תעופה אזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטוסים בנמל התעופה בפרנקפורט

תעופה אזרחית הוא המושג המתאר את אחד משני ענפי התעופה העיקריים, תעופה אזרחית ותעופה צבאית. תחום זה ומקיף את תחום התעופה האזרחית הפרטית והמסחרית בעולם, בניגוד לתעופה צבאית. רוב המדינות בעולם חברות בארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) ופועלות באמצעותו תוך שיתוף פעולה כדי לבסס תקינה משותפת ואחידה, וכן המלצות לאופן התנהלותה של התעופה האזרחית בעולם.

התעופה האזרחית עוסקת בשני תחומים עיקריים:

קווי תעופה בעולם, 2009

מאפייני הענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעופה האזרחית מאפשרת שינוע של נוסעים וטובין ברחבי העולם. שני המאפיינים העיקריים של הענף הם ההקפדה ההכרחית על מקצוענות ובטיחות והיכולת לנוע בין מדינות, תוך מעבר בשמיהן של מדינות אחרות. מכיוון שהטסת כלי טיס כבדים מן האוויר היא מסוכנת מטבעה, התעופה האזרחית התפתחה כענף עם רגולציה מאוד משמעותית. הגופים הרגולטוריים, המייצגים את האינטרסים של הציבור הרחב, מעורבים בכל התהליכים הקשורים לתעופה אזרחית, כבר בהתחלת תהליכי התכנון - הן עם המדובר בכלי טיס, הן עם המדובר בתשתיות השונות והן עם מדובר בהכשרת כוח אדם וקביעת קריטריונים להסמכה ולשמירת כשירות.

מכיוון שכלי טיס יכולים לטוס בין מדינות, תוך שהם עוברים בשמיהן של מדינות אחרות, רוב מדינות העולם חברות ב|ארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO). ארגון זה מגבש תהליכי אסדרה, שיטות עבודה מחייבות ותקנים טכניים כדי לאפשר למדינות השונות לסמוך האחת על השנייה בכל הקשור לתעופה האזרחית. כך למשל, הארגון מכתיב את הרגולציה לבניית מטוסים, את התקנים לבניית שדות תעופה, את קריטריוני הבטיחות וכדומה. בכל מדינה ישנה רשות מדינתית האחראית לעמוד בהגדרות הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית, למתן רישיונות לגופים הפועלים בשטחה הריבוני או רשומים אצלה, לקביעת הרגולציה המקומית, לפיקוח על הגופים השונים ולאכיפה. בישראל רשות זו היא רשות התעופה האזרחית, בארצות הברית זו רשות התעופה הפדרלית ובאיחוד האירופאי, זו הסוכנות האירופית לבטיחות תעופה.

התעופה האזרחית מהווה מרכיב חשוב בכלכלת העולם והשפעתה מוערכת בסדר גודל של 3.6% מהתל"ג העולמי (שהם כ 2.7 טריליון דולר אמריקאי)[1][2],[3],

לפי IATA, בענף התעופה כיום (2019), מועסקים כ 10 מיליון איש באופן ישיר ומעל 65 מיליון איש בענף ובתעשיות שתומכות אותו. לטענת הארגון 35% מהסחורות המשונעות בעולם, משונעות באמצעות התעופה האזרחית (במונחים של ערך) וזאת אף על פי שמדובר רק ב 1% מהסחורות במונחים של משקל. להערכת הארגון יש בעולם יותר מ 30,000 מטוסים (לא כולל תעופה כללית) ולמעלה מ-3700 שדות תעופה שמשרתים את חברות התעופה[4].

מרכיבי עולם התעופה האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות הנוסעים, בתעופה האזרחית, בין השנים 1970 ועד 2017

בהקשרו הרחב יותר עשוי מושג התעופה האזרחית להתייחס גם ל:

  • שדות התעופה והמנחתים - בישראל יש שלושה שדות תעופה בינלאומיים, שמונה שדות תעופה המיועדים לטיסות פנים, תשעה מנחתים ושמונה בסיסי חיל אוויר המתאימים לנחיתת סילונים.
  • מגדלי הפיקוח, פקחי הטיסה וציוד ייעודי הנועד לשרת מערכים אלה (כמו מכ"ם ו ADSB)
  • המרחב האווירי וניהולו
  • יחידות הבקרה האזוריות (בישראל)
  • הרשויות המופקדות על ניהול שדות התעופה והמרחב האווירי (בישראל, רשות שדות התעופה).
  • יחידות אזוריות שתפקידן לספק שרותי קשר ונווט או שרותי בקרת טיסה או שרותי מטאורולוגיה.
  • יצרניות המטוסים, מכוני הבדק והמערכים השונים שמספקים להם ציוד ושירותים. שוק תחזוקת המטוסים לבדו, ב 2015, כולל תחזוקה שוטפת, תיקונים וביצוע ביקורות וטיפולים תקופתיים, עמד על למעלה מ 130 מיליארד דולר.
  • חברות התעופה ובכלל זה אנשי צוות האוויר. בישראל פועלות שמונה חברות תעופה אזרחיות. כ־130 חברות מפעילות קווי טיסה אל ישראל וממנה. חלק ניכר מחברות התעופה בעולם מאוגדות במסגרת IATA, ארגון שמטרתו לאפשר "תחרות הוגנת" בין החברות ובכלל זה הבטים הקשורים לתמחור כרטיסי הטיסה.
  • מכוני מחקר ותקינה העוסקים בתחום.
  • גופי אסדרה (רגולטורים) שהעיקרי בהם, בישראל, הוא רשות התעופה האזרחית

מגמות מרכזיות בענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפח השימוש בתעופה האזרחית עולה כבר כמה עשרות שנים ברציפות כפי שהאיור שלעייל מדגים. תוכניות להתמודדות עם הצורך לאפשר יותר ויותר טיסות, תוך שיפור הבטיחות והיכולת לעמוד בזמנים מתנהלות ברחבי העולם. שתיים מהתוכניות העיקריות הן ה-NextGen, בארצות הברית וה-SESAR, באיחוד האירופאי.

