תיווך נדל"ן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דירות המוצעות למכירה על ידי משרדי תיווך

תיווך נדל"ן הוא תחום העוסק בהפגשת מוכרים וקונים בעסקאות נדל"ן, לרוב תוך גביית עמלה, אם העסקה בוצעה (אחוז מתוך סכום העסקה ששולם) ואם לאו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי נדל"ן (מבני מגורים וקרקעות, פרטיים או מסחריים) המעוניינים למכור או להשכיר נדל"ן שבבעלותם יכולים לפנות למתווך נדל"ן, שתפקידו לאתר קונים או שוכרים פוטנציאליים על מנת לבצע את עסקת הנדל"ן.

משרדי תיווך נדל"ן מחזיקים במאגר נכסים המוצעים למכירה או להשכרה, ובהם עובדים מתווכים, לרוב במעמד של עצמאים. בישראל קיימים משרדי תיווך עצמאים רבים, לצד רשתות שחלקן בינלאומיות, על מנת להביא להצלחת עסקת הנדל"ן משתמשים המתווכים במספר אמצעים כגון פרסום מודעה בשלט על גבי הנכס המוצע, פרסום מודעה באתרי אינטרנט, פרסום בעיתון, קיום "בית פתוח" וצבירת מאגר לקוחות המעוניינים בנדל"ן.

לאחר ביצוע פעולת המכירה/השכרה זכאי המתווך לקבל את שכרו הנקרא "עמלת תיווך", מהגורם המוכר ו/או הקונה. בישראל עמלת התיווך אינה קבועה בחוק, אך לרוב נקבעת כאחוז מתוך העסקה המבוצעת. מתווך יהיה אחראי לאחר מכירת או השכרת הנכס להעברת חשבונות של הבעלים החדשים, במוסדות הממשלה בנוסף לחשבונות חשמל מים וגז, המתווך הוא אחראי הבלעדי בכל עסקת מקרקעין לדאוג עבור לקוחותיו בכל מה שיתבקשו במיוחד את העברת החשבונות של הדירה.

בישראל על פי חוק על כל אדם שמעוניין לעסוק בתיווך נדל"ן לעבור מבחן רישוי מטעם רשם המתווכים שבמשרד המשפטים, ורק לאחר מעבר המבחן הוא יהיה זכאי למעמד מתווך מורשה. רשם המתווכים הוא יחידה במשרד המשפטים שהוקמה ב-1996, שמתפקידיה העיקריים הם לקיים את בחינות הרישוי למתווכים, להעניק רישיונות למתווכים ולנהל את פנקס המתווכים בו רשומים כל המתווכים המורשים.

חוק המתווכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 אושר בכנסת חוק המתווכים במקרקעין, המסדיר את תחום תיווך הנדל"ן. החוק מגדיר בין היתר את התנאים לקבלת רישיון מתווך, בחינת הרישוי, דרישה להזמנת שירותי תיווך בכתב, בלעדיות מתווך, את התנאים בהם זכאי המתווך לדמי תיווך, ותנאים לשלילת רישיון מהמתווך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיווך נדל"ן בוויקישיתוף