלוונטיים, יינתנו זכויות, חובות ופסקי דין זהים.

הזכות לשוויון משמעה שיש לתת יחס שווה לאנשים בעלי תכונות רלוונטיות זהות. יחס שונה לאנשים בעלי תכונות שוות על רקע שאין לו קשר ענייני (כגון על רקע גזעני) אסור על פי חוק ומכונה אפליה פסולה. על פי פרשנות מורחבת, החובה לכבד זכות זאת חלה לא רק על רשויות השלטון, אלא גם על גופים פרטיים חלה החובה להתייחס באופן שוויוני לאנשים. כך לדוגמה, אי קבלת אדם לעבודה על רקע מין, גזע ודת כאשר נתוניו מתאימים לעבודה - אסורה בישראל על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

מקרים בהם מותרת סטייה מעקרון השוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת, ישנה לעיתים סטייה מעקרון השוויון מתוך הכרה כי ישנם פרטים או קבוצות שזקוקים ליחס מיוחד מכיוון שיש להם צרכים מיוחדים או מצב המצדיק מתן יחס שונה להם. ישנם שני מקרים מוגדרים לסטייה מעקרון השוויון והם:

  • הבחנה - קבוצות בעלי צרכים מיוחדים או מצב מיוחד מקבלים יחס שונה מצד החוק, מתוך התייחסות למצבם וצורכיהם. למשל: נכים, זקנים, נשים לאחר לידה המקבלות חופשת לידה וכדומה. היחס השונה יכול להיות בצורה של העדפה (כמו הטבות מס, קצבאות, זכויות חנייה לרכב, המלווה לעיתים אף בתנאים מפלים, כגון, חיוב פרישה מעבודה).
עם זאת, אפשר לומר שהענקת זכויות לנכים ולנשים לאחר לידה אינה מהווה פגיעה בזכות לשוויון כי ההבדלים בזכויות נובעים מסיבה רלוונטית, אולם, אבחנה בזכויות בשל מין בלבד או מסיבות גיל בלבד (אי מתן זכות הצבעה עד גיל 18 או 21, מתן הטבות וזכויות לזקנים בהגיעם לגיל מסוים) אינה נובעת מסיבה שהיא רלוונטית לכל אדם ספציפי, אלא, משיקולי נוחות על בסיס סטטיסטי (שאולי נובעים מרלוונטיות לגבי רוב האנשים, אך לא לגבי כולם).
  • העדפה מתקנת - ישנן קבוצות או אוכלוסיות שלמות שהופלו בעבר ונמנעו מהן זכויות שוות, ולכן נוצר פער ברמתן הכלכלית-חברתית מול שאר החברה, לדוגמה האפרו-אמריקאים בארצות הברית הופלו במשך עשרות שנים לרעה על ידי חוקים מפלים ויחס אי שוויוני על רקע גזעני, לכן ניתנת להם עדיפות בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה על פני לבנים בעלי נתונים זהים. עוד על נושא זה ניתן לקרוא במאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות. ההעדפה המתקנת היא זמנית ומטרתה היא צמצום הפערים וכאשר אלו יצומצמו תופסק העדפה המתקנת.
יש המתנגדים להעדפה מתקנת וטוענים שהיא מקטינה את הרצון של חברי הקבוצה להתאמץ להגיע להישגים אישים, יוצרת תלות רבה של הקבוצה במדינה ולכן עלולה לגרום לתביעות נוספות שלהם מהמדינה. בנוסף טוענים שהאפליה המתקנת, יוצרת אפליה פסולה כלפי שאר האזרחים. למשל לבן אמריקאי עלול שלא להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה מכיוון שמקומו יינתן לאפרו-אמריקאי בגלל העדפה מתקנת.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל ... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". עם זאת, הזכות לשוויון אינה מופיעה בחוקי היסוד, ובפרט הושמטה במכוון מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, העוסק בזכויות האדם.

בפסקי דין שונים פסק בג"ץ שהזכות לשוויון קיימת מכוח עקרונות כלליים, גם בלי שתיקבע בחוק. דוגמאות:

  • בשנת 1969 כתב שופט משה לנדוי, בבג"ץ ברגמן, ביחס לעקרון השוויון: "אצלנו אין סעיף מפורש כזה, לא בחוקה כתובה ואף לא בסעיף 'משוריין' של חוק יסוד, ואף על פי כן רעיון זה, שאינו כתוב על ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו."[1]
  • השופט מאיר שמגר כתב: "הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהן."[2]
  • השופט אהרן ברק כתב: "עקרון היסוד, המשמש מטרה חקיקתית לכל פעולות הגוף המחוקק, הוא העיקרון של שוויון הכול בפני החוק. ... על-כן יש להניח ולפרש דברי חקיקה, כבאים להגשים מטרה זו ולא לסתור אותה."[3]

יש משפטנים, ובראשם אהרן ברק, הרואים זכות זו כנגזרת מהזכות לכבוד שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיא הוכרה ככזו במספר רב של פסקי דין החל משנת 1994 ועד היום.

בנוסף לכך, חוקים אחדים אוסרים הפליה, כלומר מבססים את הזכות לשוויון, בהקשרים ספציפיים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]