רשם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רשם הוא אדם המוסמך, לפי החוק בישראל, להכריע בבית המשפט בסכסוכים מסוימים בין צדדים. הרשמים פועלים במסגרת הרשות השופטת לצידם של השופטים, אולם סמכויותיהם מוגבלות ומועטות ביחס לסמכויות השופטים. כמו השופטים, הם אמורים למלא את תפקידם על-פי החוק, ללא משוא פנים ובלי שיופעלו עליהם לחצים להטיית הדין.

פעולתם של רשמים בישראל מוסדרת בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בהתאם לסעיף 21 לחוק יסוד: השפיטה אשר קובע כי "לבית משפט יכול שיהיה רשם, בין שופט ובין שאינו שופט".

פרק ג' בחוק בתי המשפט עוסק במינוים של רשמים וסמכויותיהם. בהתאם לחוק זה, רשם מתמנה על ידי נשיא בית המשפט העליון באישור שר המשפטים.[1] אדם כשיר להתמנות לכהונת רשם או סגן רשם אם הוא שופט או כשיר להתמנות כשופט של בית משפט השלום. לפיכך, רשם הוא תמיד בעל השכלה משפטית, הנרכשת בבתי ספר למשפטים.

רשמים פועלים בבית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים, בתי משפט השלום ובתי הדין לעבודה.

סמכויות הרשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמכויות הרשמים לפי חוק בתי המשפט הן:

  • מתן החלטות בתביעות שבהן הנתבע לא התגונן, לרבות בתביעות בסדר דין מקוצר שלא ניתנה בהן רשות להתגונן.[2]
  • לתת פסק דין במשפטים בהם מסכימים בעלי הדין למתן פסק דין בנוסח מוסכם.[3]
  • רשם בכיר מוסמך גם להכריע בתובענות אזרחיות שסכומן אינו עולה על 75000 ₪.
  • להורות על מחיקה מחוסר מעש של תביעה או ערעור.[4]
  • לתת או לבטל צו עיקול זמני.[5]
  • לדון ולהחליט בבקשות בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך משפטי, לרבות: מתן ערובה לתשלום הוצאות משפט, דחיית תשלום אגרות ומתן פטור מהן, הארכת מועדים, החזרות אגרות בית משפט ששולמו ביתר, תשלום כסף מקופת בית המשפט, מינוי אפוטרופוס לדין, מתן הוראות בנוגע להמצאת כתבי בי-דין, שומת שכר עדים והוצאותיהם וחיוב בהם, בקשות דחופות בנוגע לשמיעת הליכים, מינוי מומחים, הוראות בדבר הליכים מקדמיים, קביעת מועד לחקירה פומבית של חייב לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.[6]
  • ליתן צו כינוס נכסים ולהכריז על חייב כפושט רגל.
  • לנהל חקירות וליתן צווים לפי פקודת פשיטת הרגל .
  • לעשות כל דבר שבסדרי דין ונוהג ובהליכי הוצאה לפועל אשר הוסמכו בתקנות לעשותו.[7]

דינם של פסק דין ושל החלטה אחרת של רשם כדינם של פסק דין או החלטה אחרת של בית המשפט בו הוא מכהן כרשם.[8]

המונח רשם מתאר מחוץ למערכת המשפט גם גוף שלטוני אשר תפקידו לרשום בעלי רישיון לעסוק בעבודה מסוימת כגון רשם המתווכים, רשם המהנדסים והאדריכלים או לרשום פעילות או מצאי מסוים כגון רשם החברות, רשם העמותות, רשם מאגרי המידע ועוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 84
  2. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 86
  3. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 87
  4. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 88
  5. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 89
  6. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 90
  7. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 91
  8. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 95