אימרה נאג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אימרה נוג')
אימרה נאג'
Nagy Imre
לידה 7 ביוני 1896
קאפושוואר, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 16 ביוני 1958 (בגיל 62)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הציבורי החדש בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של הונגריה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית, מפלגת הלייבור הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית, המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, מפלגת העובדים ההונגרית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Mária Égető עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש מועצת השרים של הרפובליקה העממית ההונגרית ה־44
24 באוקטובר 19564 בנובמבר 1956
(12 ימים)
→ אנדראש הגדוש
4 ביולי 195318 באפריל 1955
(שנה ו־41 שבועות)
אנדראש הגדוש ←
שר החוץ
2 בנובמבר 19564 בנובמבר 1956
(3 ימים)
→ אימרה הורבאת
אימרה הורבאת ←
יושב ראש האספה הלאומית של הונגריה
16 בספטמבר 19478 ביוני 1949
(שנה ו־38 שבועות)
→ ארפאד סזאבו
קארולי אולט ←
שר הפנים
15 בנובמבר 194520 במרץ 1946
(18 שבועות)
→ פרנץ ארדאי
שר החקלאות
22 בדצמבר 194415 בנובמבר 1945
(47 שבועות)
→ פידל פאלפי
בקה קובאסש ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אימרה נאג'
פסלו של אימרה נאג' בכיכר הקדושים המעונים (Vértanúk tere) בבודפשט

אימרה נאג'הונגרית: Nagy Imre; אלפבית פונטי בינלאומי: /imrɛ nɒɟ/) (נולד ב־7 ביוני 1896הוצא להורג ב־16 ביוני 1958) היה פוליטיקאי קומוניסטי הונגרי, ראש ממשלת הונגריה בשנים 19531956. ממנהיגי המרידה בהונגריה בשנת 1956.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאג' נולד בקאפושוואר שבהונגריה למשפחת איכרים, והוכשר כנפח, בטרם הצטרף לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה. הוא נפל בשבי רוסיה ובעת המהפכה הרוסית שהה בשבי, הושפע מן האירועים והפך לקומוניסט. בשנת 1919 שב מן השבי והיה בין אנשיו של בלה קון אשר הקימו רפובליקה סובייטית קצרת ימים בהונגריה. ב-1929 עבר לברית המועצות שם היה מעורב במחקר חקלאי, וכן פעל במסגרת האגף ההונגרי של הקומינטרן.

נאג' שהה ברוסיה במהלך הטיהורים הגדולים בהם נרצחו רבים מן הקומוניסטים ששהו בגלות בארץ זו, ובהם בלה קון, אולם התמזל מזלו והוא שרד את הטיהורים.

לאחר כיבוש הונגריה על ידי הרוסים במלחמת העולם השנייה, בשנת 1944 שב נאג' להונגריה ושירת כשר החקלאות בממשלות שהוקמו בשנים אלו, שהיו בתחילה קואליציה של מספר מפלגות, בהן "מפלגת האיכרים הזעירים", ולאחר מכן עברו לשליטה קומוניסטית מלאה. במסגרת זו הפך נאג' מומחה לבעיות הרווחה של המגזר החקלאי בהונגריה.

תחילת שנות החמישים בהונגריה הייתה זמן שלטונו של הרודן הקומוניסטי מתיאש ראקושי, אשר הקים בהונגריה "רפובליקה עממית" על פי הדגם הסטליניסטי, המבוססת על טיהורים בשורות המפלגה ומחוצה לה, קולקטיביזציה כפויה ומשטרה חשאית פעילה. משטר זה התערער עם מותו של סטלין בשנת 1953. לחץ מבפנים ומבחוץ, ודרישה לרפורמות, הביאו לכך שראקושי מסר את תפקיד ראש הממשלה לנאג', בעוד הוא שומר לעצמו את התפקיד החשוב של מזכיר ראשון של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ("מפלגת העובדים ההונגרית").

בשנותיו של נאג' בתפקיד (19531955) הוא הבטיח רפורמות כלכליות וחברתיות, אך הן התאפיינו במיוחד במאבקי כוח בין האגף הרפורמיסטי שבראשו עמד לבין האגף הסטליניסטי, שבראשו עמד ראקושי. בשנת 1955 גברה ידו של האגף הסטליניסטי, ונאג' הודח ממשרותיו. תחילה, בפברואר 1955 הודיעו בעיתונות שנאג' חולה במחלת לב[1]. לאחר מכן, במרץ 1955 גינתה המפלגה הקומוניסטית ההונגרית את נאג' כמי שהוליך שולל את העם ההונגרי בסיסמאות דמגוגיות[2] והזניח את התעשייה הכבדה[3]. ב-18 באפריל 1955 הודח נאג' ממשרת ראש הממשלה ומהפוליטבירו של המפלגה הקומוניסטית[4] וב-19 במאי 1955 התפטר מתפקידו כסגן נשיא המועצה הלאומית של המפלגה השלטת בהונגריה[5]. בסוף 1955 גורש נאג' מהמפלגה הקומוניסטית[6]. במשך זמן מה עסק בהוראה ופרש מפעילות ציבורית.

ביולי 1956 כששב ראקושי מברית המועצות ומצא תסיסה נגדו, הוא האשים בכך את נאג' וחבורותו[7]. החלפתו של ראקושי בארנו גארו בסוף יולי 1956 העלתה את האפשרות של שובו של נאג' לקדמת הבמה[8]. באוגוסט הוזמן נאג' על ידי גארו לשוב למפלגה הקומוניסטית[9]. באוקטובר 1956 הופיע נאג' כ"אדם פרטי" בהלוויה הממלכתית שנעשתה לרייק לאחר שטוהר מההאשמות נגדו[10]. ב-14 באוקטובר 1956 פרסמה המפלגה הקומוניסטית הודעת טיהור על נאג', בו נקבע שההאשמות נגדו נבעו מדעות קדומות של ראקושי[11].