החיבור של עולם התעופה האזרחית ביחד עם המהפכה הדיגיטלית הביא למספר מהפכות בענף. ראשית, מכיוון ש"כל אחד" כיום, יכול להזמין כרטיסי טיסה ישירות מהמחשב הבייתי שלו, או, אפילו, מההטלפון הסלולרי, חברות התעופה, שדות התעופה, מפעילי המרחב האווירי, גם הם, פועלים במשותף ליצירת מערכות מידע שיוכלו לתת לצרכן את תמונת הטיסות האפשריות, איזו טיסה מתוכננת בין אלו יעדים ובאיזה שעות וכדומה. כדי לתמוך את הפעילות הזו, שמאיצה בהתמדה, נוצרו מערכות ממוכנות לכירטוס, לטיפול בתהליכי ההרשמה לטיסה, "צ'ק אין", לניהול רשימות הנוסעים והכבודה, להגשת מרשי הטיסה ושיתוף התמונה האווירית בין המדינות השונות ועוד.

בתחום הטיסה עצמה, התפשטות היכולת של הטייסים לדעת את מיקומו העצמי של המטוס בדיוק רב באמצעות נווט לוויני, הכנסת מערכות ADSB ו TCAS, כל אלו יחדיו, מאפשרים לצופף את התעבורה האווירית ולהגדיל את ספיקת הנוסעים והטובין ברחבי העולם.

אירועי טרור שכוונו, בעבר, נגד התעופה האזרחית הביאו לכך שהאבטחה הפיזית של הטיסות חוזקה באופן משמעותי ובין השאר, הוקמו גופים ארגוניים ייעודיים להגנה על התעופה האזרחית בארץ ובעולם.

למרות הגידול המתמשך בהקפי הטיסות, חברות התעופה המסורתיות מתקשות להישאר רווחיות ממגוון סיבות. ראשית, החל מאמצע שנות התשעים, הופיעו חברות תעופה הפועלות במודל עסקי חדש, חברות ה Low Cost. חברות אלו מפעילות מגוון דרכים לצמצום העלויות ובכללן: מקיימות מחלקה אחת בלבד, מפעילות מטוס מדגם אחד בלבד, מוכרות כרטיסים רק דרך האינטרנט וכך חוסכות את עלויות ההדפסה, מחזיקות צוותי קרקע ואוויר קטנים יותר ועם פחות זכויות התאגדות, מתמחות בסבב קרקעי קצר, מצמצמות את השירותים לנוסע ובכלל זה ביטול הגשת ארוחות, גובות מחיר נוסף על כל כבודה מעבר לתיק יד ומאפשרות ואף מעודדות מודלים אגרסיביים של פרסום. חברות מסוימות מתמחות בטיסה ליעדים "פחות פופולריים", מה שמאפשר להן לקבל הכנסות מגורמי התיירות באותם יעדים - גורמים המעוניינים לפתח את התיירות אצלם על ידי שיפור היכולת של קהל תיירים להגיע אל אותו היעד בטיסה.

החל מהשנים האחרונות (בהתייחס ל 2019), יותר ויותר חברות מספקות "מערכות בידור לנוסע". מערכות אלו, כבר היום, כוללות מסכים ושרות "וידאו על פי דרישה", VOD. בנוסף, יותר ויותר חברות מאפשרות נגישות לאינטרנט במהלך הטיסה. טכנולוגיות אלו, יאפשרו פרסומות ממוקדות לנוסעים. רבים בתעשיית התעופה מעריכים שהמעבר למודל של הכנסות מבוססות פרסום או הכנסות שמקורם בגופי התיירות של יעדי הטיסה, יכולים לגרום לתופעה של הוזלת הכרטיסים לנוסע, להמשיך ביתר שאת.

בחלקים מסוימים של העולם ובפרט באירופה, התחזקותן והתפשטותן של הרכבות המהירות מהווה תחרות לענף התעופה ובפרט, על רקע מנגנוני אבטחת התעופה שהכניסו סירבול ואי-נוחות רבים לטיסות.

מרכיב נוסף שמקשה על חברות התעופה המסורתיות הם "הסכמי שמים פתוחים" שהביאו לתחרות רבה לחברות המסורתיות, המקומיות. בישראל, הסכם השמיים הפתוחים מתקיים מאז 2013.

גורמים אלו הביאו לכך שלמשתמשי הענף, הנוסעים - יש הרבה יותר חלופות הגעה מיעד אחד למשנהו ומחיר כרטיסי הטיסה ירד בהרבה בהשוואה לעבר. תופעה זו, ביחד עם עלייתו של מעמד הביניים, במדינות רבות בעולם ועליית רמת החיים בכלל, הביאו לכך שהענף ממשיך להנות מצמיחה רצופה ומתמשכת ובמקביל, יכולתן של חברות התעופה להרוויח ממכירת כרטיסים - יורדת. ב 2019, התפרסם כי אחת החלופות שחברות התעופה בוחנות, היא שילוב הופעות של אמנים במהלך הטיסה - כשיטה להצדקת מחירי כרטיס גבוהים יותר ופילוח/מיתוג של הטיסות כטיסות יוקרתיות יותר בהשוואה למתחרים. חברת לופטהנזה מקיימת פעילות מחקרית בתחום זה במסגרת ייעודית של "מעבדה טסה לחדשנות" Lufthansa Innovation Hub

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תעופה אזרחית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]