שאוהאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקדשו של שאוהאו בצ'ופו

שָׁאוהָאו (少昊), הידוע גם בכינויים שָׁאו הָאו (מילולית: "האו הצעיר"), אדון גִ'ין טְייֵן (מילולית: "אדון שמי הזהב"), אדון צְ'יוֹנְג סָאנְג (מילולית: "אדון עץ התות שבגבול"), אדון יוּ'ן יָאנְג, ושׂוֵ'אנְשְׂיָאו היה קיסר סיני בסביבות 2600 לפנה"ס. על פי חלק מהמסורות, ביניהן זו המועברת בהקדמה לקלאסיקה של המסמכים), הוא נחשב לאחד מחמשת הקיסרים. במסגרת תאוריות חמשת האלמנטים שנפוצו בתקופת האן שייחסו צבע וכיוון לכל אחד מחמשת הקיסרים, יוחסו לו הצבע הלבן וכיוון מערב.

שמו הפרטי היה גְ'ה[1], שם משפחתו היה יִינְג[2] או גִ'י[3], ומקום הולדתו, על פי "רשומות איסוף האבדות", היה בצְ'יוֹנְג סָאנְג[4], שנמצא באזור צ'וּ'פֿוּ במחוז שָׁאנְדונְג של היום. כאשר עבר לדרום-מערב שאנדונג הצטיין בהסדרת שטפונות ובתחומי החקלאות.

על פי המסורת הוא ירש את הסגולה של טָאי הָאו, אשר פירוש שמו "האו הגדול", ומכאן הכינוי "האו הצעיר" לשָׁאוהָאו.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האגדה המופיעה ב"רשומות איסוף האבדות", אמו הייתה חְוָאנְג אֶה אשר עסקה באריגה (ובמהלך השנים נודעה בפולקלור כאלת הירח היפהפייה). היא התאהבה ברוחו של כוכב נוגה שהיה בנו של הקיסר הלבן, בעודה משייטת על רפסודה.[5]. חְוָאנְג אֶה ונוגה בילו לילות אינטימיים רבים על הרפסודה וילדו בן.[6] אותו בן היה שָׁאוהָאו, אשר גדל והיה לעלם יפה ומבטיח. דודו, הקיסר הצהוב, התרשם ממנו כל כך שמינה אותו לאל של שמי המערב.[דרוש מקור]

בגרסה אחרת לאגדה, ששרידיה נמצאים בספר"עידן הקיסרים"[7], נולד שָׁאוהָאו לנוּ'גְ'יֵה, אשתו השנייה של הקיסר הצהוב, לאחר שהיא חלמה כי נפגשה עם כוכב שנפל וחוותה ריגוש.

המיתוס המקובל מספר כי שָׁאוהָאו יצר ממלכה בחמשת ההרים של גן העדן המזרחי, אשר תושביה היו ציפורים מסוגים שונים. בהיותו שליט הממלכה, וראש המערכת הבירוקרטית בה, לקח לעצמו שָׁאוהָאו את דמות הנשר. ציפורים אחרות פעלו תחת פיקוחו: ביניהן הפניקס כראש השרים, הנץ כאחראי על אכיפת החוק, והיונה בתור האחראית על החינוך[8]. שלטונם של שָׁאוהָאו והציפורים במדינתם נחשב מופתי, ושָׁאוהָאו עצמו נחשב כבעל הישגים בתחומי המוזיקה, הרפואה, השליטה בהצפות והממשל.

על אף שממלכתו התנהלה בהצלחה שנים רבות, הוא לבסוף חזר למערב, והשאיר את ממלכת הציפורים לבנו, צ'ונְג. את ביתו החדש קבע בהר צָ'אנְגְלְיוֹ, ביחד עם בנו ז'וּ שׁוֹאוּ, ומשם יכול היה למשול על השמיים המערביים. האב ובנו היו אחראים על הצבת השמש מדי יום. בנוסף נחשב שָׁאוהָאו למי שהציג לסינים את כלי המיתר בעל 25 המיתרים.

הדמות ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שָׁאוהָאו ההיסטורי נחשב בדרך כלל לבנו של הקיסר הצהוב מאשתו השנייה נוּ'גְ'יֵה[9], אולם החוקר גוּ גְ'יֵה-גָאנְג מאמין כי שיוכו של שָׁאוהָאו לשושלתו של הקיסר הצהוב מקורו בלְיוֹ שִׂין, בתקופת שושלת שין[10].

הוא היה מנהיגם של בני יִי, ובאותה תקופה העביר את הבירה של אותם שבטים לצ'וּ'פֿוּ[11] בשָׁאנְדונְג, שם שלט במשך שמונים וארבע שנים. לבסוף ירש את מקומו אחיינו גְ'ווָאנְשׂוּ'.

על פי רשומות ההיסטוריון, תקופת שלטונו של גְ'ווָאנְשׂוּ' הגיעה מיד אחרי זו של הקיסר הצהוב. אולם שָׁאוהָאו אכן מוזכר שם כאדם אשר חי בין תקופות החיים של שני קיסרים אלו, ואשר התלונן על בן רמאי. פעמים רבות נהוג לזהות אותו עם שׂוֵ'אנְשְׂיָאו[12], בנו הבכור של הקיסר הצהוב, אשר מוזכר מוקדם יותר באותו טקסט. זיהוי כזה מצביע על כך שהבן הרמאי הוא גְ'יָאוגִ'י[13], בנו היחיד של שׂוֵ'אנְשְׂיָאו, אשר גם עליו פסחה ירושת כס השלטון. ואולם בנו של גְ'יָאוגִ'י, קוּ, ונכדיו (גְ'ה ויָאו) כן נעשו לקיסרים.