בהפגנות הסטודנטים באוקטובר 1956 בדרישה לרפורמות בהונגריה, העלו הסטודנטים את הדרישה להשבת נאג' לראשות הממשלה[12]. דרישה זאת נתמלאה, במקביל לתחילת דיכוי ההפגנות על ידי הצבא האדום, שהביא לפרוץ המרד ההונגרי[13]. ממשלתו של נאג' ניצבה בין הפטיש לסדן, בין דרישותיהם של המורדים לרפורמות מקיפות, ובין לחץ סובייטי אגרסיבי. נאג' הכריז על סיום המשטר החד-מפלגתי, ועל הקמת ממשלה זמנית רב מפלגתית שכללה נציגים מן המפלגות הישנות אשר פורקו בהוראת המשטר הקומוניסטי, אנשים כקרדינל מינדסנטי, או ראש הממשלה והנשיא לשעבר זולטאן טילדי, שהיו מזוהים עם ההתנגדות למשטר הקומוניסטי[14]. ב-1 בנובמבר 1956 הוא הכריז על פרישתה של הונגריה מברית ורשה, וקרא לעזרה מדינות המערב[15]. ב-3 בנובמבר 1956 הציג את ממשלתו הרב מפלגתית[16].

ב-4 בנובמבר 1956 פלשו הסובייטים להונגריה בכוח גדול כדי לדכא את המרידה, ב"הזמנתו" של יאנוש קאדאר, שר החוץ בממשלתו של נאג', שהפך לעושה דברם של הרוסים. נאג' ועמו רבים מאנשי ממשלתו חיפשו מקלט מדיני בשגרירות יוגוסלביה, שם שהו עד 22 בנובמבר. הם יצאו מן השגרירות מרצונם לאחר שהובטח להם כי לא יאונה להם כל רע. ההבטחה הופרה באופן מיידי. נאג' ואנשיו נעצרו[17], נשלחו לרומניה (כדי להרחיקם ממוקד המרידה שעדיין לא דוכאה באופן סופי), ולאחר מכן הוחזרו לבודפשט, שם נשפטו במשפט חשאי והוצאו להורג ביוני 1958[18].

נאג' ואנשיו נקברו בפינה מרוחקת בבית הקברות העירוני בבודפשט, ולא הורשתה גישה לקברם עד שנת 1989. במשך הזמן בו לא הורשתה גישה לקברו של נאג' או העלאת זכרו, היה מצוי לוח זיכרון המציין את מותו בבית הקברות פר לשז בפריז. בשנת 1989 טוהר שמו של נאג', והוא נקבר מחדש בהלוויה ממלכתית. כיום מצוי בסמוך לקברו פעמון, ולצדו חרוטה כתובת בלטינית, הונגרית, גרמנית ואנגלית - "אני קורא לחיים, אני מתאבל על המתים, אני רודף אחר הברקים".

בשנים 2003 ו־2004 צילמה הבמאית ההונגרייה מרטה מסרוש סרט על חייו של אימרה נאג' לאחר המרד, שנקרא "המת שלא נקבר".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אימרה נאג' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שינויים בממשלת הונגריה, על המשמר, 21 בפברואר 1955
  2. ^ סימני "טיהור" בהונגריה, הַבֹּקֶר, 10 במרץ 1955
  3. ^ פאול ברטון, נאגי בעקבות מאלנקוב, זמנים, 25 במרץ 1955
  4. ^ ראש ממשלת הונגריה הודח והוצא מהנהגת המפלגה, מעריב, 18 באפריל 1955
  5. ^ נאגי התפטר מנשיאות החזית, למרחב, 20 במאי 1955
  6. ^ נאגי הוצא מהמפלגה הקומוניסטית?, למרחב, 30 בינואר 1956
  7. ^ ראקושי ניצח אח יריביו, מעריב, 8 ביולי 1956
  8. ^ ראקושי ־ פארקאש ־ גארו, למרחב, 27 ביולי 1956
  9. ^ נאג'י הוזמן לחזור למפלגה הקומוניסטית, למרחב, 19 באוגוסט 1956
  10. ^ קבורתם השניה של מנהיגי הונגריה שנקברו בפעם הראשונה ב"טעות", חרות, 8 באוקטובר 1956
  11. ^ נאג'י טוהר בהונגריה, למרחב, 15 באוקטובר 1956
  12. ^ דרישות הסטודנטים ההונגרים, שערים, 25 באוקטובר 1956
  13. ^ מטוסי סילון סובייטיים, למרחב, 25 באוקטובר 1956
  14. ^ נאג': בהונגריה תקום ממשלה קואליציונית, על המשמר, 31 באוקטובר 1956
  15. ^ נאגיי תובע ביטול חוזה וארשה ומשטר כיבוש של 4 מעצמות, למרחב, 2 בנובמבר 1956
  16. ^ נאג'י הקים ממשלת לאומית, למרחב, 4 בנובמבר 1956
  17. ^ יוגוסלביה מאשימה את בריה"מ בחטיפת אימרה נוג' ו-43 מלוויו בהוגגריה, הַבֹּקֶר, 25 בנובמבר 1956
  18. ^ הזדעזעות לחיסול נוג' וחבריו, דבר, 18 ביוני 1958