שארל ברנאר רנוביה
 | |
| לידה |
1 בינואר 1815 מונפלייה, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1903 (בגיל 88) פראד, צרפת |
| מקום לימודים |
אקול פוליטקניק |
| זרם |
מחשבה חופשית |
| עיסוק |
פילוסוף |
| מדינה |
צרפת |
| חתימה |
 |
  | |
שַׁארְל בֶּרְנָאר רְנוּבְיֶה (בצרפתית: Charles Bernard Renouvier; 1 בינואר 1815 – 1 בספטמבר 1903) היה פילוסוף צרפתי. הוא ראה את עצמו כ"סוודנבורג של ההיסטוריה" שביקש לעדכן את הפילוסופיה של הליברליזם והאינדיבידואליזם הקנטיאניים עבור המציאות החברתית-כלכלית (אנ') של סוף המאה התשע עשרה, והשפיע על השיטה הסוציולוגית של אמיל דורקהיים.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו, ז'אן אנטואן רנוביה (1777–1863), היה עורך דין, חבר פרלמנט ליברלי שייצג את מחוז ארו, תומך מהפכת יולי 1830 וסגן ראש עיריית מונפלייה. אחיו ז'יל רנוביה (1804–1860) היה גם פוליטיקאי (חבר מועצת העיר במונפלייה) והיסטוריון אמנות לתחריטים. שארל רנוביה למד מתמטיקה באקול פוליטקניק בפריז מ-1834 עד 1836. בתחילה היה לו עניין בפוליטיקה. ב-1848 הוא פרסם ספר בשם Manuel républicain de l’homme et du citoyen ("מדריך רפובליקני לאדם ואזרח"), שייצג בחלקו רעיונות סוציאליסטיים, ושהתמיכה ברעיונותיו על ידי היפוליט קרנו (אנ') הייתה הסיבה לנפילתו כשר החינוך. בשנת 1851 הוא ואחרים תכננו פרויקט עבור ארגון הקהילה והמרכז לרפובליקה, שייצג רעיונות של דמוקרטיה ישירה. לאחר מכן חי בהסתגרות והתמסר לכתיבה ולפילוסופיה. מאוחר יותר הוא עבר להרי הפירנאים כדי להיות ליד תלמידו לואי פרה (Louis Prat), שלימד בקולג' בפרפיניאן.
עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רנוביה היה הפילוסוף הצרפתי הראשון אחרי ניקולא מלבראנש שגיבש מערכת אידיאליסטית שלמה, והייתה לו השפעה עצומה על התפתחות המחשבה הצרפתית. המערכת שלו מבוססת על זה של עמנואל קאנט,[1] כפי שמציין המונח שבחר "נאו-ביקורתיות"; אבל זה טרנספורמציה ולא המשך של הקאנטיאניזם.[2]
שני הרעיונות המובילים הם הסלידה מה"לא נודע" על כל צורותיו, והסתמכות על תוקף הניסיון האישי.[2] הראשון מסביר שרנוביה הסכים עם הפנומנליזם (אנ') של קאנט, בשילוב עם דחיית הדבר כשלעצמו. זה גם מסביר את הפולמוס שלו מצד אחד נגד נשמה מהותית, מוחלט בודהיסטי, חומר רוחני אינסופי; מצד שני מול החומר המסתורי או המצע הדינמי לא פחות שבאמצעותו מסביר המוניזם הנטורליסטי את העולם. הוא טען ששום דבר לא קיים מלבד מצגות, שאינן רק סנסציוניות, ויש להן היבט אובייקטיבי לא פחות מאשר סובייקטיבי. כדי להסביר את הארגון הפורמלי של הניסיון שלנו, רנוביה מאמץ גרסה שונה של הקטגוריות הקנטיאניות.[2]
ההתעקשות על תקפות החוויה האישית הובילה את רנוביה לסטייה חשובה יותר מקאנט בהתייחסותו לרצון (אנ'). חירות, הוא אמר, במובן רחב הרבה יותר מקאנט, היא המאפיין הבסיסי של האדם. חירות האדם פועלת במרחב התופעה, לא בספירה נואומנלית דמיונית. אמונה אינה רק אינטלקטואלית, אלא נקבעת על ידי מעשה רצון המאשר את מה שאנו רואים כטוב מבחינה מוסרית.[2]
בהשקפותיו הדתיות, רנוביה קרוב לגוטפריד וילהלם לייבניץ. הוא גרס שאנו מוצדקים באופן רציונלי באשרנו את חיי נצח האנושיים ואת קיומו של אלוהים סופי שאמור להיות שליט חוקתי, אך לא עריץ, על נשמותיהם של אנשים. למרות זאת, הוא רואה באתאיזם עדיף על אמונה באלהות אינסופית.[2]
סלידתו של רנוביה מהבלתי ידוע הובילה אותו גם לנקוט נשק נגד הרעיון של אינסוף ממשי. הוא האמין שסכום אינסופי חייב להיות שם למשהו לא שלם. אם מתחילים לספור, "אחת, שתיים, שלוש..." לעולם לא יגיע הזמן שבו אדם זכאי לצעוק "אינסוף"! אינסוף הוא פרויקט, אף פעם לא עובדה, בתפיסה הנאו-ביקורתית.
רנוביה השפיע מאוד על מחשבתו של הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס. ג'יימס כתב כי "ללא הרושם המכריע שעשה עליי בשנות ה-70 של התמיכה המופתית שלו בפלורליזם (אנ'), אולי לעולם לא הייתי משתחרר מהאמונה הטפלה המוניסטית שתחתיה גדלתי".
מבחר מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Essais de critique générale (1854–64)
- Science de la morale[3] (1869)
- Uchronie (1876)
- Comment je suis arrivé à cette conclusion (1885)
- Esquisse d'une classification systématique des doctrines philosophiques (1885–86)
- Philosophie analytique de l'histoire (1896–97)
- La Nouvelle Monadologie (1899)
- Histoire et solution des problèmes métaphysiques (1901)
- Victor Hugo: Le Poète (1893)
- Victor Hugo: Le Philosophe (1900)
- Les Dilemmes de la métaphysique pure[3] (1901)
- Le Personnalisme (1903)
- Critique de la doctrine de Kant[3] (1906)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Emmanuel Carrère: Le Détroit de Behring. P.O.L., Paris 1986.
- Paul K. Alkon: Origins of Futuristic Fiction. University of Georgia Press, 1987.
- Bernard J. Looks: How I Arrived At This Conclusion: A Philosophical Memoir. Translation to English of Renouvier's Comment je suis arrivé à cette conclusion. YBK Publishers, 2011.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שארל ברנאר רנוביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Philosophy of Kant, Catholic Encyclopedia (1913)
- ^ 1 2 3 4 5 Renouvier, Charles Bernard, 1911 Encyclopædia Britannica
- ^ 1 2 3 "Textes philosophiques complets". at www.ac-nancy-metz.fr. אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2004.
{{cite web}}: (עזרה)