שאנדור קופאצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוחית זיכרון לשאנדור קופאשי ברובע השמיני בבודפשט, סמטת קורבין 1 (קולנוע קורבין)

שאנדור קופאצ'י הונגרית: Sándor Kopácsi 5 במרץ 1922, מישקולץ – 2 במרץ 2001, טורונטו) היה חסיד אומות העולם וכן ממשתתפי המהפכה ההונגרית של 1956 ואחד ממתעדיה.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופאצ'י היה מסגר, כמו אביו וסבו. ב-1944 לחם בשורותיה של תנועת התנגדות מחתרתית קומוניסטית אנטי-נאצית. בעת המלחמה הציל יהודייה מגטו מישקולץ וכן יהודים שגויסו לעבודת כפייה. את חלקם הציל בכך שהסתירם בביתו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, רבים מחברי המחתרת (כולל קופאצ'י) התגייסו כדי לעזור לגבש את המשטרה ההונגרית מחדש. קופאצ'י עבר לבודפשט וב-1949 התמנה לתפקיד מנהל נושאי המעצר במשרד הפנים והיה ממנהלי מחנות העבודה. כאשר ניסה לממש סמכות למען עצירים במחנות אלה, הודח ונשלח אל בית ספר של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית לשם חינוך מחדש. בשנת 1952 שב קופאצ'י ומונה לתפקיד רשמי, והפעם - מפקד המשטרה בבודפשט. בשלב זה הייתה המשטרה תחת שליטתה של הרשות להגנת המדינה (אנ') והפיקוח על המשטרה התהדק. קופאצ'י פעל לשם הפיכת המשטרה לעצמאית יותר. לאחר שנה נבחר קופאצ'י לפרלמנט הונגריה, שם הפך במהרה לחלק מהזרם הרפורמיסטי במפלגה בראשות אימרה נוג'.

מרד 1956 ולאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ב-1956, דיבר קופאצ'י בגלוי, בישיבת משטרה, נגד מתיאש ראקושי. בהשפעת מרד פועלים בפוזנן הודיע קופאצ'י בפגישה של בכירי צבא וקציני משטרה שכוחותיו לא יירו על אנשים. ב-31 באוקטובר 1956 נכלל קופאצ'י בוועד הפועל של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית (אנ'). הוא נבחר לתפקיד סגן מפקד המשמר הלאומי וארגן את פירוק המורדים מנשקם. ב-5 בנובמבר 1956 נעצר על ידי איוון סרוב (אנ'), ראש הק.ג.ב., נשפט עם נוג' ושותפיו, וב-15 ביוני 1958 נידון למאסר עולם על ידי בית המשפט העליון. הוא שוחרר בשנת 1963 עקב חנינה שקיבל.

עד 1965 עבד קופאצ'י במפעל טלפונים. לאחר מכן מצא עבודה בשוימאר (Solymár) שבמחוז פשט בבודפשט כפקיד טכני. בשנת 1969 השיג אישור להשלים את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תואר במשפטים, אך לא הצליח למצוא עבודה שתתאים לכישוריו. בשנת 1975 היגר עם אשתו לקנדה, שם עבד כמלצר, עובד במפעל קירור, ופועל בתחנת כוח באונטריו.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו המקורי בהונגרית היה באורך מעל אלף עמודים. בעזרת טיבור טרדוש (Tardos), עיתונאי הונגרי שחי בפריז, קוצר כתב היד, נערך ותורגם לצרפתית. ב-1979 פורסם הספר "בשם מעמד הפועלים" ("Au Nom de la Classe Ouvrière") בהוצאת רובר לפונט (אנ'). זמן קצר לאחר מכן, ארגנו לקופאצ'י העיתונאים דניאל וג'ודי סטופמן (Stoffman) ראיון שפורסם ב"טורונטו סטאר". ראיון זה הוביל לתרגום ספרו לאנגלית.[1] ספר זה הוא מקור חשוב לתיאור המרד ההונגרי.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופאצ'י פרש לגמלאות בשנת 1987. ב-1989 הוכר כ"חסיד אומות העולם" על ידי יד ושם.[2] לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1990 חזר להונגריה, שם זכה לקבל מחדש את דרגתו הצבאית. הוא חזר לקנדה ב-2000, ומת מהתקף לב ב-2 במרץ 2001.

זיכרונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשמו של מעמד הפועלים: סיפורה של המהפכה ההונגרית, תורגם על ידי דניאל וג'ודי סטופמן, Grove Press, 1987). ISBN 0-8021-0010-4)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאנדור קופאצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בשמו של מעמד הפועלים", תרגום והקדמה מאת דניאל וג'ודי סטופמן.
  2. ^ פעילותו להצלת יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה באתר יד ושם.