חירות האדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל החירות בניו יורק נחשב לסמל פופולרי לחירות האדם

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: במידה והוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה והוא פוגע בזכויות של אדם אחר או שהוא פוגע בחברה ובסדר הציבורי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשטרים רבים בעולם, התקיים לאורך שנים רבות מצב שבו חלק מבני האדם אינם בני חורין, אלא נחשבו לרכושם של בני אדם אחרים. שלילת החירות יכולה להיות אבסולוטית (במצב שבו אלה שהיא נשללת מהם, הם עבדים), או משתמעת מקיומם של חוקים ותקנות השוללים חירויות ספציפיות, כמו חופש העיסוק, חופש הדת, חופש הביטוי, החופש לבחור ולהיבחר, וזכות הקניין. מצב נפוץ של שלילת חירות משתמעת, הוא במקומות שבהם מתקיימת חברה פאודלית.

בעת החדשה, החל מאמצע המאה ה-18, התפתח מושג "הזכויות הטבעיות" ביחס לזכויות שיש לכל אדם באשר הוא אדם. הזכות לחירות נחשבת לאחת מזכויות טבעיות אלה, וחלה חובה מוסרית על כל מדינה, להעניקה לנתיניה. למרות זאת, מדינות רבות (בעיקר דיקטטורות), פוגעות בחירות נתיניהן, לעתים בניגוד אף לחוק המקומי, המגן דה יורה על זכויות אלו.

לאורך השנים, עקרון חירות האדם בא לידי ביטוי במקורות אחדים:

בישראל נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, אם כי ברור שהעיקרון התקיים עוד קודם לחקיקת חוק יסוד זה.

זכויות הכלולות בזכות לחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיתוחיה השונים, יש הכוללים בזכות לחירות מספר סוגי זכויות[דרוש מקור]:

  • חירות המחשבה והדעה - החופש לחשוב מה שהאדם רוצה.
  • חופש דת ואמונה וחופש המצפון - החופש להאמין במה שהאדם רוצה, והזכות לבחור ולקיים את דתו או לא לקיים שום דת על פי שיקוליו האישיים.
  • חופש הביטוי - זכותו של כל אדם להביע את דעותיו ומחשבותיו בדרכים שונות.
  • חופש העיתונות והפרסום (Press) - החופש לפרסם (זהו אינו חופש הדיבור).
  • חופש היצירה האמנותית - החופש לבטא באמצעים אמנותיים רעיונות ומחשבות.
  • הזכות לפרטיות - הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם מרחב פרטי פיזי או וירטואלי הנתון לשליטתו, מתוך ההכרה כי ישנם תחומים בחיי אדם שאינם אמורים להיות ברשות הרבים ללא הסכמתו המפורשת.
  • חופש החינוך - החופש להורה לחנך את ילדיו בדרך שהוא רוצה, החופש לאיש חינוך לחנך באופן שהוא רוצה, החופש לחינוך ביתי והחופש לקבוצת הורים להתאגד לחנך יחד.
  • חופש ההתחברות - החופש להיות בקשר עם מי שהאדם רוצה, ללא מגבלה מגזרית או קבוצתית. (זהו אינו חופש ההתאגדות).
  • חופש ההתאגדות - החופש לכל קבוצת אנשים להתכנס ולהתאגד.
  • חופש התנועה - החופש לנוע ממקום למקום ללא מגבלות.
  • חופש המיניות.
  • חופש העיסוק - זכותו של כל אדם לעסוק בכל מקצוע שהוא בוחר בו
  • החופש לשאת נשק - סביב זכות זו יש מחלוקת, הקונצנזוס ברוב המדינות הדמוקרטיות הוא שיש להטיל הגבלות על זכות זו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]