עוף החול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עוף החוליוונית עתיקה: Φοῖνιξ, פוינִיקְס) הוא ציפור האש הקדושה במיתולוגיה המצרית, ביוונית ובמיתולוגיות אחרות. על פי המיתולוגיה, עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.

במיתולוגיה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 שנים, או לפי גרסאות אחרות 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. ברבות מהמיתולוגיות עוף החול הוא תמיד ממין זכר והוא אינו מתרבה, אך במיתולוגיות המזרח יש גם נקבות עוף החול.[1] לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון, מור ונרד, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.

עוף החול מופיע בספר המתים המצרי,[דרוש מקור] בהם הוא מתואר לרוב כמו אנפה ולעיתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם. המצרים קישרו את עוף החול גם למילה "בנו" - היינו גרעין דקל, הצומח מתוך חולות המדבר. זהו גם מקור השם היווני "פוֹיְנִיקְס" (φοῖνιξ) שמשמעו ביוונית "צבע חום-אדום".

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מדרש בראשית רבה,[2] עוף זה נקרא חול. המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב (פרק כ"ט, פסוק י"ח): "כחול ארבה ימים" כהתייחסות לעוף החול - ”עוף ושמו חול ולא נקנסה (כלומר נגזרה) עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו.“ המדרש מביא מחלוקת לגבי שיטת התחדשות עוף החול.[3] לשיטת רבי ינאי, לאחר אלף שנות חיים יוצאת אש מקנו של עוף החול ושורפת אותו, ונשאר בו כביצה, ואז חוזר עוף החול ומגדל אברים וחי. לשיטת רבי יודן ברבי שמעון, לאחר אלף שנות חיים גופו של עוף החול מתבלה ללא שריפה, "גופו כלה וכנפיו מתמרטין" ונשאר בו כביצה, ואז חוזר עוף החול ומגדל אברים.

פירושים אלו מקובלים גם על מקצת פרשני המקרא.[דרוש מקור] בפירושו לבבלי[4] כותב רש"י ששמו של העוף ”אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא, ואינו מת לעולם.“

המלבי״ם מציין את הופעת עוף החול בשירי עמים קדומים מלבד ביהדות:

שם עוף שאמרו חז"ל שחי לעולם, ושכל אלף שנה ישרף בקינו וישוב לחיות. וכן משוררי העמים הקדמונים הזכירו את העוף הזה באופן קרוב לזה.

מלבי"ם על איוב פרק כ"ט פסוק י"ח

התלמוד הבבלי מבאר שעוף החול זכה לחיי נצח על ידי ברכתו של נוח, כשכר על כך שלא ביקש מנוח מזון בתיבה משום שראה שהוא טרוד בהאכלת שאר החיות.[5]

ביהדות ישנן אגדות[3][דרושה הבהרה] המקבילות לאגדות הפניקס, המיוחסות לנשרים (הנשרפים בכל עשר שנים וצומחים מחדש במשך עשרה מחזורים עד שמתים בגיל מאה), ולציפור בשם "גרופית" (לה מיוחסות תכונות מחזוריות הקשורות לגלגולי חיים ומוות. "גרופית" מופיעה בסיפורו של ש"י עגנון, עידו ועינם).

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות, עוף החול מסמל את תחיית ישו, ואת החיים לאחר המוות.[דרוש מקור]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסדרת ספרי הארי פוטר, מוזכר פוקס, עוף חול השייך לאלבוס דמבלדור. פוקס הוא בעל שירה יפהפייה, לדמעותיו יש כוחות ריפוי, והוא מסוגל לשאת משאות כבדים במיוחד.[6]

בסדרת הטלוויזיה ”חלומות בהקיץ“ בעונה השנייה מדמים את סאנם איידין לעוף חול. הסבירו על העוף כעל עוף שעובר בין עמקים רבים ללא מנוחה ולבסוף הוא נשרף וקם מתוך האפר שלו וחוזר להיות צעיר ויפייפה.[דרוש מקור]

עוף החול מופיע בלוגו של להקת קווין, ומאוחר יותר כסמל הקרן למלחמה באיידס שהוקמה לאחר מותו של פרדי מרקיורי, מעצב הלוגו המקורי.[דרוש מקור]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rise of the Phoenix (באנגלית)
  2. ^ בראשית רבה, פרשה י"ט, פסקה ה'
  3. ^ 1 2 רבינו בחיי בן אשר, מדרש רבינו בחיי (בראשית ב, יט), https://mg.alhatorah.org
  4. ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ק"ח, עמוד ב'
  5. ^ סנהדרין דף ק"ח: ורש"י שם
  6. ^ J. K. Rowling, Harry Potter and the Order of the Phoenix, 2004, ISBN 978-0-439-35807-1. (באנגלית)
  7. ^ Philipp Melanchthon, Sigmund Feyerabend, Jost Amman, Epigrammata Philippi Melanthonis selectiora : formvlis precvm, historiis, paraphrasi dictorum diuinorum, & sententijs grauissimis maxime insignia, Impressum Francoforti ad Moenum : Apud Iohannem Feyrabendt, impensis Sigismundi Feyrabendt, 1583