הקשר של שָׁאוהָאו לציפורים מפורט מפי צאצא שלו בדְזְווֹ גְ'ווָאן[14], בקטע שהוא כנראה המקור לאגדות על ארץ הציפורים של שָׁאוהָאו. בקטע מוסבר כי בדומה לשליטים קודמים שהשתמשו באלמנט מרכזי לרישומי תקופתם, כגון עננים בשלטונו של הקיסר הצהוב ואש בשלטונו של קיסר הלהט, השתמש שָׁאוהָאו בציפורים לציון חכמיו ולציון שמות שונים, וזאת בעקבות התקהלות ציפורי פניקס אל משכנו. מן השמות המופיעים בקטע נראה שמדובר היה בשבטים שהיו תחת שלטונו, אשר השתמשו בציפורים כסמלי שבטם.

היסטוריונים כיום מעריכים שדמותו של שָׁאוהָאו, שלעיתים נראית כשליט מרוחק ששורבב לשושלתו של הקיסר הצהוב ולרשימת חמשת הקיסרים, טומנת בחובה זיכרון עתיק של ברית קדומה בין העם הסיני של אגן הנהר הצהוב לבין הדונְגְיִי, שבטי ה"ברברים" של המזרח.

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרברים המזרחיים של העיר צ'וּ'פֿוּ, צפון מזרחית לכפר גְ'יוֹשְׂייֵן, נמצא אתר הנחשב לקברו של שָׁאוהָאו. זהו תל עפר פשוט הממוקם צמוד לקומפלקס מבנים ששופץ במאות ה12 וה18, ומציין את מקום היוולדו של הקיסר הצהוב. הקומפלקס מכיל בעצמו גם אולם המוקדש לשָׁאוהָאו, בנוסף למבנה פירמידה משנת 1111 לספירה, שאינו אופייני לבניה הסינית. לא ידוע על חפירות ארכאולוגיות בתל הקבורה עצמו, אולם בחפירות במתחם הקומפלקס ב-1978 מצאו גרזנים, אתי חפירה וכלי חרס מהתקופה הנאוליתית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 摯. כך על פי "עידן הקיסרים" 帝王世紀 כפי שמצוטט ב"אוסף הספרות" 藝文類聚, מגילה י"א, 帝王部一, 少昊金天氏, קטע 2 בחלוקת ctext.org.
  2. ^ 嬴. על פי השְׁווֹ וֶן 說文解字, מגילה י"ג, 女部 בערך 嬴.
  3. ^ 姬. כך על פי "עידן הקיסרים" 帝王世紀 כפי שמצוטט ב"אוסף הספרות" 藝文類聚, מגילה י"א, 帝王部一, 少昊金天氏, קטע 2 בחלוקת ctext.org.
  4. ^ 窮桑, מילולית: "עץ התות שבגבול".
  5. ^ ישנן גרסאות הטוענות כי השיט היה בשביל החלב.
  6. ^ האגדה נמצאת ב"רשומות איסוף האבדות" 拾遺記 מ-400 לספירה, בפרק על שָׁאוהָאו במגילה א'.
  7. ^ "עידן הקיסרים" 帝王世紀, כפי שמצוטט ב"אוסף הספרות" 藝文類聚, מגילה י', 符命部, 符命 קטע 14 בחלוקת ctext.org.
  8. ^ האגדה כנראה מתבססת על טקסט מהדְזְווֹ גְ'ווָאן (《左传》), בפרק "שנתו ה-17 של הדוכס גָ'או", אולם היא בונה עליו תילי תילים של דמיונות. ראו בסעיף על דמותו ההיסטורית.
  9. ^ כך ב"עידן הקיסרים" 帝王世紀, כפי שמצוטט ב"אוסף הספרות" 藝文類聚, מגילה י', 符命部, 符命 קטע 14 בחלוקת ctext.org.
  10. ^ על פי המאמר 《评顾颉刚五德终始下的政治和历史》 ("דיון באשר לביסוס הפוליטיקה וההיסטוריה של נקודת ההתחלה של חמש הסגולות") של צְ'ייֵן מוּ (钱穆), שנכלל בקובץ 《顾颉刚古史论文集》 ("אוסף מאמרי דיונים באשר לביסוס ההיסטוריה העתיקה") מחברת שלישית, עמוד 477.
  11. ^ על פי כרך 6 של הספר 《绎史》 ("פירוש ההיסטוריה"), המצטט את 《田俅子》 ("טְייֵן צְ'יוֹ דְזְה") ועל פי כרך 79 ב《太平御览》 (""המקראות הקיסריות של עידן טאיפינג") המצטט את 《帝王世纪》 ("עידן הקיסרים"): "בירתו של שָׁאוהָאו בצ'וּ'פֿוּ".
  12. ^ 玄囂
  13. ^ 蟜極
  14. ^ דְזְווֹ גְ'ווָאן 春秋左傳, 昭公十七年, 秋.